אחד האירועים הזכורים במערכת הבחירות הנוכחית, בין היתר הודות לתוכנית "ארץ נהדרת", היה האירוע שבו ח"כ מירי רגב ("הליכוד ביתנו") העידה על עצמה "מירי רגב לא גנבה". לצד ההתפעלות מהעדות העצמית על ניקיון הכפיים, החל הפסטיבל סביב שאלת התקינות הלשונית של המילה "גנבה". ד"ר אבשלום קור קיבל ממנה פנייה ונתן "הכשר" לשוני. גם רוביק רוזנטל, עיתונאי "מעריב" שמרבה לעסוק בתחום הלשוני, זכה לפנייה ממנה, אך הוא סירב לתת אישור כזה.
"בניגוד למספר אנשי לשון שנחלצו לטובתה", הוא אומר בראיון ל"גלובס", "אני חושב שבביטוי הזה וגם בביטויים אחרים שלה, היא משתמשת בשפה עילגת ואני מצפה שאנשי ציבור לא יעשו זאת. זה היה רגע מאוד מביך".
רוזנטל, שפרסם באחרונה את ספר הילדים החדש שלו "המסע המופלא לאחוזת לא הגדולה", המשך לספר הילדים הקודם שכתב - "המסע המופלא לעמק המילים", מתמקד, באופן לא מפתיע, במשלבים הלשוניים של הפוליטיקאים הישראלים.
"פואד בן אליעזר, למשל, הוא דובר עממי. יש בזה חן מסוים, אבל מספיק פואד אחד. לא הייתי הופך אותו למודל מהבחינה הזו. את רובי ריבלין אני מאוד אוהב, אבל לא יזיק לו לשים פסיק מידי פעם. הוא מדבר אוטוסטרדה.
"מי שמטעה מאוד בדיבור, זה אריה דרעי. יש תחושה שהוא מדבר מאוד ברור וכשאתה בודק את הטקסטים שלו, מתברר שהוא לא אומר כלום והמשפטים שלו לא מתחילים ולא נגמרים. הוא מחפה על זה בשפת גוף ויכולת להעביר טקסט אנושי, ואני מפרגן לו על זה.
"יש גם שורה של פוליטיקאים בכירים שלא מדברים בשגיאות, אבל השפה שלהם מאוד משעממת וקלישאתית, שזה על סף השגיאה. להרבה פוליטיקאים יש בעיה רטורית קשה".
- מי הפוליטיקאי שאתה מתרשם במיוחד מהעברית שלו?
"בעבר היו בכנסת אשפי שפה, כמו משה שרת ויוסי שריד. היום יש רהוטים, אבל באופן יותר מקצועי ופחות יצירתי. לשלי יחימוביץ' היו נאומים טובים וגם בנימין נתניהו הוא נואם מצוין ויש לו עברית טובה מאוד. מעבר להם, לא הייתה תקופה שכל-כך הרבה עיתונאים היו פוליטיקאים והם דווקא רהוטים".
- השפה בפוליטיקה המקומית נעשית יותר אלימה או דווקא יותר פוליטיקלי קורקט?
"יותר תקינה פוליטית. בהקשר הזה, צריך לומר משהו שיישמע בעצמו לא תקין. יש עדה שעליה כמעט מותר לומר כל דבר - האשכנזים. הם מבטאים את ההגמוניה. לכן, כאילו בשם נקמת המזרחים, מותר להגיד הכול, כמו הפרידמנים, הצהובים והשיר של ה'אשכנזי ביך ביך'. האמריקנים מגזימים בתקינות, אבל אנחנו עוד לא הגענו לשם אלא משתמשים בה היכן שהיא דרושה - בהגנה על קבוצות חלשות".
- למי תצביע מחר?
"למרצ, כמובן. היא בית הגידול שלי ומתאימה להשקפת עולמי. עשיתי פעם חריגה למפלגת העבודה, כשעמיר פרץ עמד בראשה, והתחרטתי. יש גם סקרים שלפיהם מרצ תהיה עם 7 מנדטים".
- איך אתה מסביר את זה?
"ותודה לשלי יחימוביץ', שהורידה את הדגל המדיני במהלך שמלכתחילה לא מצא חן בעיניי, למרות שאני מאוד מעריך אותה. כשהייתי סגן עורך ב'על המשמר' קיבלתי אותה לעבודה ככתבת בנגב והיא מיד התבלטה כעיתונאית. אחר-כך היא הפכה לכתבת מפלגות והשאר היסטוריה".
- אילו תופעות לשוניות מעניינות אתה מגלה בעולם הכלכלי?
"אני מגלה עניין גובר בתחום הכלכלי. הרבה זוכרים דימויים, כמו הדובים והשוורים והאחרון זה המצוק הפיסקלי. דימוי שווה יותר מאלף מילים, כמו תמונה. כך זה עם צוק - שמישהו עומד ליפול. התספורת היא לשון נקייה, מכבסת שפה".
- העולם הכלכלי הוא מכבסת מילים ענקית - התייעלות, רפורמות ועוד.
"נכון, וגם 'דורשי עבודה' ובכל העולם זה ככה. בעולם הכלכלי מכסים על המציאות העגומה בעזרת מילים".
העולם הטכנולוגי, שהופך לדומיננטי במיוחד בדורנו, מלעיז את השפה. "בכל תחום שאינו ישראלי מובהק ולא שייך לחיי היומיום, תמצא הרבה לועזית. אני יכול לומר שעמדתי עכשיו שלוש שנים בראש ועדה באקדמיה ללשון, שעסקה במונחי תקשורת. הוצאנו מילון וכמו כל מילון הייתה סקפטיות מה ייקלט ומה לא.
"אני לא רואה שמחליפים מילה כמו 'בלוג' ב'יומן רשת' ואינטרנט ב'מרשתת'. מצד שני, ל'מסרון' יש סיכוי טוב להתחרות ב-'SMS'. תחום מעניין מאוד הוא של פעלים בעקבות מילים לועזיות, אפילו בעברית התקינה, כמו לפלסף (יוונית), לדקלם (גרמנית) ולטרפד (אנגלית)".
- האקדמיה העברית, בה אתה פעיל, הייתה לא פעם נושא לצחוק, סביב מילים שנתפסו שתלושות מהמציאות ולא נקלטו. למשל, "שמעון" לווקמן.
"זו אגדה אורבנית. אין דבר כזה שמעון לווקמן. היו עוד אגדות אורבניות בהקשר הזה, כמו שגר-פגר על אמבולנס. אני יושב בוועדה של חידושי מילים. בדקתי את ההתקבלות של מילים של האקדמיה לאורך 15 שנה - שליש נקלטו (כמו למשל, משיבון וחייזר), שליש לא נקלטו ושליש נקלטו באופן חלקי לצד הלועזית. לעומת אקדמיות אחרות בעולם, אומרים שזה יפה".
- כתבת באחד מטוריך לאחרונה על השפעת המסרונים על השפה. מה באופן כללי המהפכה הטכנולוגית עשתה לשפה?
"המהפכה הטכנולוגית משפיעה על נטייה לקיצור ואני לא מתלהב מזה. אנו צריכים להביע רעיונות באופן קוהרנטי. קצר או ארוך, זה פחות חשוב. לעתים הקיצור מוצלח, כמו בעניינים טכניים, אבל גם כאן התגלה במחקר שלקחו שלוש קבוצות עבודה לניהול משימות - פנים אל פנים, השנייה בווידיאו קונפרנס והשלישית במיילים ו-SMS. ברמת היעילות וההצלחה, השיטה האינטרנטית הייתה הכי גרועה והפנים אל פנים הכי טובה".
- בוא נדבר קצת על מעריב. הרבה עזבו את העיתון. עוד יותר פוטרו. איך אתה מרגיש שם היום?
"הייתי שם עורך הדעות ואת זה סיימתי ב-2002-2003. כיום אני כותב רק את הטור הלשוני וטור דעה. כבר שנים שאיני חלק מחיי העיתון וזה לא חסר לי, כי אני עוסק בדברים אחרים והעיתון עבר תהפוכות שלא היה נעים להיות שם. עצוב מה שקרה, אבל זה גם חלק מתהליך שמתרחש בעיתונות בכלל ובוודאי ש'ישראל היום' פגע מאוד ב'מעריב'. לקברניטי העיתון בעבר יש אחריות כבדה למצבו של העיתון כיום".