כשחברתו של ארון שוורץ מצאה את גופתו תלויה על חבל בדירתם ביום שישי שעבר, היא הייתה אמנם מזועזעת עד עמקי נשמתה, אבל סביר להניח שלא הופתעה במיוחד: הממסד האמריקאי רדף את הצעיר מברוקלין כבר זמן רב, ולתפיסתה הרשויות היו אלה שדחפו אותו אל הקצה.
בימים שלאחר מכן, הידיעה על מות הצעיר המבריק, בן 26 בסך-הכול, התפשטה והכתה גלים ברחבי האינטרנט. התגובות היו דומות: זעזוע, חוסר הפתעה וזעם גדול. חבריו הטובים של שוורץ והאנשים שליוו אותו בשנים האחרונות בקהילת האקטיביסטים הטכנולוגיים בארצות הברית ידעו שהלחצים שבהם עמד עד מותו היו גדולים עליו בכמה וכמה מידות.
אחרי הכול, אילו כתב האישום שהוגש נגדו היה הופך להרשעה, הוא היה מוצא את עצמו בכלא לתקופה של עד 35 שנים ונאלץ לשלם קנס של מיליון דולרים. כל זאת, מבלי שהרוויח דבר מה"פשע" שלכאורה ביצע: הורדת כמה מיליוני מאמרים משרתי JSTOR, ספרייה דיגיטלית למאמרים אקדמיים, מתוך כוונה להפוך אותם לנגישים לציבור הרחב.
לתפיסתו, שוורץ רצה לתקן עיוות בדיני זכויות היוצרים הקיימים ולאפשר לידע אקדמי להיות חופשי, כפי שהוא חשב שמידע כזה צריך היה להיות מאז ומתמיד. הוא לא שיער לעצמו שפעילות הגרילה שלו תסבך אותו עם כוחות שמרניים, ביורוקרטיים וחזקים ממנו בהרבה.
אבל כדי להבין את הסיפור הטרגי של שוורץ, את ההדים שהוא עורר בשבוע האחרון ברשת ואת האפשרות שמותו ישנה את הדרך שבה מתייחסים לזכויות יוצרים בעידן הדיגיטלי, יש לחזור לאחור ולהבין מי היה הבחור הצעיר עם חתימת הזקן ועם פני הילד, ומה בדיוק עשה שהרגיז כל-כך את הממסד.
כתב אישום חמור
במהלך תקופה של כמה שבועות בסוף 2010 ובתחילת 2011 התחבר שוורץ לחדר שרתים מאובטח במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) והוריד למחשבו כארבעה מיליון מאמרים אקדמיים באופן פיראטי. שוורץ אותר לאחר חקירה קצרה ולא הכחיש את העובדות. כתב אישום הוכן נגדו זמן קצר לאחר מכן. הספרייה הדיגיטלית, JSTOR, הגישה תלונה בגין גניבת מידע ששייך לה על-פי חוק; MIT הגישה תלונה בגין שימוש ללא אישור במשאבי המחשוב שלה; והתובע המחוזי של מסצ'וסטס הגיש ביולי 2011 כתב אישום חמור: "שוורץ חיבר מחשב נישא לשרתי הרשת הפנימית של MIT - פעולה שאפשרה לו להוריד באופן לא אחראי ולא חוקי נפח עצום של מידע משרתי JSTOR, מתוך כוונה להעלות את המידע שהוריד לרשתות שיתוף קבצים ברשת", נטען בו.
בשלב מאוחר יותר החליטה JSTOR לבטל את התלונה שלה נגד שוורץ, וב-2012 שונתה באופן מהותי המדיניות של הספרייה הדיגיטלית הגדולה לגבי הידע האקדמי שבו היא מחזיקה. כיום, מיליוני מאמרים אקדמיים, שעבורם דרשה בעבר תשלום, ניתנים להורדה משרתיה באופן חופשי.
MIT, לעומת זאת, לא משכה את התלונה שהגישה נגד שוורץ (ושביטולה היה ככל הנראה גורם לביטול כתב האישום נגדו). למרות הלחצים שהופעלו על המכון, שדווקא ידוע ברוח החדשנות, היצירתיות והפתיחות שבו, המערכות הביורוקרטיות שלו סירבו לוותר. המכונה המשפטית המשיכה לפעול לקראת הרשעה. מכבש הלחצים הזה כנראה הכריע את שוורץ.
אף על-פי ששוורץ סבל מדיכאון לפרקים, הוא היה רחוק מלהיות אקטיביסט רשת תימהוני. בעת ביצוע העבירות שבגינן הוגש נגדו כתב האישום הוא עבד כעמית מחקר באוניברסיטת הרווארד הסמוכה ל-MIT, וכבר נחשב לגיבור רשת בזכות כמה הישגים יוצאי דופן לגילו הצעיר.
הוא נולד ב-1986 בשיקגו למשפחה יהודית. אביו הקים חברת תוכנה והוא חלק עמו את האהבה למחשבים מגיל צעיר מאוד. בגיל 13 זכה בפרס ArsDigita, שניתן לצעירים היוצרים אתרים לא מסחריים שמעודדים "שיתוף פעולה, חינוך ושימושיות", והוזמן ל-MIT כדי להיפגש עם בכירים בסצנת האינטרנט האקדמית.
החיבור עם הכוחות היצירתיים במוסד גרם לכך ששנה מאוחר יותר, כשהוא בן 14 בלבד, השתלב שוורץ בצוות העבודה שיצר את פרוטוקול ה-RSS להפצת מידע ברשת. בגיל 15 היה שוורץ הפעיל הצעיר ביותר של יוזמת Creative Commons, שמטרתה הייתה ליצור מודל ליברלי יותר לזכויות יוצרים, כזה שמותאם להפצת ידע בעידן הדיגיטלי. שם הוא גם הכיר את יוזם הפרויקט, פעיל הרשת והמשפטן פרופ' לורנס לסיג מהרווארד. השניים עבדו יחד והפכו לחברים טובים למרות הבדלי הגילים ביניהם.
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון התקבל שוורץ לאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית בחוף המערבי, אולם עזב את המוסד לאחר כשנה כיוון שרצה להקדיש את זמנו לחברה שהקים - Infogami. מאוחר יותר החברה נטמעה ברשת החברתית Reddit, ובמידה רבה בזכות הקוד שכתב שוורץ הפכה את Reddit לסיפור הצלחה אינטרנטי עצום - אתר שבו מיליוני גולשים משתפים זה עם זה תוכן באופן חופשי, מדרגים אותו, וכך מציפים את התוכן המעניין ביותר בעיני קהילת המשתמשים לראש האתר.
העניין של שוורץ עם הפצה חופשית של תוכן התפרס לכל הכיוונים. מלבד עבודתו כטכנולוג שיצירתו מאפשרת הפצה של מידע, ופעילותו בבניית מודלים משפטיים חדשים לשינוי חוקי זכויות היוצרים, הוא הפך לאחד האקטיביסטים המובילים במאבק נגד החוק המכונה SOPA (Stop Online Piracy Act), הצעת חוק שנועדה לאפשר לממשלת ארצות הברית לנטר את המידע שעובר באינטרנט, לסמן אתרים שבהם מתבצעות הפרות זכויות יוצרים ולתת לה את הכלים לסגירתם.
לאחר שהצעת החוק - שנתמכה על-ידי קואליצייה חזקה של אולפני הסרטים, חברות התקליטים הגדולות, ספריות דיגיטליות ועוד - בסופו של דבר נכשלה, הוזמן שוורץ לשאת את הנאום המרכזי בכנס הניצחון של Freedom to Connect, הגוף שהוקם כדי להילחם בחוק.
עוד ב-2006 הוריד שוורץ את הרשימה הביביליוגרפית המלאה של ספריית הקונגרס - שעבור הגישה אליה דרשה הספרייה תשלום - ופרסם את כולה באתר ה-Open Library. אנשי ספריית הקונגרס ניסו למצוא דרכים לנקום, אולם שוורץ השתמש בחוק שעל-פיו מסמכים ממשלתיים אינם מוגנים בזכויות יוצרים בתוך גבולות ארצות הברית. שנתיים לאחר מכן הוריד שוורץ כחמישית מבסיס הנתונים של פסקי הדין הפדרליים מאתר רשות בתי המשפט האמריקאי ופרסם אותם ברשת.
על הכוונת של הממשל
עבור הורדה של כל עמוד מכל פסק דין נדרשו אזרחים שהיו מעוניינים בהם לשלם 8 סנטים לעמוד. שוורץ הוריד יותר מ-19 מיליון עמודים והעביר אותם לאתר של יוזמה ציבורית לחופש מידע. האף-בי-איי נקרא לחקור את העניין, אולם לאחר חודשיים הגיעה הבולשת הפדרלית למסקנה שכיוון שמדובר במידע ציבורי שממומן בכספי משלם המסים, שוורץ לא עבר על החוק. אולם, בעוד שהפעולות הללו סימנו את הצעיר המבריק כאקטיביסט אמיץ ומתוחכם, הם ללא ספק גם שמו אותו על הכוונת של הממשל.
מלבד הזעם עוסקים בימים אלה הקהילה האקדמית והאקטיביסטים בשאלה אם ההתאבדות של שוורץ תביא לשינוי מהותי באופן שבו מתייחסים לזכויות יוצרים בעידן הדיגיטלי. ד"ר יובל דרור, ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת במכללה למינהל, אומר שמוקדם מדי לדעת אם קיימים התנאים לביצוע השינוי.
"לפעמים דרוש אירוע אחד משמעותי כדי להניע את כל המערכת. זה יכול להיות מישהי כמו דפני ליף, או אירוע כמו אונס הסטודנטית בניו דלהי שהעלה למודעות את כל נושא זכויות הנשים בהודו וכנראה יביא לשינוי בתחום, אבל כאן עדיין לא ברור מה יקרה. אני חושב שבשלב הזה צריך להסתכל על מקרה ארון שוורץ כמו על אירוע הטבח בבית הספר בקונטיקט בחודש שעבר - ייתכן שהוא יהיה הטריגר שיניע שינוי בכל הקשור לאחזקת כלי נשק בארצות הברית, וייתכן שייקח יותר זמן".
ד"ר יובל קרניאל, מומחה למשפט ולתקשורת מהמרכז הבינתחומי, סבור שמוקדם מדי לנחש מה יהיו ההשלכות הרחבות יותר של התאבדותו של שוורץ: "בשלב הזה זאת טרגדיה ששמה זרקור על זכויות יוצרים בעידן המידע. אני רואה את האירוע הזה לא כנקודת מפנה אלא כעוד לבנה בחומה הזאת, שהיא יותר חזקה מכפי שחשבנו והערכנו לפני עשר שנים, כשהתחיל הדיבור על הצורך לשנות את המודלים הקיימים ולהתאים אותם לעידן החדש. מה שקורה זה שלצד השינוי בתודעה הציבורית יש הרבה כוחות שפועלים בכיוון השני. יש לאותם כוחות - הוליווד, תעשיית התקליטים, האקדמיה - הרבה עוצמה והשפעה כלכלית, פוליטית ומשפטית והם לא מוותרים בקלות".
הכתבה המלאה - במגזין G