חבר-הכנסת המיועד (ואולי גם שר החינוך הבא) יאיר לפיד, שאל במהלך הקמפיין המוצלח שלו את שאלת השאלות "איפה הכסף?" הרכבת הממשלה החדשה שתחל בקרוב תיאלץ אותו, ואת השותפים הקואליציוניים האחרים, לתת תשובה לשאלה זו.
על-פי ספירת מרבית הקולות, עומדות היום על הפרק שלוש אפשרויות מרכזיות להקמת ממשלה, אחת סבירה ושתיים קצת פחות: הראשונה, הסבירה יותר, ממשלת ימין-מרכז ללא חרדים. השתיים האחרות הן ממשלה רחבה יותר הכוללת גם את הסיעות החרדיות; או ממשלת אחדות לאומית-חילונית בהשתתפות מפלגת העבודה.
שתי האופציות האחרונות נראות אמנם כרגע סבירות פחות, אך בפוליטיקה הישראלית - לא קיים "אין דבר כזה". כל ממשלה שתקום תידרש להתמודד עם כמה סוגיות מרכזיות מיד עם הקמתה: בור של 40 מיליארד שקל לצורך בניית תקציב 2013, הרפורמות המבניות שיוגדרו בקווי היסוד של הממשלה, ועתיד התהליך המדיני.
האופציה הראשונה היא ממשלה שצירה המרכזי הוא: ליכוד-יש עתיד-הבית היהודי (עם או בלי התנועה וקדימה). מדובר בממשלה חילונית הנמצאת מעט ימין מהמרכז הפוליטי. מבחינת התקציב, היא תוכל בקלות יחסית לבצע קיצוצים נרחבים בתקציב הביטחון ולפעול ליישום דוח ברודט.
קיצוץ משמעותי נוסף שהממשלה תוכל להוביל הוא בכספים הייחודיים למגזר החרדי (מדובר בכמה מיליארדי שקלים שמהם ניתן לקצץ), וכן לגעת בקודש-הקודשים של הקהילה החרדית - קצבאות הילדים. זאת, בדומה למה שעשתה ממשלת אריאל שרון הראשונה, שחברה ליוסף לפיד, כאשר בנימין נתניהו היה שר האוצר.
בנוסף, ממשלה ללא חרדים תוכל להוביל לשינוי מבני מהותי במשק, שבבסיסו הגברת התמריצים לעבודה ולהשכלה במגזר החרדי והקטנת אי-השוויון בנטל. ממשלה זאת תתקשה לגעת בתקציבי ההתנחלויות, גם הם מיליארדי שקלים, ולכן תידרש בכל זאת לבצע העלאות מסים גם אם מתונות יחסית. ניתן להעריך, שנפתלי בנט ויאיר לפיד יחפשו את הכסף (ואת עיקר המיסוי) בשכבות החזקות (כולל ניסיון לבטל פטורים, כמו הפטור לקרנות ההשתלמות הנאמד ב-3 מיליארד שקלים). זאת, על מנת שלא לפגוע במעמד הביניים. כלומר, יותר מסים ישירים וביטול פטורים, ופחות מסים עקיפים.
אם ממשלה זאת תצרף אליה את ציפי לבני, ניתן להעריך שבקווי היסוד שלה יהיה תנאי לתזוזה בתהליך המדיני - דבר ששוק ההון אוהב וצפוי להשפיע לחיוב על האווירה בשווקים.
האופציה השנייה היא ממשלה שהציר המרכזי שלה הוא ליכוד-יש עתיד-ש"ס (עם או בלי בנט או לבני). מדובר בממשלה שתתקשה הרבה יותר לגבש תקציב שבנוי על קיצוצים (אין סיכוי לגעת בתקציבי הישיבות ובקצבאות הילדים), ותיאלץ לגשר על הבור התקציבי עם העלאות מסים רחבות יותר, ישירים ועקיפים.
עם זאת, כיוון שש"ס יודעת שהיא בת-תחליף היא תסכים כנראה ללכת למתווה פשרני של הגברת השוויון בנטל ויציאה הדרגתית ומדודה של האוכלוסייה החרדית לשוק העבודה. היתרון בכך הוא, שהתהליך ייעשה בהסכמה ולכן סיכוייו להצליח גבוהים יותר. מבחינת תהליך מדיני, ממשלה כזאת לא תשים את הנושא בסדר עדיפות גבוה, אך גם כאן, אם לבני תיכנס לממשלה (ולא בנט), היא תוביל את האג'נדה המדינית.
האופציה השלישית היא ממשלת אחדות לאומית, שצירה המרכזי הוא: ליכוד-יש עתיד-עבודה. אמנם היו"רית שלי יחימוביץ התחייבה לא לשבת עם נתניהו בממשלה, אבל הפוליטיקה הישראלית מלאה בהצהרות מעין אלו, שהסתיימו בהצהרות כמו: "האתגרים העומדים בפנינו מחייבים לקבל אחריות".
היתרון של ממשלה כזו הוא שוב, שמדובר בממשלה חילונית ללא חרדים בעלת גוון פחות ימני, כך שניתן לקצץ גם בתקציבים למגזר החרדי וגם בתקציבי ההתנחלויות והביטחון (וכן לפעול להגברת השוויון בנטל וליציאת חרדים לשוק העבודה).
עם זאת, יחימוביץ היא חסידה של הרחבת האחריות של הממשלה על המשק, ומכאן הגדלת ההוצאה האזרחית. כך שמדובר בהעברת תקציב ממגזרים מסוימים למגזרים אחרים, ולאו דווקא בטיפול בבור התקציבי. כלומר, ממשלה כזאת תיאלץ להעלות מסים בהיקפים נרחבים. מבחינה מדינית, מדובר בממשלה שתשים את חידוש המו"מ המדיני (בעיר אם לבני תצורף אליה) בסדר עדיפויות גבוה, ואת זה השווקים אוהבים.
אמנם הציבור הישראלי כבר הפך מזמן לציני בכל הנוגע לסיכויים של דברים להשתנות באופן מהותי, אולם דווקא תוצאות מערכת הבחירות הזו, מביאות את המפה הפוליטית למצב שבו הפוטנציאל להתחיל תהליך של שינוי אמיתי בחברה קיים. מכאן והלאה, השאלה היא - האם למערכת ולזה העומד בראשה, כנראה בנימין נתניהו, יהיה את האומץ והנחישות הנדרשים לבצע את השינוי שרוב הציבור רוצה בו.
הכותב הוא מנהל מחלקת מאקרו ב"פסגות"