אלכס זבז'ינסקי, כלכלן ראשי בדש בית השקעות מסכם היום את תקופתו של סטנלי פישר בבנק ישראל, במספרים.
האינפלציה הממוצעת בתקופת כהונתו של פישר משנת 2005 הייתה גבוהה יותר מאשר בשנים 2000-2005 ועמדה על כ-2.6%, לעומת 1.6% בתקופה של חמש השנים שלפניו. האינפלציה ללא מחירי הדיור עמדה בתקופה של פישר על 2.2%, לעומת 1.8% בשנים 2000-2005.
בתקופתו של פישר הריבית הריאלית הייתה נמוכה משמעותית מאשר בשלוש השנים שקדמו לו. "כמובן שחלק גדול מהתקופה עברה תוך כדי המשבר הפיננסי, שבמהלכו לא רק בישראל אלא בכל העולם נשמרו ריביות נמוכות מאוד. זאת לעומת המחצית הראשונה של שנות האלפיים בה הריבית בישראל עמדה ברמה גבוהה כדי להתמודד עם המשבר הפיננסי שהיה במשק".
למרות ההבדלים בין התקופות, תקופתו של פישר עדיין התאפיינה בגישה "אמריקאית" יותר, במסגרתה הוא היה מוכן "לשלם" על ריבית נמוכה ומטיבה עם המשק, במחיר של אינפלציה גבוהה קצת יותר. פישר דאג לאזן בין השגת יעד האינפלציה לבין תמיכה בצמיחת המשק.
לקודמו בתפקיד, הנגיד קליין, הייתה גישה "אירופאית" הרבה יותר, ששמה את הדגש העיקרי על השגת יעד האינפלציה. פישר גם התייחס בצורה סלחנית יותר לגירעונות הממשלה. בחודשים האחרונים הוא הביע אומנם ביקורת, ולפעמים נוקבת, כלפי הממשלה, אך המשיך להוריד את הריבית. גם כאן, באה לידי ביטוי גישה שונה מהנגידים שקדמו לו.
"השמירה על ריבית ריאלית נמוכה התאפשרה לא רק בגלל גישתו השונה של הנגיד פישר, אלא גם בזכות המוניטין שלו ששימש כ'תחליף' לריבית. נגיד בעל אמון נמוך יותר מצד השווקים היה נאלץ כנראה לשמור על ריבית גבוהה יותר כדי לרסן את ציפיות האינפלציה ולשמור על אמון השוק נוכח הגירעון הממשלתי התופח. קשה יהיה למצוא דמות בעלת משקל דומה לפישר ולכן המשק עלול לשלם בריבית גבוהה יותר עבור שמירה על יציבות. כמו כן, מחליפו עשוי להחזיק בגישה שונה, דומה יותר לנגידים שהיו בישראל לפני פישר, מה שיקרין על המדיניות של בנק ישראל, על רמת הריבית, תשואות האג"ח ושע"ח", אומר זבז'ינסקי.