הרופא החולה"יומני הרופא הצעיר", ד' 23:35, "יס oh"
כששמעתי על סדרת טלוויזיה חדשה, קומדיה שמבוססת על ספרו של בולגאקוב, התרגשתי מאוד, ויחד עם זאת, לקח לי מעט זמן להתחבר לעלילה האטית, השונה כל-כך במקצב מהמבנה המוכר של "סיטקום". כמו שקורה לפעמים במקרים שכאלה, אחרי שהתרגלתי למנגינה השונה, התחלתי להתחבר גם למילים. מעשה ברופא ברוסיה הסטליניסטית שנחקר ונזכר בימיו כרופא צעיר בקולחוז, עת הגיע למקום המבודד ביותר שניתן להעלות על הדעת והחל להתמחות במרפאה שהציוד המתקדם ביותר בה הוא מסור, כשברקע רוסיה הכפרית של ערב המהפכה הקומוניסטית. העלילה נעה בשני מישורים: באחד מתמודד הרופא עם צרות היומיום. במישור השני של העלילה מתקשר הרופא הצעיר עם בן-דמותו המבוגר, מעין חבר דמיוני שמדריך אותו אך גם יורד לחייו. הבעיה העיקרית של "יומני הרופא הצעיר" היא בכך שלסדרה הזאת יש "טעם נרכש", עניין שיפה בעיקר לגבינות כחולות. יחד עם זאת, מי שיצלח את הביס הראשון, יוכל ליהנות מטלוויזיה שונה.
דברי אליו
"פנים אמיתיות", ד' 21:00, ערוץ 10
הנה סיפור שלכאורה לא קורה בו כלום, אך הוא עדיין מרגש עד דמעות: ילד מאושפז בבית החולים. הוא אינו מדבר או מגיב, מה שמכונה בלשון העממית "צמח". במקום שבו כולם כבר ויתרו, נותרת רק הסבתא שעוברת לגור במחסן סמוך למיטת נכדה, רק כדי להיות כל העת לצידו. אם מישהו נזכר ב"דבר אליה" המופלא אל אלמודובר, זה לא במקרה: הסרט התיעודי הקצר הזה הוא מעין גרסת המציאות של הפנטזיה הספרדית ההיא. במעבר חד, כמו שנהוג לומר בטלוויזיה, אי אפשר שלא להתייחס ל"פנים אמיתיות" בלי לתהות מה תהיה גרסת המציאות של התוכנית ושל אמנון לוי, עתה, לאחר שרפי גינת הפך למנכ"ל הערוץ. או במילים אחרות: כלבוטק נגד שומר-מסך, שלב הנקמה.
