מי שחיפש עוד הוכחה לכך שיצרניות המזון לא הפנימו עד הסוף את לקחי חרם הקוטג', הוא יכול למצוא אותה בעליית המחיר המוסווית שבחרה טרה לבצע במעדן "מוו". טרם חרם הקוטג', השינוי באריזה לטובת עליית מחיר מוסווית הייתה דרך כמעט שגרתית שנקטו היצרנים: האריזה הוחלפה, הברקוד השתנה, והכמות פחתה. באופן זה עלה לעתים מחיר המוצרים ב-25%. למרות זאת, הקמעונאים לא ידעו, לצרכנים לא סיפרו, והיצרנים חגגו.
עד כה נדמה היה שחרם הקוטג' שם סוף לשיטה, במיוחד לאחר שנחשפה עליית המחיר שביצעה בשעתו באופן זה שטראוס במארזי דנונה.
אך מתברר כי הזמן עושה מה שלא עושה שום דבר אחר: חרם הקוטג' חלף, ויצרניות המזון העלו מחירים ללא כל מחאה צרכנית ובתמיכת רשתות השיווק, שביקשו לפצות את עצמן על הרווחיות שנשחקה. המהלכים האלה נטעו, כנראה, ביטחון בחברת טרה שאפשר לעבור לשלב הבא, או אולי לחזור לשלב הקודם, קרי להעלות מחיר מבלי לספר על כך לאף אחד.
בתקופת חרם הקוטג' זכתה טרה לתמיכה יוצאת דופן של הצרכנים, שביקשו לתמוך בה כחברה קטנה. יש להניח, כי מרבית הצרכנים לא ממש היו מודעים לכך שטרה אמנם חברה קטנה בשוק החלב, אבל היא שייכת לאחד הספקים הגדולים במשק - קוקה-קולה ישראל - שהוא אולי האחרון שיכול להתהדר בכך שהוא רואה את טובת הצרכן הישראלי לנגד עיניו.
במבחן המציאות, טרה חוללה בעבר תחרות בשוק החלב לתקופה קצרה בלבד (בשנת 2010), וההוכחה לכך היא עליית המחירים החדה שחווה השוק הזה לאורך השנים. תחרות אמיתית, מטבע הדברים, הייתה בולמת חלק משמעותי מעליות המחיר.
עכשיו אומרים בטרה, כי "גודל האריזה הותאם לצרכני המוצר". קשה לחשוב על תשובה מזלזלת יותר בצרכן. בקצב הזה, בפעם הבאה הם עוד יבקשו שהצרכן גם יגיד להם תודה.