האם 555,555 הוא מספר שמביא מזל? אולי כשאתה זוכה ב 555,555 שקל בלוטו, אך לא כשאתה מתחייב לשלמם לאישה בשטר הכתובה. כך גילה לאחרונה, א', מחסנאי מחיפה, אשר מצא לנכון לרשום כתובה בסך של למעלה מחצי מיליון שקל, על אף שהוא מועסק באמצעות חברת כח אדם, ומשתכר כ-7,000 שקל בחודש בלבד.
א', כמו רבים וטובים אחרים בנעליו, לא הבין ולא הפנים שכתובה אינה פריט טקסי בלבד, וההתחייבות בשטר הכתובה מהווה חתימה על חוזה מחייב לכל דבר. הכתובה אינה פריט ארכיוני שאבד עליו הכלח, והסיבה שבשלה במרבית תיקי הגרושין בימינו הבעלים אינם מחויבים לשלם את דמי הכתובה, נעוצה בכלל לפיו אישה אינה יכולה לתבוע גם מחצית מרכוש של הבעל במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים וגם כתובה. מטבע הדברים בדרך כלל הנשים מעדיפות לתבוע חלק מהרכוש ולוותר על הכתובה, אך לא כך במקרה של א'.
הכיצד רעייתו של א' יכלה להרשות לעצמה לעמוד על הדרישה לקבל את כתובתה ולוותר על הדרישה לקבל רכוש? למרבה אירוניה, גם כאן נדיבותו של א' עמדה לו לרועץ, שכן לא רק בשטר הכתובה גילה א' המאוהב רוחב יד כלפי אשתו, אלא גם ביתר רכושו.
כך, על אף שכל סכום הבסיס לרכישת דירת מגוריהם יצא מכיסו בלבד, א' רשם את הדירה בחלקים שווים גם על שם אשתו, וגם את כספי המתנות שקיבל ממשפחתו הפקיד בחשבון משותף על שם שניהם. כתוצאה מחצית הרכוש כבר היה רשום ממילא על שם האישה, והיא לא נזקקה לתביעת רכוש שתמנע ממנה לקבל את הכתובה.
כאשר אין בידי הבעל רכוש שהוא נדרש להעביר לאישה בתמורה לויתור על כתובתה, כיצד יוכל בכל זאת לפטור עצמו מתשלום הכתובה? רק אם יביא את בית הדין הרבני למסקנה שהתנהגותה של האישה מצדיקה את "ענישתה" באמצעות שלילת הכתובה, למשל בגידה של האישה בבעל עם גבר אחר, או סרובה לקיים עם הבעל יחסי אישות לאורך תקופה ארוכה, התנהגות המכונה "מרידה".
השאלה, אלו מעשים חוץ מבגידה מפורשת ומרידה, עולים לכדי הגדרתם כ"מעשה כיעור" המביא להפסד הכתובה, מעסיקה את בתי הדין הרבני לאורך כל השנים, בין היתר מאחר שהנורמות החברתיות משתנות, ומעשים שנתפסו כשערורייתיים בעבר, מתקבלים בסלחנות רבה יותר בבתי הדין הרבניים של היום.
כך למשל בפסק דין שפורסם בשבוע שעבר, בית הדין הרבני קבע כי העובדה שאשתו של א' פרסמה הודעה בפייסבוק ובה הציגה עצמה כפנויה המחפשת גברים, אינה מספקת כדי לשלול ממנה את הכתובה הנדיבה שהבטיח לה א', מבלי שקבלה אזהרה על חומרת מעשיה קודם לכן.
דוגמאות למקרים אחרים שבהם בית הדין הרבני דחה את טענת הבעל שהאישה הפסידה את זכותה לכתובה בשל התנהגותה היו למשל כאשר בעל טען שאשתו מתלבשת בצורה חושפנית בגופיה ומכנסים קצרצרים. בית הדין קבע שאם לבעל לא הפריע שאשתו התלבשה כך טרם נישואיהם, ובמהלכם, הוא אינו יכול להתרעם על כך דווקא כעת כשמתגרשים.
באופן דומה נפסק בנוגע לטענות בעל על כך שאשתו נוהגת לרקוד עם גברים אחרים, או בעל שטען כי נפגע מכך שאשתו עובדת בצמוד לגבר אחר ואף נמצאת עימו לבד בביתו לשם כך. מאידך בפסקי דין אחרים הדיינים שללו את הכתובה מאישה שרקדה בחתונה ריקודי בטן בלבוש חושפני וכן מאישה שעשתה בבית "כשפים".
המחלוקת הגדולה ביותר בבתי הדין הרבניים היא בשאלה מה דינה של אישה אשר יוצאת ומבלה עם גבר אחר מבלי לקיים עימו יחסים. חלק מהדיינים משלימים עם התנהגות כזאת כחלק מן המציאות של חיים חילוניים מודרניים, ואילו אחרים פסקו שגם בחברה החילונית התנהגות כזאת עוברת את הגבול, ושום בעל בר דעת לא יסבול זאת.
המסקנה מכל האמור לעיל היא כי הפסיקה בנושא זה אינה אחידה, ומומלץ לאישה העומדת בפני גרושין להמתין לקבלת הגט בפועל בטרם תתחיל להתנהג בחופשיות קיצונית מדי שלא אפיינה את התנהלותה במהלך הנישואין עצמם.
* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".