1. מכה - אולי. דרמה - אפשר (אם תמיד מוכרחים דרמה יומית). טרגדיה - ממש לא. סוף העולם - עוד לא.
סטנלי פישר היה, ועדיין, נגיד טוב. מהטובים שהיו כאן. איש נכון שבא, במקרה, גם בזמן נכון. הערצנו את הגלובליות שלו, העברית המושלמת שלמד, חוש ההומור החריף, הציניות בקצות העיניים, את העובדה שהוא מקצוען שניכר בו כי למד, בדק, דקדק והוא יודע מה הוא אומר. חיבבנו את זה שמראשי ממשלה ועד אחרוני השרים והפקידים הבכירים - השתחוו לפניו. אנחנו הרי נהנים לראות את החבר'ה האלה מתכופפים ומשתפנים.
2. סטנלי פישר מסיים שמונה שנים. זכותו לומר: מיציתי. זכותו למצוא לעצמו עיסוק אחר, רצוי מאוד שיהיה רווחי בהרבה, לפני שיתבגר וישקע מחדש בחיי הספרים, המחקר, האקדמיה העילית, הבנק העולמי או ארגון למדני בינלאומי אחר. הם תמיד יחכו לו.
זכותו גם לבחור להיענות להצעה, שנראה כי תבוא בקרוב, להיות שר החוץ. מתאים לו. פישר הוא אחר הנגידים עם תקופת כהונה מהארוכות בהיסטוריה (דוד הורביץ - 17 שנה. משה זנבר - 4. ארנון גפני - 5. משה מנדלבאום - 4. מיכאל ברונו - 5. יעקב פרנקל - 9. דוד קליין - 4). אז הוא מסיים שנתיים לפני סוף הקדנציה השנייה - לא ידענו? ידענו גם ידענו. הוא רמז, ואנחנו צפינו וציפינו - אבל תמיד קשה להיפרד.
3. מכאן ועד לחורבן בית שלישי, התמוטטות כלכלית והרס מדינת היהודים - המרחק גדול. עובדה שהבורסה, שנבהלה אתמול, נפתחה הבוקר דווקא בעליות מתונות. אחת האמירות החכמות של הבוקר היא של יניב חברון, הכלכלן הראשי של אקסלנס נשואה, "לקחת דברים בפרופורציות - בנק ישראל ידע לספק נגידים ראויים ולא פחות דומיננטיים גם בעבר... בסך הכול לא בטוח שהרבה ישתנה, הנגיד הבא אולי יהיה פחות יצירתי, אבל בגזרת האוצר והאיתותים לממשלה הוא עשוי להיות לא פחות דומיננטי... לגבי המדיניות המוניטארית אנחנו מתקשים לראות נגיד שלא ימשיך את המדיניות המרחיבה, במיוחד בעוד בעולם המגמה של ריביות נמוכות ואף הרחבות כמותיות נמשכת. הטיפול בבועה שהתפתחה לה בשוק הדיור מהווה אמנם אתגר לא פשוט, אבל גם פישר הבין כי זו חייבת גם בטיפול של הממשלה".
4. גם ניצול פסטיבל פישר כדי להמשיך, שבוע אחרי הבחירות, כמה מהקמפיינים השליליים, לא איחר לבוא. שלי יחימוביץ', יו"ר מפלגת העבודה הזדרזה להתבטא: "עזיבת פישר - סטירה מצלצלת למדיניות נתניהו. הנגיד מאותת שאינו מוכן להיות שותף לכאוס הכלכלי ולגיהינום החברתי שישרור בישראל לאחר הקמת הממשלה החדשה". צרתה, זהבה גלאון, יושבת ראש מרצ, לא נשארה חייבת והצהירה: "אני רואה בעזיבתו של פישר את תפקידו הבעת אי אמון בדרך הכלכלית של רה"מ נתניהו שהביא את המשק לגירעון עצום ולהעמקת האי שוויון".
וזה קורה אחרי שפישר ונתניהו עבדו יחד כמה שנים טובות, כשנתניהו היה שר אוצר שיזם את הפנייה לפישר לבוא ולהיות נגיד, ואחרי כן בארבע שנות הממשלה הנוכחית-הקודמת. לזכותם של יאיר לפיד ונפתלי בנט ייאמר: הם לא קפצו על עגלת הכותרות (דור חדש כבר אמרנו?). מה שמוחק, לפחות בשלב זה, את האפשרות/החשד שלפיהם זהות הנגיד הבא תהיה חלק מהמו"מ הקואליציוני.
5. יממה לפני הודעת הפרישה ביצעה החשבת הכללית באוצר מיכל עבאדי בויאנג'ו גיוס הון, הנפקת אג"ח ל-30 שנה בריביות הנמוכות אי פעם בהנפקה דולרית. הסגירה תתקיים מחר. לא סביר שחברות הדירוג ישנו את עמדתן ביחס לישראל בגלל פישר (דירוג ישראל על פיP &S עומד על A, מודי'ס - A. ופיטצ' - 1A). הן אינן נוהגות לבצע הערכות המתייחסות לאישיות פרטנית, יהיה המנהיג אשר יהיה. מה שכן, אפשר שהאנליסט של ישראל יתבקש לעקוב ביתר תשומת לב על הרכבת הממשלה החדשה והמגעים למינוי וזהות הנגיד החדש.
6. בנימין נתניהו נשאר לבד. אין שר אוצר ואולי יבוא איש חדש שלא נגע קודם בכלכלת ישראל, אין יו"ר ועדת כספים - ואולי יבוא ח"כ חדש שאפילו לא היה קודם חבר בוועדת כספים. משרד האוצר - במשבר אמון עמוק, פנימי וציבורי, ותכף גם לא יהיה נגיד מוכר ואמין.
יש כאן לא מעט גורמים כלכליים אמינים, רציניים וישרים שיכולים להיות היועץ הכלכלי הבכיר של הממשלה ו"עזר כנגדו" של העומד בראשה. אבל נתניהו, גם אם בשנים האחרונות לא ממש שמע לו או פעל בהתאם לעצותיו, ראה בפישר מורה, מנחה ואיש השיח הכלכלי שלו. לא משנה מי יהיה שר האוצר הבא, אם יהיה בעל ניסיון עבר כמו יובל שטייניץ ובוודאי אם יהיה איש חדש, נתניהו, גם בטוח במשנתו הכלכלית וגם חשדן מטבעו, לא יאמץ אותו כל כך מהר, אם בכלל, כבר השיח הכלכלי שלו. התפקיד הכלכלי של נתניהו הופך לקריטי עוד יותר.
7. תקופתו של פישר התאפיינה בגישה "אמריקאית", שבמסגרתה הוא היה מוכן "לשלם" על ריבית נמוכה ומיטיבה עם המשק, במחיר של אינפלציה גבוהה קצת יותר. כך כותב היום אלכס זבז'ינסקי, כלכלן ראשי בדש בית השקעות. לדבריו, לקודם בתפקיד, הנגיד דוד קליין, הייתה גישה "אירופית" הרבה יותר, ששמה את הדגש העיקרי על השגת יעד האינפלציה. "קשה יהיה למצוא דמות בעלת משקל דומה לפישר ולכן המשק עלול לשלם בריבית גבוהה יותר עבור שמירה על יציבות. כמו כן, מחליפו עשוי להחזיק בגישה שונה, דומה יותר לנגידים שהיו בישראל לפני פישר, מה שיקרין על המדיניות של בנק ישראל, על רמת הריבית, על תשואות האג"ח ועל שער החליפין".