"אתמול ישר בשבע, בבוקר זה התחיל/ הרגשתי שהולך, סיפור בלתי רגיל/ הוצאתי את הראש החוצה, תפסתי ת'גרון/ המון דברים קורים בזמן האחרון/// אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל/ ואו ואה ואל תשאל, אין לי רגע דל/ כי אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל/ ואו ואה ואל תשאל, אין לי רגע דל".
1980, נעמי שמר לרבקה מיכאלי בערוץ 1, ומאז זה כך נמשך... השבוע נפתח ב"פיצוץ מסתורי" במתקן האיראני להעשרת אורניום בפורדו, ובהודעה לחולים: אל תבואו לבית חולים, מקום אין, שפעת חזירים יש. בין לבין התמלא השיח בפרובוקציה מבעירה מול בית"ר ירושלים, ארקדי גאידמק, מיודענו משכבר, שני הצ'צ'נים המוסלמים המיובאים, הכדורגלנים סדאייב וקדאייב.
ביום ג' בית"ר מול אום אל פחם עם 700 שוטרים במשחק שנגמר, למגינת לבם של מחרחרי המלחמה, ב"אלוהים גדול" ו"אללה אכבר", וניצחון שקט לבית"ר. יאיר לפיד עשה השבוע בית ספר לפוליטיקאים המשופשפים, אט-אט מתברר שהוא יותר מתוחכם ממה שרואים לו בבלורית. נפתלי בנט שומר, בקושי רב, על שקט.
אריה ישי ואלי דרעי מתרוצצים עצבנים מכותרת לכותרת, ונתן אשל, הוא "נתקה" הצלם הנעבעך והשלמייזל שרץ לשלוח מייל לש' פרגו ברנע, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, אבל יצא לו לשלוח לש' יחימוביץ', פצצת האנטי (עוד לא תפסת שקמפיין שלילי מעצבן אותנו?). חודשיים שמרה ש' על המייל בשקט, ושלפה אותו כשנגרמו לה המילים. ונתניהו, נסיך השפל, מתגלגל ולא מצליח לרבע את המעגל בין לפיד, דרעי, בנט ושרה, זוגתו שתחיה.
ואז, פ-צ-צה! אסון טבע. צונאמי. התמוטטות. "מכה קשה". בין פתיחת חקירה נגד הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, עליית מחירי הדלק, התפרצות הסכסוכים בצמרת המתוסבכת והמתוסכלת של האוצר, בצהרי יום ג', קם אבא- כלכלה, המבוגר האחראי, סטנלי פישר, והודיע שהוא מסיים. היס-ט-ר-יה!
אוי, ואי, אויה, מה חטאנו, מה עווינו כי נטשתנו... אבינו מלכנו... בטח אנחנו אשמים... לא בדיוק אנחנו (כי אנחנו הרי תמיד צדיקים) זה בטח הכול בגלל ביבי, "אי אמון" ... אמרנו לכם!! זעקו מתנגדיו. עבר עוד יום של "יהיה לו מחליף, אבל לא תחליף", והשמש זרחה, הירח שב לחייך. "המשקיעים הפסימיים" שצוטטו כצופים נפילות חדות בבורסה התבדו (לצערם?). בבוקר שאחרי סימן השוק: שום אסון, החיים נמשכים, אפשר להמשיך לעלות. אפילו יחסי השקל-דולר וסל המטבעות לא סימנו התרגשות.
סטנלי פישר הוא אחד הנגידים הטובים שהיו כאן. מזל שהיה כאן בתקופה הזו. אבל יש חיים אפילו אחרי סטן. וכך, כמנהג האומה, בטרם עברו שעות מאז ההודעה, כבר התחילו לזרוק בו רפש (אתה עוזב אותנו.. אז נראה לך מה זה..); הוא רוצה להיות שר אוצר, אבל נתניהו לא נותן לו (לא, פישר ממש לא רוצה להיות שר האוצר); בטח השיג ג'וב עם הרבה כסף והוא מוכר אותנו (פעם בטח יהיה לו ג'וב עם כסף...); הוא בורח, הוא נוטש אותנו כי הוא יודע שיהיה כאן פיצוץ אטומי או חברתי (לא משנה..); הוא הוריד את הריבית (רציתם שהריבית בישראל תהיה הכי גבוהה בעולם?); הוא הביא עלינו בועת נדל"ן (חשבנו שגם לממשלה יש תפקיד, למשל להגדיל את ההיצע על הביקוש); הוא נכשל, הוא לא הביא תחרות בבנקאות (אכן, המחדל המרכזי בקדנציה שלו); הנאום שלו? "טפלון" (רציתם שיתוודה שהמשפחה רוצה אותו חזרה או שיאשים את נתניהו?); ובכלל... איזה צחוק, "סטנלי פישר נותן לעצמו ציון מצוין בסיכום הקדנציה".
רביעי בצהריים... פשששש, האוויר יצא מהבלון הצהוב וכולנו עברנו לנפח את הבלון הסגול: "מקורות זרים", מוסרים שחיל האוויר תקף שיירת נשק שהובילה טילים מתקדמים ממחסניו של בשאר אל אסד לבונקרים של חסן נסראללה.
הבית הלבן אמר: תשאלו את ישראל. "מומחים" רצו להתראיין ולספר "לא יודע...", יובל שטייניץ שר האוצר, כחבר ב"תשיעייה", עלה לשידור ונתן עוד נאום הכחשה מתחמקת (הוא מכחיש די הרבה בשנה האחרונה. ולא בהצלחה.). והבוקר, יום ה', התעוררנו לפחד המתנפח הבא: חשש בישראל מנקמה של החיזבאללה.
"בסוף היום הייתי ממש בעננים/ איפה ישנם חיים כל כך מעניינים/ אמרתי לילה טוב, ובעזרת השם/ אולי מחר יהיה לי, יום משעמם./// או - אה!/ אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל ואו אה ואל תשאל, אין לי רגע דל!"
stella-k@globes.co.il