נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד, הגיבה לראשונה על היוזמה שמיוחסת למעסיקים ולמשרדי האוצר וראש הממשלה לביטול בתי הדין לעבודה.
בדברים שנשאה ביום שישי האחרון בכנס אילת ליחסי עבודה, המתפרסמים כאן לראשונה, הטיחה ארד: "מי שמדבר על ביטול בתי הדין לעבודה צריך לזכור שהמעסיקים וההסתדרות הם שביקשו יחד להקים את בתי הדין וחתמו לשם כך על הסכם בינואר 1967. דור אחרי דור של שופטים עוסקים מאז במלאכה במשך למעלה מ-4 עשורים, ונמשיך בחזון ובעשיית הצדק למען הפרט ולמען החברה".
במה שנראה כמו כתב הגנה חד ותקיף, מנתה ארד את העקרונות והיתרונות של בתי הדין לעבודה לאורך ההיסטוריה ודחתה את הטענה כאילו היא וחבריה השופטים מונעים מאידיאולוגיה אישית.
לדבריה, "מלאכת עשיית הצדק היא מלאכת קודש, ואנו ערים למצוקותיהם של המתדיינים לפנינו. הערכים והנורמות ביסוד הפסיקה של בתי הדין הם ערכי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי. בסכסוכי עובד ומעביד ניתן משקל הולם לאינטרסים של הצדדים והאיזון הנדרש ביניהם, בשים לב לאינטרס הציבורי ככל הנדרש. לאור כל אלה נקבעות הנורמות ביחסי העבודה בישראל, בשאיפה לבניית חברה צודקת המושתתת על יחסי אנוש לא של אדם לאדם זאב או אדם לאדם מלאך - אלא אדם לאדם אדם".
מסר חד לאוצר ולמעסיקים
על הטענה של המעסיקים כאילו בית הדין לעבודה לא צריך לקבוע הלכות חדשות במקומו של המחוקק, כפי שעשה במקרה של גיל הפרישה או באיסור שהטיל על המעסיקים להביע דעה בעניין התאגדות עובדיהם, אמרה ארד: "ענף העבודה הוא הענף הדינמי מכולם, ועל כן אנחנו מחוברים למציאות, אם כי על דרך האבולוציה ולא על דרך הרבולוציה. פסיקתנו מדודה. החקיקה באופן טבעי איטית יותר מדרך החיים, ולכן לא אחת היא מתאימה עצמה לפסיקות של בתי הדין".
ארד הזכירה כי במקרים רבים פסקו בתי הדין לטובת המעסיקים, גם אם הראיות שהוצגו חיזקו את עמדת העובד. "ביסוד הקמת בתי הדין לעבודה, בהתנהלותו ובפסיקתו, עומדים שיקולים של הגמשת דיני ראיות באופן שבבסיס שיקוליו יעמוד הדין המהותי ולא הפרוצדורלי", אמרה ארד.
היא הזכירה את מה שמכונה 'פרשת צברי', אז ביטל בית הדין הארצי פסק בוררות שחייב את המעסיק בתשלום 310 אלף שקל, שחלקו המוחלט יועד לטובת הבורר עצמו בצמוד לריבית גבוהה. בית הדין הארצי הכיר במצבו הקשה של המעסיק והורה לוותר על החוב, על אף מחדליו של המעסיק.
"הארצי הבהיר כי הפרוצדורה אינה מיטת סדום, ובנסיבות מסוימות ראוי לחרוג ממנה", הוסיפה ארד. הדוגמה שנתנה מעבירה מסר חד למשרד האוצר ולמעסיקים שדורשים בוררות חובה לפני פנייה לבתי הדין, שלפיה בוררות יכולה להיות להם לרועץ. ארד הזכירה גם את פסק דין 'גירית', שהגביל את היכולת של מנהלים שכירים לעזוב את העסק לטובת עסק מתחרה.
"לא כולם מפרי חוק"
ארד רמזה בדבריה כי לא אהבה את ניסיונו של נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, לטעון כי רק העובדים זוכים כיום לזכויות מצד בתי הדין לעבודה, ועל כן יש לחוקק את 'חוק זכויות המעסיק' - שהרי לשיטתו המעסיק הוא שנוטל את הסיכונים במקום העבודה, הוא היזם והוא שמביא לצמיחת העסק.
"האיזונים השתנו לצערנו", הבהירה ארד. "המעסיקים יכולים להיות היזמים הכי טובים בעולם, אבל בלי העובדים אין מקום עבודה. הם ההון האנושי. אתם, מעסיקים ועובדים, אתם כלים שלובים. אינטרס העובד זה אינטרס המעסיק, ולהפך. אלינו מגיעים המקרים הטראומטיים של הסכסוכים, אבל בחיים לא כולם רבים, ולא כולם מפרי חוק, וישנם הרבה מאוד מעבידים נאורים שלא מגיעים לערכאות, והם מקדמים את זכויות העובדים כחלק מהמשפחה. עובדים ומעסיקים הם לא משני צדי המתרס, אלא אגודה אחת".
ארד ציינה בדבריה כי היא מתקוממת לא אחת ממעסיקים שמפלים נשים בהריון: "יש מעסיקים שלגישתם אי-אפשר להעסיק נשים, ועדיף גבר שיוצא למילואים כי לפחות הוא הולך, חוזר, וזה נגמר. רבותיי, יש לי חדשות בשבילכם - הנשים האלה הן האימהות שלכם, הרעיות שלכם, הבנות שלכם ומחצית מהאוכלוסייה בעולם. הגנה על נשים היא הגנה על כל אחד מאתנו, גם בהיבט הכלכלי וגם בהיבט החברתי והמוסרי".
יצוין כי כנס אילת ליחסי עבודה מתקיים מדי שנה ביוזמת לשכת התיאום של ארגוני המעסיקים ובשיתוף ההסתדרות.