"נשמה, תן לי לדבר בשם עצמי", הטיח בסוף השבוע האחרון יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ביו"ר לשכת התיאום של ארגוני המעסיקים, צביקה אורן. הקהל במלון דן, שם התקיים הכנס השנתי ליחסי עבודה שבו אורן משמש השושבין המרכזי, נותר המום. אורן עמד שם על הבמה ומתחילת נאומו דיבר על הצורך לשים את המחלוקות בצד ולחתור להידברות, והנה עיני קופץ מכיסאו ורק מוסיף שמן למדורה. אורן ביקש להסביר, לפייס מעט את יו"ר ההסתדרות, אבל עיני נותר בשלו: "עזוב, אני יודע לדבר בשם עצמי". אורן לקח נשימה ארוכה ושחרר "אוקי" נבוך במיוחד.
התיאור הזה יכול להצביע לכאורה על התנהלות גסה ותו לא מצדו של עיני, אלא שבפועל הוא חושף קרע הולך ומעמיק ביחסים שבין ההסתדרות למעסיקים מאז שהיו"ר הקודם של לשכת התאום, שרגא ברוש, פינה את כסאו. מאחורי הדיבור הרך של אורן על הידברות ושיתוף פעולה, עומדת תפיסת עולם המנוגדת ב-180 מעלות לזו של עיני ולאופי הברית בין עיני לברוש. אורן אומר בשיחות סגורות כי לא יהיה מוכן עוד לברית של "סמרטוט וגיבור", כשהכול מבינים מי הסמרטוט ומי הגיבור במשל הזה.
אורן משוכנע שהוא מספיק חזק בשביל לעמוד מול הממשלה לבדו, בלי שההסתדרות תאיים בשביתה למענו כפי שעשתה בימים שקדמו לעסקת החבילה בשנת 2009. מעל הבמה הוא קרא לשיתוף פעולה, אלא שמאחורי הקלעים הוא מציב תנאי ברור לשיתוף פעולה כזה: פשרה של ההסתדרות בשורה של נושאים, כאשר העיקרי והחשוב שבהם נוגע לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין פלאפון, שאסרה על כלל המעסיקים להשמיע עמדה על התאגדות עובדיהם. אורן דורש כי ההסתדרות תחתום עמו על הסכם קיבוצי שיגמיש את היכולת של המעסיקים להביע עמדה, כאשר הסכם שכזה גובר על הפסיקה מכיוון שהוא משקף הסכמה בין הצדדים. בהסתדרות הבהירו כי "לא יקום ולא יהיה", אולם סביר כי יסכימו לפשרות מסוימות סביב סוגיית העסקת עובדי קבלן במגזר הפרטי.
גם הסוגיה הזו מלמדת הרבה על היחסים העכורים בעידן של אורן: בעוד שברוש חתם על הסכם עקרונות כבר בתחילת השנה שעברה שכולל העסקה ישירה של עובדי ניקיון במגזר הפרטי ללא קבלנים, אורן מתנגד לכך ואיתו רשימה ארוכה של ארגוני מעסיקים שנאלצו בזמנו להתיישר עם ברוש. בסביבתו טוענים שלברוש פשוט לא היה מנדט מוסרי לחתום על הסכם רגע לפני שפרש. בהסתדרות, לעומת זאת, רותחים על עצם העובדה שבמשך שנה הם נדרשים לנהל מו"מ מחדש על הסכם חתום.
הקרע בין המעסיקים להסתדרות ניכר גם לאור מעמדו הנוכחי של נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין. האחרון היה בבחינת מוקצה מחמת המיאוס בתקופתו של ברוש ועמדותיו נתפסו כמעט כהזויות, אף שרבים מהמעסיקים במשק הזדהו עמן. לפני מספר חודשים פנה אורן ללין וביקש ממנו לחזור רשמית לשורות לשכת התאום, אבל מאחורי הפנייה הזו הייתה יותר מפורמליסטיקה.
למעשה, עמדותיו של אורן לא שונות כלל ועיקר מאלה של לין. כלפי חוץ הניואנסים מעט שונים, אבל מי שיושב עם אורן לקפה ומאפה מגלה במהרה שאחד הם. שניהם שואלים איפה זכויות המעסיק, שניהם משוכנעים שבתי הדין לעבודה מפריזים בפסיקותיהם למען העובדים ושאלה עוד יבריחו מכאן את המעסיקים להודו ולרומניה.
נגד ועדי עובדים
כלפי חוץ אורן יספר לכם שאין לו התנגדות לוועדי עובדים, אבל הוא מספיק כן וישר להודות בשיחה אישית כי הוא דווקא מתנגד ועוד איך. הוא רואה בוועד גורם שמפריע לניהול העסק ופוגע בזכות הקניין של המעסיק, הריבון לשיטתו. המעסיק הוא היזם, הוא שנוטל סיכונים, הוא שאחראי לצמיחתו של העסק - ולכן לגיטימי שמעסיק יודיע לעובדיו כי ביום שיקום ועד הוא יפתח מפעל אחר בהונגריה".
כדי לסייג במעט, אורן מבהיר מתי הוא מצדיק הקמה של ועד: כשהמעסיק עושק את העובדים, פוגע בהם ובשכרם. בכל מקרה אחר, הוא אומר, המעסיק הוא שאחראי לרווחת העובדים. הוא ולא אחר.
ועם תפיסת העולם הזאת ממש, עולה אורן לבמה וקורא לשים את המחלוקות בצד. אלא שעיני לא מוכן שאורן יחבק אותו בידו האחת, ואת אוריאל לין בידו השנייה. "לא שמעתי אותך מגנה את הגורם שהציע בצורה ברוטאלית לבטל את בית הדין לעבודה", אמר עיני במהלך נאומו. הוא לא שמע גינוי כזה, כי אורן מאמץ את ההצעה בשתי ידיים. תת-אלוף במילואים, צביקה אורן, רוצה שתדעו שהוא לא יהיה סמרטוט, ואכן הוא לא יהיה כזה. השאלה האם המעסיקים ירוויחו מהעידן החדש, או שהמלחמה שאליה תצא ההסתדרות במקרה של גזירות קשות מצד הממשלה תביא אותם להתגעגע אל אותו "סמרטוט" ישן וטוב.
