קרלוס רואיס סאפון ממשיך לעורר את השדים הרדומים ממלחמת האזרחים של ספרד. בספרו השלישי בסדרה, שהחלה ברב המכר הגדול "צלה של הרוח", ביקור של זר מסתורי בחנות הספרים של משפחת סמפרה, חושף את סיפורו המרתק של פרמין, בשעה שהתענה בבית הכלא לאחר המלחמה ההיא. הקולות ששבים וצפים מהעבר, רגע לפני חתונתו, סוחפים אותו לסערת רגשות, ויחד עימו גם את הדמות הראשית בעלילה, דניאל סמפרה, ולא רק בשל היותו חברו הטוב. ואצל סאפון, כמו אצל סאפון, לחלק גדול מהצרות הללו אחראים ספרים. הפן האחר לכוחה של המילה הכתובה.
"צלה של הרוח" הוא הצלחתו הגדולה של סאפון. 15 מיליון העותקים של הספר שנמכרו, הפכו אותו לסופר הספרדי המצליח בכל הזמנים. וממש כמו שלסרט מצליח מפיקים סרט המשך, "צלה של הרוח" היה לתחילתה של רביעיית ספרים. לפני כמה חודשים הגיע לארץ השלישי שבהם - "אסיר השמים", גם הוא בהוצאת כנרת זמורה-ביתן.
כשסאפון נשאל לגבי ההצלחה הגורפת של "צלה של הרוח", הוא משיב בצורה לקונית משהו: "אני משער שההסבר היחיד לכך, או לכל הצלחה ספרותית, הוא שקוראים ברחבי העולם מעריכים ואוהבים את הספר".
- ועדיין, לפני שהספר הודפס, הרגשת שהוא יהיה כזה רב מכר?
"אף אחד לא יודע אם ספר הולך להיות הצלחה או לא לפני שהוא מודפס. זה יהיה מאוד נאיבי להניח דבר כזה. אתה רק מנסה לעשות את העבודה הטובה ביותר והשאר הוא בידי הקוראים".
- יש ספרים נשכחים שגם אתה, ממש כמו דניאל סמפרה, היית רוצה להציל מהשכחה?
"אני רק הייתי רוצה שיותר אנשים ייחשפו ליופי ולפלא שבספרות ובשפה, שיתפסו איזה ידע אוניברסלי עצום, דמיון ופקחות קיימים בעולם הספרים והייתי רוצה שהם יגלו זאת בזמן הפנאי שלהם, וישתמשו באמת המידה שלהם, במקום שיסכימו עם מה שאחרים רוצים שהם יאמינו".
- מה חדש ושונה בספרך האחרון, "אסיר השמים", בהשוואה לשני קודמיו?
"הרבה חדש, מאחר שחזרנו לגיבורינו מהספר הראשון וראינו כיצד הרפתקאותיהם ממשיכות ובנוסף אנו לבסוף מקבלים אלמנטים שמקשרים בין כל הספרים ומובילים אותנו ללב התעלומה שבמרכז רביעיית הספרים של בית הקברות לספרים נשכחים. העלילה בספר היא מהירה יותר, 'רזה' יותר ועם יותר הומור וגם מלאה בהמון הפתעות".
- יש לך הערכה מתי יגיע הספר הבא?
"הספר הבא יהיה גם האחרון בסדרה ויסגור בכך מעגל של 10 שנים. אני מעריך שהוא ייצא בעוד שנתיים".
- זה אירוני באופן מסוים לכתוב כאלה עלילות בתקופה שבה ספרים מודפסים מאבדים את עמדתם האיתנה מהעבר, בייחוד מבחינה פיננסית.
"ספרים הם ספרים, לא משנה באיזה מדיום הם מודפסים ומחולקים. הגרסה האלקטרונית של נובלה היא אותה נובלה כמו בגרסה המודפסת. זה מאוד נאיבי לחשוב ש-ebooks הם משהו אחר מאשר ספרים. רצועה מוזיקלית אינה שונה כי היא באה על CD, טייפ או קובץ MP3. כך גם סרט אינו שונה ב-DVD, BlueRay או על מסך הקולנוע. אותו הדבר נכון עם ספרים".
באתר שלו, סאפון מספק מספר המלצות לסרטים שלדבריו "יכולים ללמד אותך איך לספר סיפור יותר משנים של לימודים בקולג'". ביניהם הוא בוחר ב"בלייד ראנר", טרילוגיית "הסנדק", "רשימת שינדלר", "האזרח קיין" ו"אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה".
- ספריך גם נראים כחומר מתאים במיוחד לסרט. היית רוצה בזה?
"לא, בהחלט לא. דחיתי אפשרות כזו כבר מזמן ואמשיך לדחות. נובלות אלו שייכות לעולם הספרות, השפה והדרך לספר סיפורים (storytelling). הן קשורות ביופי ובקסם של המילה הכתובה וכך עליהן להישאר".
"בני עשרה הם קהל נהדר"
את הקריירה שלו החל סאפון דווקא בכתיבה לבני נוער. ארבעה ספרים כאלה הוא פרסם בשנים 1993-1999 ואז הגיע "צלה של הרוח" ושינה את הכיוון לגמרי. באחד הראיונות הוא אמר: "הייתי קורבן של ההצלחה שלי בתחום של הכתיבה לנוער, כי זה מעולם לא היה המקום הטבעי שלי. מעולם לא תכננתי לכתוב סוג כזה של סיפורים".
היום מסתכל סאפון על ההתבטאות ההיא במבט קצת אחר ומסביר: "אני לא בטוח שביטאתי באותו ראיון את הדברים בצורה כה דרמטית, אבל קרה שבאופן מקרי בתחילת הכתיבה שלי הסיפורים נועדו לנוער, לא בגלל שזה היה הז'אנר 'הטבעי' שלי. אני לא מצטער על כך. בני עשרה הם קהל נהדר. אני פשוט אוהב לכתוב לקוראים שמעריכים ספרות. גיל אצל קורא יכול להיות מאוד יחסי".
לשון נקייה - מחביאה
מלחמת האזרחים בספרד (1936-1939) תופסת מקום חשוב בספרו של סאפון "צלה של הרוח" וכך גם בספרו החדש - "אסיר השמים". נדמה שרוחות המלחמה האכזרית, שעיצבה והשפיעה על ספרד באופן דרמטי, לא נותנות לו מנוח.
סאפון: "מלחמת האזרחים בספרד, כמו מלחמת העולם השנייה, היא האירוע המשמעותי ביותר בהיסטוריה המודרנית של ספרד. יהיה זה אבסורד לכתוב על המחצית הראשונה של המאה ה-20 בספרד ולהעמיד פנים שהמלחמה הזו מעולם לא התרחשה. דמיין לעצמך שמישהו יכתוב על ישראל בשנות ה-70 או היום ויעמיד פנים שאין מתיחות פוליטית באזור".
- אתה מרגיש שהאנשים בספרד שמו את העבר הזה מאחוריהם, ומאמינים כי אין סיכוי שהדיקטטורה, כמו זו של גנרל פרנקו, תחזור להיות בה שוב?
"הדיקטטורה הסתיימה באמצע שנות ה-70. כמובן שהיה שינוי מאז, שינוי עצום, אבל זה לא פשוט לשים מאחור את תוצאות מלחמת האזרחים, שגבתה יותר ממיליון הרוגים (לפי הערכות היסטוריונים, נהרגו בה כחצי מיליון אנשים - י.מ), וזה לא אמור להיות פשוט. היסטוריה צריך לקחת בחשבון, לנתח וללמוד. 'לשים את העבר מאחור' זה במקרים רבים לשון נקייה להחבאת דברים מתחת לשטיח וזה לעולם לא עובד".
מלחמת האזרחים אמנם שייכת לעבר הרחוק, אבל גם בתקופה הנוכחית עומדת ספרד בפני אתגרים קשים, שונים בתכלית, כמו המשבר הכלכלי הגדול, שמאיים עליה. "זה נכון. קשה לרכז את זה בתשובה פשוטה אחת. הדאגה הגדולה שלי היא הדור הצעיר והסיכוי הגבוה שצעירים אלו ייאבדו בדשדוש האיום הזה".