כאשר מתבוננים על התוכנית הכלכלית של משרד האוצר מבינים מיד כי אין חידוש של ממש והיא לא שונה בהרבה מתוכניות שהגיש המשרד בעשור האחרון. התוכנית טובה, כמו קודמותיה. ראוי מאוד שהמשרד מבקש לקצץ בשומנים, בוועדים, בקבוצות הלחץ ומבקש לדלג על החינוך, הבריאות והתשתיות עד כמה שאפשר. ראוי גם שהאוצר מבין שעדיף לבטל פטורים שמעוותים מאשר להעלות את שיעורי המס שמכבידים על הצמיחה ופוגעים בחלוקת ההכנסות. הכל טוב ויפה. הכל ידוע.
הבעיה היא שהאוצר מנסה כבר כמה שנים להוציא לפעול את כל התוכניות בעלות החזון - אך ללא הצלחה: מפלגות, ח"כים, לוביסטים, ועדים, קבוצות לחץ וטייקונים תמיד ידעו ללחוץ על הכפתור הנכון ולטרפד כל ניסיון לשינוי.
אז מה הייתה התוצאה הסופית? במקום סדר עדיפויות, קיבלנו פלאטים; במקום ביטול פטור על קרנות השתלמות, קיבלנו העלאת מע''מ ומס הכנסה; ובמקום רפורמות מבניות, קיבלנו קיפאון.
הסיבה פשוטה: כדי לבצע את המהפכות וליישם את הרעיונות הנפלאים, נדרשים אומץ לב עצום, יכולת עמידה בלחצים ויכולת פוליטית - כל הדברים הללו חסרו לשר האוצר, יובל שטייניץ, ולשר העל הכלכלי, בנימין נתניהו, שהגיע לגדולה בגלל המוניטין שלו כרפורמטור כלכלי. במילים פשוטות: אין מחסור בתוכניות, חשיבה ורעיונות טובים - יש מחסור באומץ לב ובעמוד שדרה.