החדשות המטרידות מבחינת אנשי "כנופיית ההון-שלטון-עיתון-עולם תחתון", כפי שמכנה רני בלייר לא מעט מבכירי הפוליטיקה והמשק בישראל, הן שאי-הצלחת מפלגתו, ארץ חדשה, לעבור את אחוז החסימה בבחירות האחרונות, לא הוציאה את הרוח ממפרשיו. אמנם הטון של מספר 3 בארץ חדשה שקט, המילים מדודות היטב, והזקן הארוך, שהקנה לפניו הנאות מראה של מלך אשורי, קצר עכשיו בהרבה; אבל הלהט המהפכני שלו לא דעך.
למרות הכישלון הצורב מתברר מהר מאוד שארץ חדשה לא מתכוונת להיעלם לשום מקום. ביום ראשון האחרון, שבוע וחצי לאחר היוודע תוצאות הבחירות, הגיע שוב יו"ר המפלגה אלדד יניב, לדירתו הקטנה של בלייר במרכז תל אביב, כדי לצלם בה סרטון חדש של "השיטה", ה-14 במספר. 13 הסרטונים הקודמים שהשניים צילמו והעלו ליוטיוב, זכו בחודשים החולפים ליותר משני מיליון צפיות, ומיצבו את ארץ חדשה ככוח הרענן והאמיץ ביותר במערכת הבחירות האחרונה.
הנוסחה שעמדה בבסיס סרטוני הסדרה הייתה תמיד זהה: יניב, שתפקד עד לפני שנים מעטות כ"מקף שמחבר בין ההון לשלטון" (על-פי הגדרתו שלו), סיפר לבלייר המשתאה סיפורים מעלי בחילה על התנהלותם של בכירי המדינה ועל הדרך שבה הדברים הגדולים "באמת" נסגרים. כולם כיכבו בהם: מראש הממשלה ואשתו, דרך היועץ המשפטי לממשלה, ועד למו"ל ידיעות וליו"ר ההסתדרות.
לאוזניו של אזרח מן השורה נשמעו סיפוריו של יניב פנטסטיים עד כדי כך, שלא ניתן היה שלא לתהות אם האיש הוא לוחם צדק עם אשכי פלדה או שקרן פתולוגי. כשזה אחר זה שוחררו הסרטונים לרשת ותביעות הדיבה נגד יניב ובלייר בוששו להגיע, לא ניתן היה להימלט מהמסקנה שאי-אפשר לפסול גם את האפשרות הראשונה. על-פי ארץ חדשה, כולנו חיים בעולם של אשליות שמושכי החוטים יצרו עבורנו. ההחלטות האמיתיות, שכל מהותן היא שימור הסדר הקיים והנוח לאליטת ההון, מתקבלות מאחורי חומות של ספינים ושל הסתרה.
- ועכשיו, אחרי הבחירות, התביעות יגיעו?
"אנחנו ממשיכים לעבוד, וכמו שאתה רואה צילמנו היום סרטון".
ולא סתם סרטון. הקליפ ה-14 במספר בסדרת "השיטה" עוסק בשאלת השאלות שכל אזרח שומר חוק שאל את עצמו: אם צמרת המדינה אכן מושחתת עד לשד עצמותיה, ומשום כך חוששת מהגשת תביעות דיבה נגד ארץ חדשה, כיצד ייתכן שלא נפתחו עד כה חקירות משטרה כדי לברר את הטענות המושמעות בסרטונים? התשובה, על-פי הקליפ החדש שצולם באותו בוקר, מפנה אצבע אל השוטר מספר אחת, רב ניצב יוחנן דנינו, ומעבר לכך לא נוכל להרחיב מטעמים ברורים.
הבחירה במפכ"ל המשטרה "לככב" בקליפ הראשון שיניב ובלייר מפיקים לאחר הכישלון בבחירות אינה מקרית. היא נועדה לאותת לגוורדיה הישנה ולציבור, שלמרות חוסר ההצלחה במירוץ לכנסת, הילדים שצועקים שהמלך עירום אינם מתכוונים ללכת לשום מקום. להפך, הם רק מתכוונים להגביר את הווליום. אם הווליום ירד, כל מה שצריך בלייר לעשות זה להפשיל את שרוולו הימני. לפני שבועיים הוא קעקע על אמתו את הלוגו של ארץ חדשה. המחויבות צרובה כעת בבשרו.
"גונבים לנו את המדינה"
בלייר, 50, הוא אקטיביסט פוליטי זה שנים, אבל ידוע בעיקר כבמאי מוערך וכיוצר טלוויזיוני פורה ("שבתות וחגים", "פרשת השבוע", "תיבת נח", "אדמה", "שביתה"). נקודת המפנה של חייו התרחשה בקיץ 2011. "הייתי בקשר עם דפני ליף שלושה ימים לפני שהיא הקימה את האוהל שלה בשדרות רוטשילד, כי היינו מיודדים. היא הייתה סטודנטית לקולנוע ואני הייתי מורה לקולנוע", הוא מספר. "היא שלחה לי הודעה ש-3,500 אנשים עשו לה לייק לסטטוס שהיא העלתה על זה שזרקו אותה מהדירה, ושהיא יורדת לרחוב. כשהעסק התחיל לגדול זיהיתי את זה. אלדד הגיע עם השמאל הלאומי (תנועה שהקים יניב עם המחזאי שמואל הספרי). לא הכרתי אותו ואפילו לא ידעתי מי הוא היה בעברו וגם לו לא היה מושג מי אני.
"זה התחיל לא טוב ובמתיחות מאוד גדולה, כי לי לא התחברו שתי המילים הללו 'שמאל לאומי' ולאלדד לא התחברו המילים 'שמאל רדיקלי' או איך שלא תקרא לזה, אבל אז מצאנו את עצמנו נפגשים ומסתובבים בשדרה ומתחילים לקיים דיאלוג יומיומי. ומה שקורה זה שעובר עלינו אירוע מוחי אמיתי: אתה רואה שהכול אפור - אין אשכנזים ואין מזרחים, אין דתיים ואין חילוניים, אין שמאלנים ואין ימנים - כולם אחד עם השני יושבים בשדרה ואומרים שמשהו חייב לקרות. וכשאתה רואה את זה אתה מבין שכל הספינולוגיה של המחנאות ושל הסקטוריאליות היא ארץ ישנה. ארץ שנוצרה על-ידי השלטון על מנת ליצור את ההפרדה ואת הבדלנות בינינו, כשבינתיים גונבים לנו את המדינה. ואז אלדד מתחיל לספר לי את הסיפורים מהעבר הפוליטי שלו וזה מטלטל את העולם שלי עד כדי כך שאני מבין שהכול הצגה".
- חשבת באותו שלב להיכנס לפוליטיקה?
"תוך כדי כל ההתרחשות של רוטשילד אני מוזמן לפגישה עם אבו וילן ועם זהבה גלאון, וזהבה מציעה לי להצטרף בצורה הרבה יותר משמעותית למרצ. בשיחה הזו אני אומר לה 'שמעי, אני מקים תנועה חדשה שקוראים לה ארץ חדשה ואנחנו נרוץ עם זה בבחירות. אמרתי לה אין יותר שמאל ואין יותר ימין ואנחנו צריכים ללכת ישר, כי אם לא נעשה את זה אנחנו מאבדים את המדינה הזו. היא הייתה קצת מופתעת מהמקום שאני נמצא בו ומהאדם שבחרתי ללכת איתו, ונראה לי שהיא חשבה שזו גחמה חולפת".
- ולמה זה כל-כך בער בעצמותיך? אתה יוצר מוערך, נותנים לך כסף לעשות מה שאתה רוצה.
"מה שאתה אומר זה במבט מהצד. במציאות אני פושט רגל בכינוס נכסים וכבמאי תמיד הייתה אי-ודאות בחיים שלי. לא משנה כמה סדרות עשיתי, בין סדרה לסדרה תמיד יש הפסקות גדולות שבהן לא התפרנסתי. אבל לא בגלל זה נכנסתי. ברוטשילד הבנתי שכמה שאני צועק במשך עשרים שנה דברים באמנות שלי, שתמיד הייתה חברתית - צריך לשנות משהו באמת. הבנתי שאם אתה אדם בן 50, זו המשמרת שלך, ואם אתה לא עושה משהו ב-15 השנים הטובות שעוד נותרו לך להשקיע למען עתיד ילדיך, פשוט לא תהיה להם מדינה".
- לקח לך זמן עד שלמדת לבטוח באלדד יניב?
"ממש לא. לי מעולם לא עלתה השאלה אם הוא איש של אמת או לא. אני ראיתי את זה עליו מיד. הוא כמעט זן בודהיסט במה שהוא לקח על עצמו ובפונדמנטליזם שלו. הוא באמת עשה פניית פרסה. לא איבד את האינסטינקטים אבל עשה פניית פרסה רצינית. בחיי לא פגשתי בן אדם כל-כך אמיץ. אני הייתי אקטיביסט ואמרתי לו שאנחנו תנועה מתנגדת ושצריך בשביל זה אומץ, כי אתה עומד מול כל העולם ואתה נראה כמו אידיוט, אבל לא דמיינתי לעצמי שהוא ילמד אותי אומץ מהו".
"28 אלף איש שמו ז' בקלפי"
בלייר ויניב היו משוכנעים עד פרסום מדגמי הטלוויזיה שהם יצליחו להשתחל לבית המחוקקים. "הייתה תחושה באוויר שיהיו יותר מצביעים ולא היו, וגם מזה צריך להתעורר ולהתמודד עם זה", מודה בלייר. "עם זאת, אני מרגיש אופטימיות גדולה כי משני אנשים הזויים שהסתובבו בתל אביב לפני שנה וחצי, כיום יש 28 אלף איש, כך שהסטארט-אפ הפוליטי הזה קם. עכשיו צריך באחריות ובכובד ראש לחשוב איך הופכים את הדבר הזה לתנועה פוליטית אזרחית של 300 אלף איש עד הבחירות הבאות, ובדרך יש לנו מאבקים אזרחיים שאנחנו צריכים לקיים".
- מה זה אומר בפועל?
"מבחינתי התחלנו לעבוד. תבין ש-28 אלף האנשים ששמו ז' בקלפי באו מהלב באמת. צריך להגיע אליהם ולהגדיל את הכוח שלהם ושכל אחד מהם יביא עוד חמישה או עשרה אנשים. אנחנו רוצים להגיע אליהם ממש. לבקר אותם. זה מה שאנחנו הולכים לעשות בחודשים הקרובים. פעם בשבוע ניסע לאנשים של ארץ חדשה ונוקיר להם תודה ונקים מעגלי שיחה, כמו שכבר עשינו בכמה מקומות, וניצור את הקשר האישי הזה שלא הספקנו ליצור באמצעים ובזמן שהיו לנו".
- אמרת פה הרבה ולא השתמשת במילה אכזבה.
"חשבתי שיש יותר אנשים שמבינים ששלטון ההון הוא המעצור הכי כבד של מדינת ישראל, ואין מספיק אנשים כאלה - זאת האכזבה, שאנחנו קבוצה יותר קטנה ממה שחשבתי. רק 28 אלף איש מבינים לעומק שמה שמעכב את מדינת ישראל הם קשרי ההון-שלטון-עיתון-עולם תחתון, ועל זה הם מוכנים לשים את הכוח שלהם. כל השאר חיפשו תקווה מעורפלת מאוד, מטושטשת מאוד ולא ברורה. אבל התחלנו משהו ואנחנו חייבים להתעקש עליו. זו התחלה יפה וזה לא מובן מאליו ליצור קמפיין בחירות שיושב אשכרה על דוקו-אקטיביזם, על אשכרה ללכת מכות עם ראש ממשלה, עם שר חוץ, עם יועץ משפטי, עם יו"ר ההסתדרות. פשוט ללכת עם כולם מכות".
- מה קרה להבטחה לפרוש מהמירוץ אם הסקרים יראו שלא תעברו את אחוז החסימה?
"לנו היה נתון של 2.9% שעה לפני המדגמים. קיבלנו את זה מאחד המקצוענים. שמע, אף אחד לא צפה את הכמעט עשרים מנדטים של יאיר, ואף אחד לא צפה את הירידה הזו במנדטים של הליכוד. אכן הבטחנו כזאת הבטחה, ואם היינו רואים שאין אנשים, אין אווירה ואתה נשאר לבד ואף אחד לא מתייחס אליך, אז אתה אומר או-קיי, בסדר, נפרוש. אבל היה ווייב, אתה מבין שאנשים הולכים להצביע ארץ חדשה. אז מה זה אומר למשוך פתקים? זה אומר לעשות את זה לאנשים שאתה כבר חודשיים-שלושה נותן להם להרגיש שאתה התקווה. אלה המצביעים שלנו. הם מאמינים שאנחנו התקווה ולא יאיר לפיד או שלי או ציפי".
- נתקלת בתגובות עוינות אחרי הבחירות? כאלה שהאשימו אתכם בבזבוז קולות של השמאל?
"זה קרה בעיקר תוך כדי הבחירות. חברים שלי, שהם תומכי מרצ ומפלגת העבודה, נלחמו בנו מלחמת חורמה וישבו בעיקר על הרעיון שאלדד יניב הוא נוכל. לא העזו כל-כך לפגוע בי, אבל כל פגיעה אישית שפגעו באלדד היא פגיעה אישית בי. זו שותפות, ואם אתם מנסים ללכלך על אחד הצדדים בה זה כאילו לכלכתם אישית עליי. נפגעתי אישית מאנשים. בטח. אם בן אדם שאני מכיר שנים מוציא ציוץ כמו 'לאנס ארמסטרונג = אלדד יניב' ועוד שני חברים שלי עושים לזה ריטוויט, אני לא יכול יותר לדבר עם האנשים האלה. זה מתחת לחגורה וזה נמוך ומגעיל. הגבר היחידי היה דב חנין שפרגן ואמר 'הלוואי שתיכנסו לכנסת ותהיו אופוזיציה לוחמנית סוף כל סוף'. הוא פגש את אלדד וחיבק אותו ואמר את זה מול אנשים".
- ועדיין, במבחן התוצאה 28 אלף קולות שמאל שהצביעו לכם הלכו לפח.
"אם יש לי אכזבה מהבחירות הללו זה מתל אביב. היו לנו אמנם 5,000 מצביעים פה, אבל אני חשבתי שתל אביב הרבה יותר אמיצה ושהיא תרצה לומר את האמירה שלה על מדינת ישראל באמת. אני מאמין שתל אביב צריכה לקחת בעלות על מדינת ישראל. היא העיר הכי חזקה, הכי מעוררת השראה, היא אחת ההמצאות המרשימות של העם היהודי בהיסטוריה, ואני מאמין שאם הרצל היה בא לפה הוא היה מבסוט מאיך שתל אביב נראית, ולא מבסוט מאיך שנראה כל השאר. אני רציתי שתל אביב תיקח אחריות על איך שמדינת ישראל נראית ולא תתייחס לעצמה כאל מדינת תל אביב. אבל בדקות האחרונות לפני ההצבעה בקלפי, נראה לי שהרבה מאוד חבר'ה שינו את דעתם. הרבה מאוד מצביעים שלנו עברו ליאיר לפיד ברגע האחרון. גם יאיר חושב ככה".
"מה שבטוח זה שאנחנו ממשיכים עם הסיפור הזה הלאה. להשפיע אפשר רק מבפנים, ואתה תראה אותנו גם בבחירות הבאות, מתי שזה לא יהיה".
הכתבה המלאה - במגזין G