כמה רחוק שאדם לא ייסע, הוא תמיד ייקח את עצמו איתו, לטוב או לרע. הרבה פעמים זה לרע - עוקרי הברזים בטורקיה, לובשי השרוואלים בהודו, המתמקחים הכפייתיים על פרוטות כדי לא לצאת פראיירים - כל אלה שאתה פוגש בחו"ל וגורמים לך להתכווץ במבוכה על כך שהם בני ארצך ומדברים עברית. אבל יש מקרים שבהם זה גם לטוב. דן דאור, למשל. מאוד משמח שהוא לוקח את עצמו לנסיעה, משמח שהוא בן ארצך ומשמח שספר המסות ורשימות המסע שלו, "הרים ונהרות לעולם", מדבר עברית.
בדברי המבוא לספר מציין העורך, משה גלעד, כי עיקר פרסומו של דאור, איש תרבות, רוח ואשכולות, בא לו בזכות תרגומיו המופלאים לעברית. הוא תרגם שירים, סיפורים, רומנים וכתבים פילוסופיים מסינית, מצרפתית, מאנגלית ומגרמנית. קריאת רשימות המסע שלו מוכיחה שכתיבת מסעות במיטבה גם היא ערוץ תרגום של תרבות זרה. בעזרתו אנחנו יכולים להכיר מקומות שלא ביקרנו בהם, וגם להבין טוב יותר מקומות שביקרנו בהם, ולא הבנו מה ראינו.
לקרוא בספר זה קצת כמו להתגנב למזוודה של דאור, ולראות דרך חרך את העולם כמו שהוא התבונן בו. להתגנב למזוודה של דן דאור כבר אי אפשר, שכן הוא מת בטרם עת לפני שנים אחדות, אבל את הספר שיצא לאחרונה לאור ומכנס את רשימות המסע שלו, אנחנו יכולים להניח במזוודה שלנו.
תנועה חופשית בין גבוה ונמוך
העולם העולה מהספר הוא מסקרן, מפתיע מורכב, מעמיק, מצחיק ומלא סתירות - קצת כמו דאור עצמו.
מי חוץ ממנו היה יכול לעשות קישורים מקוריים ויצירתיים בין קברו של ג'ים מוריסון בפר לה-שז בפריז לקבר הבאבא סאלי בנתיבות, עם תחנת ביניים באתר הצליינות הקתולי בלורד שבפירינאים הצרפתיים? או לתאר מסע בעקבות התה, הקושר את סין העתיקה, מסיבת התה בבוסטון ומלחמות האופיום, ושנפתח במשפט דאורי אופייני: "כמו אימא, אלוהים וקנביס, גם תה יש רק אחד"?
אחד הדברים המהנים בספר הוא התנועה הנינוחה בין "גבוה" ו"נמוך". המסה העוסקת בהר הקדוש אתוס שביוון, אי מנזרים לגברים בלבד - מתייחסת באותה רצינות (או חוסר רצינות) לאמנות ביזנטית, למיתולוגיה יוונית ולשאלה המסקרנת "האם כולם שם הומואים?". רחוב החלונות האדומים באמסטרדם משמש טריגר לדיון רציני בהיסטוריה של הסובלנות וחופש המצפון בהולנד מאז המאה ה-17, ועד כמה אלו הועילו לצמיחת הכלכלה שלה.
הרשימות נאספו ממגוון מקורות, והם אינם אחידים באופיים ובסגנונם. וטוב שכך. כזה היה גם דאור עצמו, שחיבב לא רק כתבים של מלומדים סיניים ומיתולוגיות הודיות, אלא גם סרטי קונג פו ומיוזיקלס מבוליווד. למען הגילוי הנאות עליי לציין שכמה מהרשימות נכתבו עבור המגזין "מסע אחר" בתקופה שערכתי את כתב העת, וחלקן אף הוזמן על-ידי. אבל זה לא באמת משנה. דאור ממילא היה נפש חופשייה, שחי איך שרצה, שעשה מה שרצה ושכתב איך שרצה. למרבה השמחה, כזהו גם הספר המיוחד הזה .
דן דאור, הרים ונהרות לעולם, רשימות מסע, הוצאת עם עובד, 264 עמ', 88 שקל