חברים בארגונים ובעמותות רשאים בדרך-כלל להשתתף בישיבות, או לפחות לעיין בפרוטוקולי הישיבות של הדירקטוריונים ו/או הוועדים המנהלים אותן. לא כך בלשכת עורכי הדין, גוף סטטוטורי שהוסמך על-ידי המחוקק לנהל את ענייניו המקצועיים של ציבור המשפטנים המבקשים לעסוק בפרקטיקה המשפטית בישראל.
ישיבות המועצה הארצית והוועד המרכזי של הלשכה - שני הגופים הביצועיים והרגולטוריים המרכזיים - חסויים מעין כל, לרבות מעורכי הדין עצמם. מזלם של עורכי הדין. אם היו נחשפים לאופן שבו מתנהלות ישיבות האקזקוטיבה של הלשכה, היו החלחלה והזעזוע מביאים כבר מזמן למרד תשלומים ולסגירת הלשכה על עסקניה.
זה זמן רב משהו יסודי חולה בלשכת עורכי הדין. הבעיה לא החלה בקדנציה של ראש הלשכה הנוכחי, דורון ברזילי, אף שבהתנהלותו הוא עלול עוד להיות זה שמכבה את האור וסוגר אחריו את הדלת על הבית ברחוב דניאל פריש בתל-אביב.
זה גם לא עניין מחנאי. לפני ברזילי כיהן בתפקיד במשך 4 שנים עו"ד יורי גיא-רון. גם הוא, כמו יורשו, נכנס לתפקיד תוך הבטחה ל"פוליטיקה אחרת", ביקש לשלב ידיים בין המחנות בלשכה, ליצור קואליציה רחבה ולפסוע לעבר השקיעה בכוחות משולבים. אלא שהמאבקים הפנימיים, הסכסוכים על כיבודים וג'ובים, והדם הרע הכללי השורר בין השחקנים, פירק מהר את החבילה.
גם בתקופותיהם של ראשי הלשכה הקודמים - בן סיעתו של גיא-רון, עו"ד שלמה כהן, שכיהן בתפקיד 8 שנים, ועו"ד דרור חטר-ישי - ידעה הלשכה טלטלות, זעזועים, מאבקים פנימיים ושערוריות.
מעבר לסגנון המכוער שבה היא מנהלת את ענייניו של ציבור עורכי הדין, ומעבר לשאלות המתעוררות באשר לשימוש בעשרות מיליוני שקלים מדי שנה, מבצעת הלשכה שורה של תפקידים, חלקם בהתאם לחובתה על-פי דין, וחלקם תפקידי רשות לטובת הציבור שהיא מייצגת.
אלא שהמאבקים והמלחמות הפנימיות גוזלים כנראה את רוב האנרגיות של ראשיה. מבקר המדינה הקודם, מיכה לינדנשטראוס, פרסם כבר בדצמבר 2011 דוח חריף, שבו מתח ביקורת על כל היבט בתפקידיה של הלשכה, מפיקוח על מתמחים ועד מערך האתיקה והמשמעת.
לאנשיו של המבקר לא לקח זמן רב להבין שהציר המרכזי של המלחמות סובב בשנים האחרונות בין ראש הלשכה, המחזיק בסמכויות סטטוטוריות, אך תלוי בקואליציות-בלימה, לבין יו"ר ועד מחוז תל-אביב, הגדול והחזק מבין מחוזות הלשכה, שעל-פי מספר חבריו שווה לכפליים גודלם של יתר המחוזות גם יחד.
כפי ששלמה כהן התעמת מול עו"ד אילן בומבך, ששימש אז כיו"ר ועד מחוז תל-אביב, וכפי שגיא-רון התמודד מול ברזילי, כך חוזרת ההיסטוריה על עצמה, וברזילי מנהל מאבק עם עו"ד אפרים נוה, יו"ר הוועד הנוכחי, שאף הצליח לאגד סביבו את ראשי יתר המחוזות.
המבקר כתב את שכתב, ושופטי בג"ץ - שנהגו בעבר לדון בעתירות אנשי הלשכה נגד עצמם - כתבו את המילים החריפות שכתבו; וכעת שופטי בית המשפט המחוזי כותבים.
שופט בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, ד"ר קובי ורדי, עיצבן כנראה מישהו לפני כמה שנים, ובתמורה הפך לשופט היעד לעתירות אנשי הלשכה, שאינם מסוגלים להתנהל 5 דקות בלי להביא את המחלוקות שלהם להכרעה שיפוטית.
מחסור בולט במבוגר אחראי
המאבק האחרון נסוב על הפרוצדורה למציאת מנכ"ל חדש ללשכה, במקום לינדה שפיר שהודיעה על פרישה, לאחר שכלו כל הקצים. בית המשפט נאלץ להתערב לאחר שברזילי, המצוי במיעוט אפילו בוועד המרכזי, נמנע במשך חודשים מלהביא לאישור הוועד את נושא הקמת ועדת איתור למנכ"ל, ופעל בדרכים עקלקלות כדי שבוועדה יישבו אנשי שלומו. על זה הם מוכנים להחריב את הלשכה.
על רקע כל זאת, לא קשה לחוש אהדה לצעד שהחליט לנקוט המלאך גבריאל מצלאח א-דין, שר המשפטים היוצא יעקב נאמן, להקים ועדה ציבורית שתבדוק את התנהלות הלשכה ותציע שינויים מבניים ואף שינויי חקיקה.
בלי קשר לאינטרסים שעמדו לנגד עיניו של נאמן, דומה שמדובר בצעד מתבקש. בלשכה, כמו ביתר המוסדות המרכזיים של המערכת המשפטית בימים אלה, יש מחסור בולט במבוגר אחראי.
נאמן, שהחל את הקדנציה שלו כשר המקורב ביותר לאנשי הלשכה מאז ומעולם, בשר מבשרם שישב בכנסים שלהם יומם ולילה, החליט להיות המבוגר האחראי, גם אם הטיפול ביישום הדוח העתידי של ועדת פרוקצ'יה ייפול כבר על כתפיו של שר המשפטים הבא.