במרבית המקרים, כאשר מנכ"ל מודח, עושים זאת בשקט, כדי "לגמור את זה יפה": נותנים למנכ"ל חבילת פיצויים נאה, ומציגים את העזיבה כפרישה מרצון, תוך כדי שפיכת סופרלטיבים על המנכ"ל הפורש. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בבנק, ובמיוחד בבנק אירופי, שבו הנימוס והאיפוק הם ערכים עליונים.
אלא שמתברר שבאחרונה צ'רלס רייסמן, שכיהן כמנכ"ל BNP פריבה בישראל, והבנק לא הצליחו לסיים את היחסים יפה, ובין הצדדים נוצר סכסוך עמוק.
רייסמן, שניהל את פעילות הסניף בישראל במשך 16 שנה, תובע את הבנק בסכום של 19.8 מיליון שקל. "תביעה זו מוגשת לאחר מחשבה רבה ובכאב רב, בעקבות פיטוריו המכוערים לפני 6 חודשים ללא כל הצדקה, תוך רמיסת כבודו העצמי של רייסמן", נכתב בכתב התביעה, שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.
טענתו המרכזית של רייסמן בתביעה היא כי הוא פוטר בשל סגירת הסניף בישראל בסוף 2011 והפיכתו לשלוחה בלבד. רייסמן טוען כי סגירת הסניף נבעה מלחץ של מדינות ערב.
"הסיבה לסגירת הסניף היא לחץ ערבי שהופעל על הנהלת הבנק באירופה. הלחץ הגיע בין היתר כתוצאה מעסקאות ארוכות-טווח שביצע הבנק עם איראן", נטען בכתב התביעה, שאליה מצורפת גם כתבה מ"וול סטריט ג'ורנל" מספטמבר אשתקד, שלפיה מתוארים קשרים של בנקים אירופיים, בהם BNP, עם איראן.
לדברי רייסמן, הרקע ללחץ של מדינות ערב נבע מכך שבאותה תקופה נקלע BNP למצוקת נזילות וחיפש מקורות גיוס, בין השאר במדינות ערב.
"עם קבלת הידיעה על סגירת הסניף הישראלי, ארצות מהליגה הערבית זקפו לזכותן את סגירת הסניף וחגגו את הצלחתן בחרם על ישראל", נכתב בתביעה.
"לסגור במהירות"
כתב התביעה מאפשר גם הצצה לנתוני הפעילות של הסניף הישראלי.
רייסמן טוען כי ההחלטה לסגור את הסניף לא נבעה ממניעים עסקיים, שכן הסניף הישראלי נחשב מצליח ורווחי, והרוויח לדבריו יותר מ-875 מיליון שקל במשך 15 שנות פעילותו. נציין כי מדובר בסכום נאה, המשקף רווח שנתי ממוצע של 60 מיליון שקל בקירוב.
עורכי דינו של רייסמן, יניב שוורצמן ומיכל שוורצמן, טוענים בכתב התביעה כי ב-BNP היו מרוצים מפעילות הסניף בישראל, מה שמעלה תמיהה לגבי ההחלטה להקטין את פעילותו.
"בתחילת 2010, שנה וחצי לפני סגירת הסניף, ערך הבנק בדיקה מקיפה ומעמיקה לפוטנציאל הרווחים בישראל ובקפריסין. מהבדיקה נקבע באופן חד-משמעי כי ישנו פוטנציאל לטווח ארוך לרווחיות הפעילות בישראל לבנק. לעומת זאת, ההמלצה לגבי קפריסין הייתה שונה", נכתב בכתב התביעה.
עוד מציינים בתביעה כי במהלך משבר הנזילות אליו נקלע הבנק, לא רק שהסניף הישראלי לא נקלע למשבר, אלא שלעתים קרובות הוא אף היה שולח עודפי כספים למטה הראשי של הבנק בצרפת.
בכתב התביעה נטען כי רייסמן אף פנה לבכירי הבנק, בניסיונות לשכנע אותם שלא לסגור את הסניף. הוא גם טוען כי שלח פנייה לבכירי הבנק, ואמר כי אין היגיון כלכלי בסגירת הסניף הישראלי.
"רייסמן קיבל הנחייה לסגור את הסניף במהירות, כשם שנהוג במדינות אפריקה, ותוך פיטורי 85% מהעובדים (כ-40 עובדים - ע.א)", נכתב בכתב התביעה.
"מבזה ומשפיל"
רייסמן טוען כי הבנק הסתיר ממנו את תוכניותיו לסגירת הסניף, תוך כדי שהוא מנהל איתם דיון באשר להסכם השכר החדש שלו. לדברי רייסמן, במארס 2011, חצי שנה לפני תום החוזה שלו עם BNP פריבה, התחיל הבנק להפעיל עליו לחצים לחתום על חוזה חדש. רייסמן לא הבין מה פשר הלחץ, שכן בעבר עבד 7 שנים ללא חוזה.
לדבריו, הסכם ההעסקה החדש כלל הרעה בתנאים, ולא ניתנה לו אפשרות מיקוח. מהתביעה עולה כי ההרעה מתבטאת, בין היתר, מכך שהסכום שממנו יבוצעו הפרשות ותנאים סוציאליים הופחת מ-228 אלף שקל בחודש ל-126 אלף שקל.
רייסמן מציג בתביעה שני תלושי שכר: אוגוסט 2011 וספטמבר 2011 - המועד שבו נכנס לתוקף החוזה החדש. ההפרש בשכר בין שני החודשים עומד על כ-15%: 236 אלף שקל באוגוסט, לעומת 200 אלף שקל בספטמבר.
בסופו של דבר, כמה חודשים לאחר חתימת החוזה, החליט הבנק לסגור את הסניף בישראל ולפתוח במקומו שלוחה, וכמה חודשים לאחר מכן מחליט לפטר את רייסמן.
"רייסמן פוטר באופן מבזה ומשפיל", נכתב בתביעה. "ההנהלה של הבנק לא עדכנה את רייסמן בדבר פיטוריו הצפויים, והוא נאלץ לגלות זאת כתוצאה מרכילות משרדית של העובדים הכפופים לו. כמו כן, במהלך השימוע נציגי הבנק לא הסבירו לרייסמן מדוע הוא מפוטר, אלא ביקשו ממנו שיסביר להם מדוע הוא מפוטר", מוסיפים עורכי דינו בתביעה.
"במרחק פסיעה מגיל הפנסיה, באופן מבזה ומשפיל וללא כל הצדקה, מוצא עצמו רייסמן מחוץ למעגל העבודה, לאחר שהמוניטין שלו הוכפש, ותוך שהכבוד המזערי הזה נלקח ממנו, רייסמן הצטווה לעזוב את משרדי הנתבעת, להשיב את הרכב והטלפון ולארוז חפציו תוך 36 שעות".
לדברי רייסמן, פיטוריו פגעו בו בצורה קשה: "רייסמן מוצא עצמו בגיל 65 מול שוקת שבורה, הישגיו בתחום הבנקאות ירדו לטמיון, ונרשמה ירידה דרמטית ברמת חייו".
"נשיב בבית המשפט"
מ-BNP PARIBA נמסר כי כל הטענות שמעלה רייסמן בכתב התביעה ייענו בבית המשפט. באשר לטענה כי הסניף נסגר בשל לחץ ממדינות ערב, נמסר מהבנק: "אנו עומדים על הצהרותינו מהעבר, שלפיהן לסגירת הסניף לא היה קשר ללחץ מהעולם הערבי. ולראיה - הבנק עדיין פעיל בישראל ועובד עם לקוחות ישראלים".
BNP פריבה / רקע
BNP PARIBA הוא אגד של בנקים שהתאחדו במאה ה-19, והוא למעשה אחד הבנקים הבינלאומיים הראשונים, שיצאו לפעילות שכזו כבר לפני 100 שנה.
כיום, BNP הוא הבנק השישי בגודלו בעולם, הפעיל ביותר מ-80 מדינות ומעסיק יותר מ-200 אלף עובדים ב-7,000 סניפים. לבנק 10% נתח שוק מהבנקאות הקמעונאית באירופה.
ב-1996 החל BNP לפעול בישראל באמצעות שלוחה שהקים רייסמן. ב-2006 הוחלט להרחיב את הפעילות, ולהפוך את השלוחה לסניף. אלא שהבנק נפגע באופן קשה במשבר האחרון; לבנק הייתה חשיפה גבוה לאג"ח ביוון, שגרמה לבנק הפסד של כ-3 מיליארד אירו.
בשיא המשבר אף נפוצו שמועות ש-BNP נמצא על סף קריסה. בסופו של דבר, הבנק הוציא לפועל סדרה של מהלכי התייעלות ושיפור המבנה הפיננסי, הצליח לחזור לרווחיות וליציבות ואף החל להרחיב שוב את פעילותו - בין היתר בדרום אפריקה.
במהלך אותו משבר, בנובמבר 2011, הודיע BNP על סגירת הסניף הישראלי, כ-5 שנים בלבד לאחר פתיחתו. הסניף חזר לעבוד במתכונות של שלוחה, ומתוך 47 עובדים נשארו פחות מעשרה.
בבנק הסבירו כי סגירת הסניף נבעה מהמשבר, והכחישו כאמור כי סגירת הסניף נבעה מלחץ מדינות ערב. "מעולם לא היה שיקול פוליטי בהחלטות העסקיות שלנו. אנחנו בנק - איפה שיש הזדמנות עסקית, אנחנו שם", אמר באוקטובר האחרון ל"גלובס" מארקס קרלוס, האחראי על פעילות הבנק באירופה, אלא שלמנכ"ל הפעילות בישראל לשעבר יש גרסה אחרת לדברים.
הגרסאות השונות של צ'רלס רייסמן לסגירת הסניף בישראל
BNP הודיע על סגירת הסניף הישראלי והפיכתו לשלוחה בנובמבר 2011. זמן קצר לאחר ההודעה, נפוצו שמועות שהסניף נסגר בשל לחץ של מדינות ערב.
בראיון ל"גלובס" בינואר אשתקד הסביר רייסמן את הסיבה לסגירת הסניף בישראל, והכחיש את השמועות: "BNP נמצא מול צונאמי ענקי", אמר אז רייסמן. "אי-אפשר יותר להיות בנק לכולם, בכל העולם. המשבר העולמי ורגולציית באזל 3 הביאו את הבנק להבנה, שצריך לאמץ מודל עסקי אחר, ולהוריד את המינוף, כדי להגדיל את הלימות ההון. לכן, ננקטים צעדים, כמו צמצום הנוכחות הבינלאומית", אמר אז בראיון.
אלא ש-3.5 חודשים לאחר מכאן, השמיע רייסמן גרסה אחרת לדברים. בשיחה עם כתב "כלכליסט", אמר דווקא כי: "BNP מחזק את אחיזתו במדינות ערב, והם לא מרוצים מזה שאנחנו עובדים בישראל. לכן משתלם לבנק לברוח מפה".
בכתב התביעה מתייחס רייסמן לעובדה כי נאלץ לספק הסברים לסגירת הסניף. "רייסמן העביר מסרים שהבנק ביקש ממנו להעביר, שלא עמדו בקנה אחד עם המציאות - הן לתקשורת הן ללקוחות והן לרגולטורים - ואשר גרמו לאותם גורמים להביע ספק בנוגע לאמינותו של רייסמן", נכתב בכתב התביעה. רייסמן טוען בכתב התביעה כי המוניטין שלו נפגעו בצורה קשה בשל אותה עובדה, וכי גילה רק בדיעבד כי המניע לסגירת הסניף היה הלחץ של מדינות ערב.
היום (א') הוסיף דוברו של רייסמן, נדב נישרי: "כשרייסמן התראיין ל'גלובס', הוא לא ידע את הסיבה לסגירת הסניף, אלא מילא הוראות שקיבל. בדיעבד, לאחר שעבר זמן והתרבו הסימנים, התברר כי הסיבה האמיתית לא הייתה צמצום, אלא הסיבות העולות בתביעה".
הדובר הוסיף ואמר: "לטעמנו, חשוב כי כל מי שעוסק בבנקאות בארץ יקרא את התביעה, וכי המדינה תטפל בנושאים העולים ממנה, כדי למנוע הישנות של מקרים כאלה. הנזק שנגרם ממקרה שכזה אינו רק לרייסמן, אלא לכלכלה הישראלית כולה".
הטענות העולות מהתביעה של צ'רלס רייסמן
- על הסיבות לסגירת הסניף הישראלי:
■ הסניף בישראל נסגר בשל לחץ ערבי.
■ לבנק עסקאות ארוכות-טווח עם איראן.
■ לא הייתה על הצדקה כלכלית לסגירת הסניף בישראל; הסניף הרוויח 875 מיליון שקל ב-15 שנה.
■ לסניף הישראלי לא היו בעיות נזילות, והוא אף שלח עודפי כספים למטה הבנק.
■ ב-2010 קבעה בדיקה של הבנק כי קיים פוטנציאל לטווח ארוך לפעילות רווחית בישראל.
■ הבנק לא סגר באותה תקופה סניפים נוספים, למעט הסניף ביוון שהניב הפסדים כבדים.
■ רייסמן נאלץ להציג בתקשורת ולרגולטורים הסברים שלא עמדו בקנה אחד עם המציאות באשר לסיבה לסגירה, שאותה גילה בדיעבד.
- על האופן שבו פוטר:
■ רייסמן הוחתם על חוזה העסקה המרע תנאיו, תוך הסתרת תוכניות הבנק לגבי הפעילות.
■ רייסמן גילה על פיטוריו הצפויים מרכילות משרדית של עובדים הכפופים לו.
■ רייסמן פוטר תוך רמיסת כבודו: הוא הצטווה לעזוב את משרדי הבנק, להשיב את הרכב והטלפון ולארוז חפציו תוך 36 שעות.