ביום ראשון הקרוב יינתן פרס ספיר לסיפורת של מפעל הפיס זו הפעם ה-13 וכמו בפעמים קודמות, חמישה סופרים וסופרות יתמודדו על התואר ועל הכסף שבצידו. זהו כמובן אינו הפרס היחיד לסופרים שניתן ובוודאי לא הוותיק שביניהם, כשבהזדמנות זו ראוי להזכיר את "פרס ביאליק", שמוענק כבר 80 שנה ויכול להתהדר בשמות כמו שאול טשרניחובסקי, נתן אלתרמן, יהודה עמיחי, אורי צבי גרינברג וש"י עגנון. אפשר לומר שספיר זוכה לתהילתו במידה רבה בשל התגמול - כ-150 אלף שקל לזוכה, תרגום ספרו והפצתו בספריות. לקראת אחד מהאירועים הבולטים בשנה של הספרות הישראלית, "גלובס" יצא לשוחח עם ארבעה מהמועמדים הסופיים לפרס ספיר. החמישי - סמי ברדוגו, שמועמד על ספרו "הילד האחרון של המאה", בחר שלא להתראיין.
לאה איני - סוסית / כנרת זמורה ביתן
"בעידן ה-4 ב-100, כל סיוע לסופרים חשוב"
איני: "את 'סוסית' אני מגדירה כמשל קומי. זה בעצם ספר שעוסק בנושא שמעניין אותי כבר הרבה שנים - הכאוס ובתוכו המתח שבין שעבוד ושחרור ובין דטרמיניזם ובחירה חופשית. הסיפור ממחיש מצב כאוטי שבו הגיבורה הראשית היא אישה בשם סאשה שלא הסתדרה כאן מבחינה זוגית, משפחתית ומקצועית, נסעה והפכה לנגרית באל פאסו ושם היא חיה עד שהיא זוכה בירושה וחוזרת ארצה, ואז מתברר לה שמעבר לכל האינטריגות במושב, הוסתרו ממנה סודות משפחתיים גדולים. היא מבינה שלא סתם היא נראית סוסית, אלא שכל המשפחה מצד אבא מעורבת עם סוסים. בנחלה המטופחת שהיא אמורה לרשת, יש אורווה מפוארת ושם מחכה לה הסוד הגדול של הספר".
- איזה ספר טוב קראת בשנה האחרונה וצריך לדעתך להיות מועמד לפרס?
"כיוון שיש פרס ספיר לפרוזה וכל סופר/ת עשוי/ה לקבל בעתיד הזדמנות, הייתי שמחה אילו היה ניתן גם פרס ספיר לשירה. מועמדות נפלאות שעולות בדעתי הן שולמית אפפל, שירה סתיו, נעם פרתום, טל ניצן, וזה רק מהצד הנשי".
- יש לדעתך כתיבה ישראלית? אם כן, מה מאפיין אותה?
"יש כתיבה ישראלית, שהיא די שמרנית ויוצא שהספרים די הולכים בתלם חרוש מראש בנושאים שנורא חוזרים על עצמם, לפעמים עד זרא - חניכה, שואה, מלחמות, דת, קיבוצים.
"מצד שני, יאמרו שגם אני הוצאתי אוטוביוגרפיה 'ורד הלבנון', שעוסקת בנושאים כאלה וזה נכון. העניין הוא שעשיתי זאת רק באחד בתשעת הספרים שלי וזה נולד בנסיבות של מלחמת לבנון השנייה. זה סוג של ספר מחאה".
- מה חשיבות הפרס מבחינתך?
"ראשית, אין ספק שיש לזה חשיבות כלכלית שהיא מאוד מסייעת, ואני חושבת שבתקופה שלנו, בעידן ה-4 ב-100, כל סיוע כספי לסופרים הוא חשוב. שנית, עצם זה שהפרס השנה מאפשר וזורק אור לספרים שפותחים את הספקטרום הרגיל של הספרות העברית, כמו 'סוסית', זה מאוד חשוב ונותן עידוד לעוד להיכנס למשעול הצר הזה בספרות העברית".
לאה איני
גיל: 51
כתיבה: ספרים בולטים - קובץ השירים "דיוקן", "ורד הלבנון", "סוסית"
פרסים: פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשנ"ד ולשנת תשס"ד, פרס ברנשטיין (למחזה עברי מקורי) לשנת תשס"ו, ופרס ביאליק לשנת תש"ע
עוד משהו: בת לאב ניצול השואה מסלוניקי ולאם ממוצא נאשדידני, כך שגדלה בצל שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית
בלה שייר - מט ילדים / הקיבוץ המאוחד
"המאפיין של הכתיבה העכשווית, זה הגיוון הרב של הנושאים"
שייר: "בספר שתי נובלות וסיפור קצר, כך שיש לו שלושה רגעי הולדת. הנובלה 'מט ילדים' מתרחשת בברית-המועצות של תחילת שנות ה-60 והיא קשורה לזיכרונות הילדות שלי. הנובלה 'גלית וגורדון' נעה הלוך ושוב בין צפון תל-אביב לדרומה ועוקבת אחר זוג אוהבים לאורך כ-25 שנה.
"היא נולדה מתוך סיפור קצרצר, והלכה והתרחבה והפכה לנובלה. הסיפור 'פעמיים' נכתב בעקבות דבר שסופר לי כקוריוז על אישה שמעולם לא הכרתי, אלא שאני ראיתי את הטרגיות שבסיפורה, לקחתי חופשה מהעבודה למשך שבוע וכתבתי אותו בנשימה אחת".
- יש לדעתך כתיבה ישראלית? אם כן, מה מאפיין אותה?
"כתיבה ישראלית היא כמובן דבר שמשתנה לאורך השנים. לא דומים סופרי דור הפלמ"ח לסופרי דור המדינה, כפי שלא דומה הכתיבה של שנות ה-80 לכתיבה היום. אם יש דבר שמאפיין את הכתיבה הישראלית העכשווית, זה לדעתי הגיוון הרב של הנושאים, הקולות והז'אנרים".
- מה החשיבות של הפרס?
"ברמה האישית שלי: תהודה נוספת לספר, ואנשי מפעל הפיס עושים עבודה מצוינת בעניין עבור כל חמשת המועמדים, והתגמול הכספי. חשיבות נוספת היא עצם קיומו של הפרס. פרס לספרות יכול להזכיר לאנשים שאופציות מעו"ף הן לא האופציות היחידות שיש".
בלה שייר
כתיבה: סיפורים פרי עטה פורסמו ב"קשת החדשה", "עתון 77", "עמדה" ו"אלמנך". "מט ילדים" הוא ספרה הראשון
פרסים: פרס רמת גן לספר ביכורים לשנת 2012
עוד משהו: נולדה בברית המועצות. עלתה ארצה בשנות ה-70 בגיל 12
שמעון אדף - מוקס נוקס / כנרת זמורה ביתן
"כשמישהו מצליח, זה נותן מוטיבציה לאחרים להגשים את עצמם"
אדף: "הספר מתרחש בשני מישורים. הראשון הוא המספר שנותר עלום שם לאורך כל הרומן. "במשך קיץ אחד, בגיל 16, כשעבד במפעל שבו אביו עובד, הוא התחיל לאבד את אמונתו. דרך העבודה והיחסים עם המזכירה במפעל הוא מוצא דרך להגדירו ככותב. במישור השני, כשהוא כבן 30, הוא סופר של ספרים לא משמעותיים ומנסה לשרוד ולאט לאט מבין שהוא חי מספרות רפאים, ושהוא עצמו ישות שלא ממש מתקיימת עד הסוף".
- מה מתוך זה ביוגרפי?
"שום דבר. אירועים מסוימים גזורים מדברים אצלי, אבל ההד הנפשי שלהם הוא הד אחר לגמרי".
- האם יש לדעתך כתיבה ישראלית? ואם כן, מה מאפיין אותה?
"קרה משהו גדול ונורא בעת ובעונה אחת עם הכינון של הספרות הישראלית המודרנית - מין חיבור בין יהודיות, ישראליות ותודעה לאומית. היום אתה כבר מוצא סופרים ישראלים שאינם יהודים או סופרים יהודים שאינם ישראלים. אצלי החבילה הזו לא קיימת בראש".
- בשני העשורים האחרונים יצאו משדרות כמה יוצרים מוכרים מהעיר - טיפקס, כנסיית השכל, חיים אוליאל וגם אתה. עד כמה לעיר הזאת יש תפקיד בהתפתחות שלך כיוצר?
"לא יודע. לפחות בשנות ה-70 וה-80 היה בעיר חיכוך קשה אך מפרה בין הקיבוצים לבין התושבים מצפון אפריקה שהגיעו אליהם, והיצירה נולדה מילדים שגדלו באווירה הזו, תוך ניסיון לפייס בין הכוחות האלה. "ואז יש את אפקט הדומינו, שכאשר מישהו יוצר ומצליח זה נותן מוטיבציה לאחרים להגשים את עצמם. בתוך המכונה של הדימויים של התקשורת, נוצר מצב שבו אתה חייב להגשים את עצמך עכשיו כי אתה משדרות".
שמעון אדף
גיל: 41
כתיבה: שירה: "מונולוג של איקרוס", "מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי", "אביבה לא". פרוזה: "מוקס נוקס", "קילומטר ויומיים לפני השקיעה", "הלב הקבור", "פנים צרובי חמה", "כפור", "ערים של מטה"
פרסים: פרס לספר ביכורים מטעם משרד החינוך והתרבות, פרס ראש הממשלה ליצירה על שם לוי אשכול
עוד משהו: היה ממארגני עצומת הסופרים שקראו להפסיק את הלחימה במלחמת לבנון השנייה
ירמי פינקוס - בזעיר אנפין / עם עובד
"אני אוהב תחרויות"
ספרו של פינקוס, "בזעיר אנפין", לוקח אותנו כמעט 25 שנה אחורה - אל סוף שנות ה-80, שלהי פריחת המסחר הזעיר בארץ, כאשר זוג תל-אביבי, יוסף החנווני ואשתו ציפי, רוצים לצאת לחופשה באוסטריה וציפי מתעקשת שאחותה חייבת להצטרף אליהם.
פינקוס: "הסיפור הראשוני היה שונה ממה שהוא עכשיו, אבל התבנית הכללית צצה יום אחד, והתחלתי לשחק עם זה. מה שהתקבל בוודאי קשור לפרטים ביוגרפיים, דברים שחוויתי מהימים שבהם הייתי סטודנט והכל התחבר - התקופה, פארק המים של שפיים, המכולת. המעניין והמהותי מבחינתי זה שינוי התפיסות בין אז להיום. טיסות למשל. החלום הגדול של הגיבורים בספר הוא לנסוע לאוסטריה. להגיע לסוכן כדי לקחת את הכרטיסים, זה טקס גדול. ככל ששוטטתי יותר בטקסטים מהתקופה, הסיפור תפס יותר כיוונים".
- מה החשיבות של הפרס מבחינתך?
"אני אוהב תחרויות. זה מרגש כמובן ויש בזה משהו מסעיר וזה גם ברמה הכי בסיסית של תענוג וכיף. הרבה שומעים על הספר בעקבות זה וגם מחלקים עותקים לספריות, שזה נהדר בעיניי. "יש עוד דבר חשוב - המשמעות של זירה, סצנה. גם קומיקס וגם כתיבה ואפילו שירה, שהיא המדיום הכי אינטימי, מוצאים את הזירה/הסצנה שלהם. סצנה זה דבר נורא חשוב לאמן, הידיעה שאתה לא בוואקום".
ירמי פינקוס
גיל: 47
כתיבה: 2 ספרים: "הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט" ו"בזעיר אנפין"
פרסים: פרס ספיר לספר ביכורים בשנת 2009, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (במשותף) לשנת 2010
עוד משהו: בין מייסדי קבוצת הקומיקס אקטוס טרגיקוס שזכתה להצלחה רבה בחו"ל. בשנת 2000, הקים את המסלול ללימודי איור במכללת שנקר ובשנת 2011, קיבל דרגת פרופסור חבר