מארס 2017, לשכת ראש הממשלה, ירושלים
חדר ההמתנה בלשכת ראש הממשלה התמלא במועמדים לתפקיד שר בממשלה הבאה. זה עתה הם קיבלו טלפון ממזכירת ראש הממשלה המיועד, והתבקשו להגיע ללשכה, לפגישה אישית קצרה, כדי לשמוע איזה תיק הם מיועדים לקבל.
שרת הבריאות היוצאת, שר התרבות והספורט היוצא, ושרת התקשורת היוצאת ישבו באחת מפינות החדר, והתלחשו במרץ. המתח על פניהם ניכר מאוד. העובדה כי איש מהם לא ידע לאיזה משרד הוא מיועד, תרמה למתח ולחרדה.
לשלושתם היה ברור כי קידומם ל"משרד לעסקים קטנים ובינוניים" (להלן העסקים הקטנים) יסמן אותם כמועמדים מובילים להנהגת המפלגה, שהרי המשרד שהוקם בקדנציה הקודמת, הפך לאחד המרכזיים בממשלה. ולא בכדי - מגזר העסקים הקטנים אחראי לכמחצית מהתוצר העסקי במשק, ואך טבעי הוא ששר בכיר יהיה אחראי על פעילות המגזר, שבלעדיו אין תקומה לכלכלה.
דרושה עוצמה פוליטית
ובחזרה למציאות.
הסיכוי שטקסט כזה יופיע בעיתון או באתר אינטרנט נמוך ביותר. מנגד, טקסטים אחרים בעיתונות הכלכלית סיפרו ש-90% מבעלי העסקים הקטנים סבורים שהממשלה לא עושה מספיק כדי לסייע להם, ו-79% מהם מאמינים שגם ב-2013 הבנקים ימשיכו להקשיח את תנאי האשראי למגזר זה.
על-פי אתר הסוכנות לעסקים קטנים בתמ"ת, פעלו בשנת 2010, 478 אלף עסקים "קטנים ובינוניים" - המעסיקים פחות מ-100 עובדים. על-פי משרד התמ"ת, העסקים הקטנים, כ-99% מהעסקים בישראל, מעסיקים כ- 47%מהעובדים בסקטור הפרטי, וחלקם בפידיון כ-50% וביצוא כ-15% - נמוך משמעותית ממדינות ה-OECD.
במקום שמגזר שאחראי לחלק כה משמעותי בכלכלה יקבל התייחסות ראויה ביותר - חקיקתית, רגולטורית, בנקאית, ביטוחית וכד', המצב הפוך. העסקים הקטנים נמצאים במסע הישרדות אינסופי, כשהפרס למנצח הוא - המשך ההישרדות. ישנם מחסומים רבים שמוצבים בדרכו של המגזר. נצביע על ארבעה מרכזיים להבנת הבעיה של המגזר:
עודף רגולציה וביורוקרטיה: מי שפתח מסעדה או עסק דומה, יספר על הייסורים שצריך לעבור כדי לעמוד בכלל התנאים, רישיונות ודרישות של מי שיש לו יד ורגל בנושא, ללא תיאום או יד מכוונת ששמה את צורכי העסק הקטן במרכז.
היעדר רשת ביטחון תעסוקתי: הקמת עסק קטן לתועלת סביבתך והמשק, וקרה שנכשלת. לו היית שכיר, היית זכאי לסיוע מהמדינה בדמי-אבטלה. כעצמאי, אין לך זכות כזו.
נגישות לאשראי בנקאי: מימון הוא צורך בסיסי לעסק. אך חלקו של מגזר העסקים הקטנים באשראי הבנקאי קטן דרמטית מחלקו בתוצר. על-פי מרכז המחקר של הכנסת, חלקו של האשראי הבנקאי למגזר זה ב-2010 היה 37.8%. מנגד, חלקן של שש קבוצות הלווים הגדולות ("טייקונים") באותו אשראי היה 25.8%.
מיסוי: חלקו של מגזר העסקים הקטנים בתשלומי מע"מ גדול מחלקו בתוצר. ע"פ מרכז המחקר של הכנסת, הסבר אחד לזה הוא חלקו הנמוך של המגזר ביצוא, שפטור ממע"מ. בחלק ממדינות ה-OECD מצאו לזה פתרון.
אז איך ייתכן שמגזר כה חשוב לכלכלה מקבל התייחסות כזאת - על אף שיש גורמים שמשתדלים למענו: הסוכנות לעסקים קטנים מפעילה תוכניות ליווי, הדרכה, ייעוץ וכד', המדינה הקימה קרנות סיוע לעסקים, נעשו שינויים בחקיקת המיסוי ועוד.
ההסבר, לדאבוני, דומה להסבר לשאלה מדוע לוקח עשרות שנים להקים בית-חולים באשדוד, או רכבת-תחתית בתל-אביב: אלה תחומים שאין להם עוצמה פוליטית. עוצמה פוליטית יכולה להיות מנוצלת לרעה. למשל, תוספות שכר ענקיות שהוענקו לעובדי נמל אשדוד הן ביטוי לעוצמה פוליטית כזו, שנובעת מהשטח. אבל עוצמה כזו יכולה לבוא גם מלמעלה, ולהיות מנותבת להובלה נכונה ונחושה בטיפול בתחום מסוים.
ישראל הגיעה לנקודת הזמן שבה נדרשת הפעלת עוצמה פוליטית ולייצר סדר-יום חדש למגזר העסקים הקטנים. הדרך לעשות זאת היא באמצעות הקמת משרד שיקבל אחריות וסמכות לכל ההיבטים שקשורים להתנהלות המגזר, ומינוי שר בעל עוצמה פוליטית, שיוציא לפועל מדיניות חדשה ונכונה.
אם בארה"ב, מעוז הקפיטליזם, מינה הנשיא ברק אובמה "צאר שכר", שנועד לפקח על שכר הבכירים במגזר הבנקאי, גם אנו בישראל, יכולים לקבל שר לעסקים הקטנים. אתגרים לא שגרתיים מחייבים הפעלת כלים לא שגרתיים, ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הוא מנכ"ל zap group, העוסקת במתן שירותים למגזר העסקים הקטנים והבינוניים