אין כנראה דבר מורכב יותר בספורט הישראלי מאותו תרחיש מתמטי שמגיע בכל פעם בשם חדש. פעם בשם ועדת בורוביץ', והנה היום (ב') התרחיש המתמטי קיבל במסיבת עיתונאים חגיגית במשרד הספורט בתל אביב את השם "ועדת לובצקי", שהציגה את מתווה הביניים והעקרונות של פעילותה. בלי לזלזל חלילה, מדובר באחת מהנוסחאות המרכיבות את צינור החמצן שדרכו נושם הספורט הישראלי התחרותי על כל 75 אלף הספורטאים הפעילים שבו. הכוונה היא לאופן שבו יחולקו כספי הטוטו בשנים הקרובות, כ-160 מיליון שקל מדי שנה, לאיגודים ולאגודות, ומהם לספורטאים.
הוועדה הנוכחית, שקיבלה בקיץ האחרון את המנדט משרת התרבות והספורט לימור לבנת וממשרד הספורט, באה למעשה לתקן עיוותים וליקויים שליוו את חלוקת הכספים של ועדת בורוביץ'.
***
שני נושאים בולטים כבר עכשיו בקריטריונים החדשים לחלוקת הכספים בהשוואה לוועדת בורוביץ'. הראשון, "עיקרון המאסה": להבדיל מוועדת בורוביץ' שנתנה משקל גדול מאוד לעניין ההישגי (הישגים טובים יותר שווים כסף גדול יותר), הרי שבוועדת לובצקי חלוקת המשאבים תתמקד דווקא באחת הנקודות הכואבות ביותר של הספורט הישראלי - כמות הפעילים. כלומר, ככל שאיגוד יצליח לצרף לשורותיו יותר ויותר ספורטאים פעילים, לעניין הזה תהיה ההשלכה הכבדה ביותר על התקצוב שלו. עם זאת, כדי למנוע את תופעת "המוח היהודי" שהתרחשה בשנים האחרונות, לפיה איגודים ואגודות רשמו ספורטאים ש"כבר לא יכולים ללכת", רק כדי לנפח את כמות הפעילים ובכך לזכות בהקצבות, בלובצקי הוכנס תיקון מהותי: הספירה של ספורטאים פעילים תיעשה על פי "גיל הפוריות הספורטיבית", שמוגדר כגילאי 12-35 (למעט בענפים שבהם הספירה היא מגיל 8 - התעמלות אמנותית, למשל). כלומר, ספורטאי פעיל בגיל האופטימלי הנ"ל ייחשב מבחינת הספירה לספורטאי אחד, בעוד שספורטאים בגילאי 35-45 יקבלו רק מחצית משקל בספירה ("חצי ספורטאי"), גילאי 45-55 ייחשבו כרבע. ספורטאים בגילאי 55 ומעלה לא ייחשבו כלל לצורך הספירה. המטרה ברורה: לעודד, באמצע ות תקצוב, פעילות ספורטיבית ב"גילאי הפוריות הספורטיבית".
על מנת לפתור את הבעיה של חוסר פעילות תחרותית בקרב נשים בישראל (כמות הנשים הפעילות בישראל היא 20% בלבד מסך הפעילים), נקבע גם כי ספורטאית תיחשב לצורך הספירה כ-10% יותר מספורטאי רגיל (כלומר, ספורטאית תיחשב ל-1.1 ספורטאים לצורך תקצוב).
לכמות הפעילים בענף יהיה משקל של 50% מהניקוד שאותו ענף מקבל לצורך הקצבות, כאשר 50% הנותרים יחלוקו על-פי שלושה קריטריונים שווים: שליש למקצועיות (רמת המאמנים, כמותם ומעמדם, השתלמות מקצועיות, וסטנדרט ניהולי), שליש להישגיות של אותו ענף, ושליש ביחס לעלויות של אותו ענף.
הרעיון להקטין את שיעור ההישגיות ביחס לוועדת בורוביץ' התגלה לאור התנודתיות שנוצרה בתקצוב של ענף מסוים בגלל הישג שהביא, לעתים, ספורטאי אחד. במודל הקודם קרה שזכייה במדליה באליפות עולם הקפיצה את התקצוב של אותו ענף בעשרות אחוזים - אבל שנה לאחר מכן הוא שוב נאלץ לחזור לאחור בגלל קושי לשחזר את אותו הישג, מה שהקשה מאוד על היכולת של אותו איגוד להתנהל.
***
העיקרון הבולט שני של ועדת לובצקי: תיעדוף ענפים. נגמרו הימים בהם לוקחים את כל העוגה ומחלקים אותה לעשרות ענפים על-פי הקריטריונים שנקבעו, מה שגרם לכך שענפים שפוטנציאלית יש לישראל סיכוי טוב יותר להצליח בהם, או כאלו שיש בישראל תשתית טובה יותר לקיומם (כדורעף חופים למשל) - לא זכו להתייחסות מיוחדת. חברי ועדת לובצקי החליטו על חלוקת העוגה לשני נתחים: כ-85% מההקצבות לפי אמות מידה, וכ-15% לענפים מועדפים שיקבלו תוספת לתקצוב הרגיל. אותם 85% מהעוגה יחולקו בין כלל הענפי הספורט לפי הפירוט של כמות פעילים (50%), מקצועיות (16.6%), הישגיות (16.6%) ועלות הענף (16.6%), ואילו 15% מסך העוגה כולה, המהווים כ-25 מיליון שקל - יילכו ל-13 ענפים מתועדפים שייקבעו בהמשך (מן הסתם נמצא שם את הג'ודו, השיט, כדורעף חופים). שלושה ענפים שכבר נקבעו ברשימת המתועדפים הם האתלטיקה הקלה, השחייה וההתעמלות.
הכדורגל והכדורסל הוגדרו כענפי-על, מאחר וגם ככה זוכים לתקציבים הגדולים ביותר, ולכן לא יהיו בשום מקרה בתוך הענפים המתועדפים.
***
מסובך? בואו נרד לרזולוציות הכואבות יותר. אם עד היום אפשר היה לראות ענפים במחתרת שפועלים עם ספורטאי וחצי, וכך מקיימים מראית עין של ענף (עם איגוד, מנכ"ל, משרדים, וכמובן תמיכות מהמדינה), הרי שהיום הסיפור הזה אמור להיגמר. ועדת לובצקי תמליץ כי על מנת להיחשב לענף ספורט במדינת ישראל הזכאי להקצבה, החל משנת 2014 ענף שיעמיד פחות מ-120 ספורטאים פעילים (תזכורת: ספורטאים פעילים על-פי הספירה המשוקללת של "גיל הפוריות הספורטיבית", נשים וכו') לא יזכה ולו לשקל שחוק אחד מכספי ההקצבות. ב-2015 יעלה מספר הסף ל-180 ספורטאים לענף, וב-2016 ל-250 ספורטאים.
לעניין הזה תהיה השלכה גדולה: ענפים עומדים להימחק מהנוף הישראלי. כבר עכשיו נמצאים בסכנת הכחדה כ-15 ענפים שלא עומדים בתנאי הסף, ביניהם ספורט חורף, תעופה, חתירה, גולף, דמקה, החלקה על הקרח, טרמפולינה, כדורת דשא, קראטה, סקי שלג ועוד. מנהלי הענפים הללו, אם ירצו להמשיך לזכות לחמצן שיאפשר את המשך פעילותם, יצטרכו לצאת החוצה לשטח ולהתחיל למשוך ספורטאים ולהגדיל את נפח הפעילים בענף.
מבחינה משפטית לא ברור איך תעבור ועדת לובצקי את המוקש הזה. כבר עכשיו ברור שענפים קיימים יפעלו בכל הכוח על מנת למנוע את סגירתם, ולמעשה לטעון כי החלטה כזאת תגרום לכך שספורטאים יפסיקו לפעול ולמעשה ייצאו לחלוטין ממעגל הספורט בישראל.
עוד עניין שבו מנסה ועדת לובצקי לטפל ושצפוי לבעיות קשות קשור לענפים "הלא פיזיים". ענפים כשחמט או ברידג' או דמקה שמביאים בשנים האחרונות המון פעילים, ובשל כך נהנים מהקצבות הולכות וגדלות - לא נופלים תחת ההגדרה הקלאסית של ענפי ספורט. הכיוון כרגע הוא לא לאפשר לאותם ענפים ליהנות מהיכולת להמשיך ולגדול מבחינה תקציבית. הכוונה היא לתת לאותם ענפים סכום פיקס, לא גדול מדי, ושאיתו יסתדרו מעתה והלאה - ללא קשר לגידול בכמות הפעילים, הצלחות תחרויות בינלאומיות וכו'. גם העניין הזה הוא מוקש שעשוי להגיע לדיונים משפטיים.
סוגיה נוספת שהוועדה מנסה לפתור קשורה דווקא לענף המתוקצב והפופולרי מכולם - הכדורגל. הכדורגל גם כך נהנה מתקציבים נלווים אחרים (הסכם השיווק בין ההתאחדות לכדורגל לטוטו שמבטיח כ-80 מיליון שקל בשנה, הכנסות ממכירת כרטיסים, מיליוני שקלים מזכויות שידור, ספונסרים, בעלים שמזרימים כספים פרטיים, בונוסים ממשחקים בזירה האירופית וכו'). מאחר שהדומיננטיות של מספר שחקני הכדורגל, המהווים כ-51% מסך הספורטאים הפעילים בענפים הקבוצתיים, היא גדולה - הרי שבגלל מוטיב השמיכה, אם הכדורגל יקבל יותר - לכלל הענפים האחרים יהיה פחות. זו אחת הסוגיות שהוועדה תתמודד איתה עד הגשת הדוח הסופי.
***
הנושא האחרון קשור כמובן להיסטוריה. גם ועדת בורוביץ' הקודמת עשתה עבודה של חודשים ארוכים עד שהגיעה למודל האופטימלי (כך חשבו אז) לחלוקת הכספים. אלא שככל שעבר הזמן התברר שהמודל מורכב מדי והיישום שלו גורר יותר מדי ענפים אל תוך התהום, ולא פותר את הבעיות של ענפים מחתרתיים שפועלים ללא ספורטאים אבל ממשיכים להיות מתוקצבים. המודל של לובצקי נראה נכון יותר ומאוזן יותר, לפחות כרגע, ולו רק בגלל שהוא מנסה לענות מצד אחד על הבעיה הקשה ביותר הקיימת בישראל כרגע: כמות הפעילים בענפי הספורט שנמוכה בהשוואה לכמעט כל מדינה אחרת על-פני הגלובוס. ומצד שני, סוף סוף לאתר את אותם ענפים בודדים שיכולים להביא לישראל הישגים בזירה העולמית, ולהחריג אותם עם עוד משאבים.
ואם גם זה לא יעבוד? כנראה שהוועדה הבאה תצטרך להיות ועדה רפואית שבוחנת את מקורו של הגן הפגום שממנו מורכב הספורטאי הישראלי.