"אני לא בעד חוזים ארוכי טווח. אולי אני קצת מגזים, אבל לא הייתי מחתים ליותר משנה אפילו את מוריניו", אמר השבוע חיים רמון במסיבת העיתונאים בה הוצג פרדי דוד. בכך הדגים הבעלים של הפועל ת"א את תרבות האינסטנט שמאפיינת העונה את המועדון שלו: מביאים, משתמשים, ומשליכים לפח. 16 שחקנים חדשים הגיעו העונה לקבוצה, כנראה שיא עולמי של פעילות אקסטרווגנטית בשוק ההעברות. רבע מהכוכבים שהוחתמו בקול תרועה בקיץ כבר הספיקו בינתיים להיזרק מהפועל. ופרדי דוד, הסיפור שלו יוצא דופן אפילו במונחים של תחנת הרכבת וולפסון: הוא חתם על חוזה לשלושה חודשים. מאמן לרבעון. זה מה שנהיה מהפועל: קבוצה של עובדי קבלן.
בהפועל מספרים שעם פרדי זה דווקא יכול להיות שונה. יגיע לאירופה? ירשים? ימשיך לעוד עונה. יקבל קביעות. אבל בואו נצייר תסריט ורוד שבו פרדי אכן מקבל מושכות לשנה נוספת. כמה זמן לדעתכם הוא יחזיק מעמד בעונת 2013/14 במועדון אוכל-מאמניו שנקרא הפועל ת"א, ארגון שתרבות האינסטנט שלו החלה, אם להיות כנים, עוד הרבה לפני שרמון לקח את השליטה מאלי טביב?
***
בואו נבחן רגע את המספרים. הם מביכים. בשבע העונות האחרונות (2006/07-2012/13) עברו בהפועל לא פחות משמונה מנג'רים שונים, כולל המצטרף החדש פרדי דוד. אלו נתונים שלא היו מביישים את השלטון הקפריזי של אלי זינו בהפועל ב"ש. אין תוכניות חומש מקצועיות, אין חשיבה לטווח ארוך, אין אג'נדה. רק אמוציות שמנהלות את העסק משבת לשבת.
אבל האמת היא שלא רלוונטי לדבר על טווח ארוך, בזמן שבהפועל מתחלפים מכתיבי הדרך, להלן בעלים/דירקטורים, בקצב לא פחות מסחרר מזה של המאמנים. בין יצחק שום, שהחל את עונת 2006/07 בהפועל, לפרדי דוד - ניהלו את הפועל סגול, תאומים, מוני הראל, טביב ורמון. תמצאו עוד קבוצה בארץ (אולי בעולם) שכל כך הרבה אנשים ניהלו אותה בפרק זמן כה קצר.
מה צריך לעשות מאמן כדי לשרוד לאורך זמן בכאוס שכזה? הוא לא צריך להביא תוצאות טובות, אלא תוצאות מעולות. תוצאות מעולות הן לא בהכרח תארים או קמפיין באירופה. רצוי שיהיה לך מינימום של 66% הצלחה במשחקי הליגה. אלי גוטמן (ראו גרף), היחיד שעמד בסטנדרט הזה (וכמובן, בנה את הקבוצה שנחשבת לגדולה בתולדות המועדון), שרד 3.5 שנים. כל היתר התפוגגו מהר.
כל מי שלא עונה לקריטריון המחמיר נזרק מהפועל. לפעמים הקהל הכתיב את עריפת הראשים, לפעמים המנהל התורן, אבל השורה התחתונה תמיד זהה: הרעב לניצחונות בליגה ולמאבק אליפות גובר בהפועל על כל השיקולים האחרים. גם אם המאמן נמצא בעיצומו של קמפיין אירופי מרשים ובמרחק של 6 נקודות בלבד מהמקום הראשון (יצחק שום, 56% הצלחה בליגה), גם אם בדיוק הביא את גביע המדינה להפועל (ניר לוין, 52% הצלחה בליגה). דרור קשטן הלך הביתה בשנה שעברה (עם 60% הצלחה) במחזור ה-20, הרבה לפני שהקבוצה איבדה את סיכויי האליפות (מרחק 9 נקודות מהפסגה), ולפני שהפרויקט של איזי ורב"ש בצפון תפס תאוצה.
ניצן שירזי אמנם עזב מסיבות רפואיות, אבל עם אחוזי ההצלחה שלו, תהיו בטוחים שגם אם היה בקו הבריאות הוא לא היה מסיים את העונה בהפועל. אלו לא עניינים פרסונליים של מאמן לא מתאים או בעלים עם יד קלה על ההדק: זה DNA מבורדק של מועדון, שאף בעלים בשנים האחרונות לא הצליח לתקן.
***
צריך להיות הוגנים ולהדגיש שאבוקסיס הוא לא קורבן של סביבת העבודה הבעייתית הזאת של הפועל. הוא קיבל את הקבוצה מוקדם יחסית, במחזור החמישי, עם סגל מעולה, והצליח לדרדר את המועדון עוד ועוד למטה ככל שעבר הזמן. בחמשת המחזורים האחרונים הפועל שלו כבשה שער אחד עלוב, וגם הוא ממצב נייח. אבוקסיס חתום על ההשפלה הכי גדולה של הפועל בדרבים ב-20 השנים האחרונות, והוא אפילו פעם אחת לא התייצב בפני המצלמה להודות בטעויותיו (לשיטתו, כולם מסביבו טעו). לכן, הפרידה ממנו היתה בלתי נמנעת.
אבל פרדי דוד? הוא אינו אבוקסיס. הוא לא היה קפטן בהפועל ת"א, הוא לא נולד בגבעת עלייה, לב המעוז האדום בגבול יפו-בת ים. כדי שאחד כזה ישרוד בהפועל, הוא יצטרך לשדרג אפילו את הסטטיסטיקה של גוטמן. מי מוכן להמר שמאמן התחתית, חסר הניסיון ברמות האלו, יצליח לעשות סנסציה כזאת גדולה?