רבע שעה לפני המועד שנקבע לראיון מתקשר יוסי לוי ושואל איפה אני. "בירושלים", אני עונה לו, "בדרך לבית הקפה שהצעת". "למה לא התקשרת לפני שיצאת מתל אביב?!", הוא מזדעק, "קבענו את הפגישה מזמן, ואם מתתי בינתיים?". "אתה חי ובועט, ושנינו יודעים שאם הייתי מתקשרת, היית מבטל". "צודקת", הוא מתרצה, "באמת שקלתי את זה".
קשה לקבוע פגישה עם לוי, בכיר לשעבר במעריב שכיהן כיועצו של בנימין נתניהו בשנים 2010-2008 וששימש לאחרונה כיועץ האסטרטגי של אריה דרעי וש"ס. המודעות הגדולה שלו כעיתונאי לשעבר גורמת לו להיות זהיר במיוחד. במהלך מערכת הבחירות הוא דחה את מועד הראיון הזה שוב ושוב. המעבר לצד של המרואיין לא קל לו, וגם המשמעות של אמירה בלתי מוצלחת במהלך מסע הבחירות ברורה לו היטב.
גם עכשיו, אחרי שחוזה העבודה שלו עם ש"ס הסתיים, הוא שומר על עצמו בקפדנות. "בואי נעשה הפסקה", הוא מבקש מדי פעם, "אני מותש. לפחות בזמן שאני שותה קפה תסגרי את הטייפ".
לוי מסרב להתייחס לסערה האחרונה שיצאה מלשכת נתניהו, לאחר שנחשף כי מעונו הרשמי של הראש הממשלה הקציב 10,000 שקלים לשנה לקניית גלידה, ללא מכרז, משום "שהיא קולעת לטעמו של ראש הממשלה"; אבל כשהוא מתבקש לתאר מהלך שבו הצליח לתמרן נכון את התקשורת, יוצאת שוב לאוויר, גם בלי שהתכוון, ההתמודדות עם דימוי הנהנתנות של נתניהו.
"חודש לפני הבחירות ב-2009, כשנתניהו היה יו"ר האופוזיציה, התקיים הכנס הכלכלי השנתי בדאבוס. מראש דאגנו לקחת שם מלון מאוד זול, אולי המלון הכי זול שהיה שם; נדמה לי שקראו לו סטארדאסט. אנחנו, המלווים, ישנו שניים בחדר. ורק נתניהו ישן בחדר לבד. והשאלה הראשונה שקיבלתי כשנחתנו שם, הייתה לגבי העלויות ומי מממן אותן. העיתונאי ששאל היה בהלם כשקיבל את כל הפרטים בתוך דקה, כי התשובה כבר הייתה מוכנה מראש".
- נערכת לזה כי ידעת שעל זה יחפשו אותו.
"חד-משמעית. ידעתי שלא חושדים בנתניהו שהוא לא אינטליגנטי, ושאם יש נקודות שהעיתונאים אוהבים לבדוק אלה הן האמינות והנהנתנות. ועליהן היה חשוב לעבוד כי היה ברור שתבוא שאלה כזו".
- וכשבחרת לנתניהו את החדר הזול בדאבוס, הוא לא אמר לך, "זה לא מכובד, אני יו"ר האופוזיציה, מה אתה שם אותי באיזה מלון פשפשים"?
לוי מחייך חיוך רחב ושותק.
- אז מה אתה אומר לו? הרווח העתידי שווה את המזרן הדפוק?
"נדמה לי שהוא אמר שבחיים הוא לא ישן במקום כזה; מאז גיל 20 ומשהו. אלה היו תנאים של אכסניית נוער, משהו כזה. אבל הוא הבין את המשמעות, בוודאי".
- אחרי הבחירות שימש לוי כיועץ תקשורת בלשכת ראש הממשלה למשך שנה.
"אני זוכר את היום שבו נתניהו נכנס ללשכת ראש הממשלה אחרי הבחירות; הוא אמר, 'עכשיו אני יושב מהצד הנכון של השולחן'. זה היה יום מאושר עבורו וגם עבורי. הליכוד עלה אז מ-12 מנדטים ל-27. אפשר לומר ככה, בשביל הבדיחה, שבניגוד ליועצים אחרים, אני הרצתי אותו בעלייה".
- איך הכרתם?
"הכרנו כשסיקרתי את פרשיות נתניהו בסוף שנות ה-90. לא עשיתי להם הנחות, אבל הייתי הוגן איתם, ואנשים מעריכים הוגנות. הקשר בינינו התהדק כשנתניהו הפסיק להיות ראש ממשלה. נפגשנו אז בימי שישי אחר הצהריים, פעם בשבועיים, במשרד שלו בגן הטכנולוגי בירושלים. הייתי אז כתב מעריב והוא היה אדם שעתידו מאחוריו; האיש שפרש מהחיים הפוליטיים. ודווקא אז למדתי להכיר אותו ולהעריכו".
- נפגשת איתו כי הנחת שהוא עוד יחזור ושכעיתונאי זה עשוי להשתלם?
"לא, כי היה לי מרתק לשמוע איך מתנהלים הדברים מאחורי הקלעים. בעיקר ההחלטות הביטחוניות, אבל לא רק".
- ואיך זה לחוות אירועים כאלה כמשתתף? הסיפורים של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין על הוויסקי ועל הסיגרים בדיונים על הנושא האיראני נכונים?
"בישיבות המעטות מהסוג הזה שבהן נכחתי לא ראיתי וויסקי וסיגרים. גם לא ראיתי התנהגות משיחית אצל נתניהו או אצל ברק. יכול להיות ששניהם עשו טעויות, למשל בהתנהלות מול אובמה, כשהניחו שנשיא אמריקאי שזקוק לקול היהודי בשנת בחירות יהיה כחומר ביד היוצר; או כשלא הצליחו לרתום את עמדת ראשי זרועות הביטחון ומתוקף זה גם את התקשורת לעניין".
לוי עזב את התפקיד כחצי שנה אחרי מינוי ניר חפץ לתפקיד ראש מערך ההסברה בלשכה. על נסיבות עזיבתו הוא אומר: "מצאתי את עצמי במצב הרבה פחות דומיננטי ומשפיע. הרגשתי מיותר. ואם אני מצטער על משהו - זה שלא עזבתי כמה חודשים קודם".
- היה שמח אחרי שעזבת. יצא לך להתוודע לצילומיו של נתן אשל בזמן שהיית שם?
"לא הכרתי את זה, אולי כי כל חיי עסקתי בכתיבה ולא בצילום".
- שלושה מבכירי המשרד דיווחו ליועץ המשפטי על מעלליו של אשל. לו נשארת, היית מצטרף אליהם?
"הייתי מיידע קודם כול את ראש הממשלה, ואחר כך עושה את המעשה שהם עשו. אם ראש הממשלה נותן בי אמון כשהוא ממנה אותי לתפקיד בלשכתו, ואני לא מעדכן אותו על כזה דבר, אני בעצם אומר לו שאין לי אמון בו. זה מעשה שלא ייעשה".
- הם הניחו כנראה שהוא לא יעשה דבר.
"אבל הם היו חייבים ליידע אותו. אם הייתי מיידע אותו ומגלה שהוא שותף לניסיונות ההסתרה וההכחשה, הייתי פועל כמוהם".
- אשל תואר בעיתונים כמי שמעדכן את שרה נתניהו בנעשה בלשכה. זה באמת היה כך?
"נתן היה ראש הסגל והאיש החזק בלשכה, בלי שום ספק ובלי שום עוררין. הוא האדם שהכי קרוב אליהם למעלה מ-14 שנה. חלוקת העבודה הייתה ברורה - כל אחד מאיתנו עסק בענייניו, וגם נתן אשל עסק בענייניו".
- מה בדיוק היו ענייניו?
"לא נכנסתי לזה. עשיתי את תפקידי כאיש מקצוע".
- כאיש מקצוע שהוא יועץ תקשורת, אני מניחה שלפחות במעורבותו בענייני ישראל היום היית מבחין.
"אין לי מושג. זה לא שחשבתי שישראל היום יבקר את ראש הממשלה בצורה חריפה. המפה התקשורתית כאן די ברורה, את יודעת את האג'נדות ואת היחס של כל גוף תקשורת לגבי כל אדם במדינה. בסופו של דבר, בלונג ראן הציבור קולט אם כלי תקשורת מגן או מתקיף באופן שיטתי אדם מסוים. כשהלהבות עצומות כבר לא צריך להיות פרופסור לתקשורת כדי לזהות את זה".
- אי-אפשר בלי כמה מילים על שרה. יצא לך לעבוד איתה?
"לי אישית לא הייתה שום בעיה איתה אף פעם, והיא מעולם לא התערבה במה שעשיתי. יש דברים שהיא הרבה יותר טובה בהם מביבי, כמו אינטליגנציה רגשית. היא רואה דברים שהוא לא תמיד רואה. גם באבחנה שלה לגבי אנשים. פעם אחד מידידיו של נתניהו אמר לו, 'אני תמיד משוכנע שהחדר עם האנשים הלא מתאימים שבחרת לעבוד איתם כבר מלא, אבל בכל פעם אתה מפתיע אותי ומוצא מקום לאדם נוסף'. אני חושב שזו נקודת תורפה שלו. חלק מהאנשים שהקיפו אותו, ועדיין מקיפים, פעלו בעדינות של מתאבק סומו בחוג בלט".
- ההנחה היא שהם עוברים סינון מוקדם אצל שרה, אז איפה כאן האינטליגנציה הרגשית?
"אולי היא שותפה לאנשים שהוא מביא, זה רק טבעי, אבל העיסוק בה לא נכון. יש ראש ממשלה נבחר. עם מי הוא בוחר להתייעץ - זה עסק שלו; קל וחומר כשמדובר באשתו. כל אחד מושפע מאשתו או ממי שהוא חי איתו, ואין ספק שגם ראש הממשלה מתייעץ ומושפע ממי שהוא חי איתו".
- היית צריך לעבור אצלה בדרך לתפקיד?
"לא, אני הכרתי את שניהם קודם. בתקופה שבה הוא היה מחוץ לפוליטיקה, הייתי לפחות פעמיים-שלוש בביתם שברחוב עזה. לא היינו ביחסים מאוד קרובים, אבל הייתה היכרות נעימה וטובה. אף פעם לא ניסיתי להיכנס לרווח הצר הזה שביניהם. זו טעות להיכנס בין בני זוג. צריך לשפוט את נתניהו לפי העשייה שלו. בסופו של דבר, ההחלטות הן שלו. אפילו שלא פעם הוא הקיף את עצמו באנשים, שאיך לומר, תועלתם לעצמם הייתה יותר גבוהה מאשר תועלתם עבורו, ואחת ההוכחות היא תוצאות הבחירות".
- היו עדינים איתו בבחירות האלה.
"כי לא היה לו מתחרה אמיתי. אילו היה פה קרב צמוד על ראשות הממשלה, מערכת הבחירות הייתה הרבה יותר סוערת ואגרסיבית".
ברית המקופחים
לוי אמנם חזר לשוק הלקוחות העסקיים, אבל ממשיך לפרגן לאריה דרעי, ולא מן הנמנע שנראה אותו בקרבתו גם בעתיד - אם לא בתפקיד רשמי אז אולי כאחד היועצים הפחות פורמליים. בשנים האחרונות עלה שמו של דרעי כמועמד אפשרי לראשות עיריית ירושלים, ולוי לא מכחיש שהאפשרות נשקלת בימים אלה ברצינות.
"דרעי הוא איש ברוך כישרונות שחוזר לפוליטיקה אחרי ששילם את חובו לחברה, כשהוא מנוסה ובוגר יותר", מצהיר לוי. "זה יהיה נכון שישב סביב שולחן הממשלה כשיתקבלו ההחלטות החשובות, ולא משנה באיזה תפקיד. יחד עם זאת אני לא פוסל את האפשרות שירוץ לראשות עיריית ירושלים. דילמה אמיתית יש לו".
- כשאתה מדבר על ישיבה ליד שולחן הממשלה, ולא משנה באיזה תפקיד, אתה רומז לאפשרות שהועלתה לאחרונה בחוגים פוליטיים - להעביר הצעת חוק שראש עיריית ירושלים יהיה חבר קבינט. זה יוכל לסגור מבחינתו את המעבר לראשות העיר?
"זו בהחלט אופציה שיכולה להיות. זה גם חוסך את תפקיד השר לענייני ירושלים. האפשרות שראש עיריית ירושלים יהיה גם חבר קבינט זו אפשרות בהחלט מעניינת, ואולי אפילו פתרון טוב לכל הצדדים".
- כבר מריצים את זה עכשיו?
"כעת זה בגדר ספקולציה. אבל זה לא משהו הזוי או לא הגיוני עם סיכוי קלוש. אבל קודם כול צריך להרכיב קואליציה, ואז ממשלה, ואחר כך נראה. אני מאמין שנתניהו יזדקק להארכה מעבר לחודש שקיבל. הרבה מפלגות בנו את הצוותים שלהן על עורכי דין, שמטבעם מתעכבים על כל סעיף קטן, מה שעוד יותר מסרבל את העסק. גם בש"ס יש עורכי דין מצוינים, אחד מהם הוא נדב עשהאל, הוא ואני היינו גלויי הראש היחידים בצוות הקמפיין".
- זו בדיוק ההזדמנות לשאול מה מחבר אותך לש"ס, ובכלל לדרעי.
"את דרעי הכרתי בשנות ה-90 כשסיקרתי את חקירת המשטרה ואת המשפט שלו מטעם מעריב. אני גם מכיר את אחיו מומו. שנינו באנו למשחקים של הפועל ירושלים. מי שעשה את החיבור עכשיו הוא איש הסקרים ישראל בכר, שהוא חבר טוב שלי הרבה שנים ועבד גם הוא עם ש"ס. הייתה עוד מפלגה על הפרק, אבל בקמפיין בחירות את צריכה מידה מסוימת של הזדהות, אם לא הזדהות מוחלטת, ובעבודה עם דרעי מצאתי את זה".
- אתה לא אדם דתי; הרקע המזרחי שיחק פה תפקיד?
"הרקע של הקיפוח. וזו גם נקודת החיבור בין אביגדור ליברמן לדרעי, שאף אחד לא מבין. התחושה של האנדרדוג; של אלה שאף פעם לא היו נסיכים, שההורים שלהם אף פעם לא פרסו להם שטיח אדום ולא סללו להם דרך לצמרת באף תחום. קל לי להזדהות עם החלש. גם כשהתחלתי לעבוד עם נתניהו הוא היה ראש האופוזיציה, עם 12 מנדטים".
- אתה מרגיש מקופח?
"אף פעם לא הרגשתי שחסר לי כלום, אבל אני רואה כמה החי"ת והעי"ן של אבא שלי נבלעו אצלי, ואצל ילדיי עוד יותר. וכל העניין של סטריאוטיפים נורא מציק לי. כשאני פוגש מישהו, ואחרי חצי שעה הוא אומר לי, אתה יותר אינטליגנטי ממה שאתה נראה, אני לא יודע אם זו מחמאה או עלבון. המקום היחיד שבו אין אפליה במדינה זה הצבא, שהוא כור ההיתוך האמיתי, ולכן חשוב להגדיל את מספר החרדים שמתגייסים לצבא או לשירות לאומי. ש"ס מבינה היום היטב שמה שהיה לא יכול להימשך עוד, ושצריך למצוא פתרון אחר; שהם צריכים ליטול חלק ולהשתלב במעגל העבודה בשיעורים הרבה יותר גבוהים. וזה יקרה כבר בשנה-שנתיים הקרובות".
- בזכות ההתעקשות של יאיר לפיד.
"לא, הם הגיעו לבדם להבנה שהדבר הזה הוא מכשול. כשאדם לא לומד לימודי ליבה זה מפריע לו להשתלב במעגל העבודה, זה מנציח את העוני. החינוך הוא המפתח היחיד לצאת מהמעגל הזה, ואחר כך השירות הלאומי או הצבאי".
- אתה ממש מכין את הקרקע לכניסה חלקה לקואליציה לצד יש עתיד.
"אני חושב שזו האפשרות המועדפת גם על נתניהו. את הקואליציה הקודמת שלו הוא בנה כשליברמן מימין ואהוד ברק משמאל. עכשיו הוא ישמח להיות איש הביניים המאזן בין דרעי ללפיד".
- אז ש"ס תיכנס לקואליציה?
"הם מעוניינים, וראש הממשלה מעוניין, ולכן במוקדם או במאוחר הם ייכנסו. מדובר בשותפים מאוד נאמנים לראש הממשלה. 11 מנדטים צייתנים שפועלים כמקשה אחת הם נכס למי שמרכיב קואליציה, ואני לא מחשיב את מה שקרה עם חיים אמסלם בקדנציה הקודמת, הוא לא מייצג את הכלל".
"פתחו נגדנו חזית"
לוי הגיע מוכן לשיחה על ש"ס. בתיקו דף מסרים כדי שלא ישכח דבר. כמי שבא מטעם דרעי אך נאלץ להתמודד עם מפלגה בת שלושה ראשים - דרעי, אלי ישי ואריאל אטיאס - הוא מאשר בעדינות: קל זה לא היה.
"אם את שואלת אותי אם מודל השלישייה זה מודל שאני ממליץ עליו - אז לא. ממש לא. אבל גם לא היו מריבות בלתי פוסקות. זה נכון שאף אחד מהשלושה לא אהב את הסידור הזה, אבל הם הבינו מתוך בגרות שחייבים לשתף פעולה ולעבוד יחד, והם היו בקשר יומיומי. מובן שיותר נכון היה שתהיה היררכיה ברורה, בעיקר כשההצבעה בבחירות האלה הייתה פרסונלית לגמרי. אנשים לא אמרו 'הצבעתי ליש עתיד' אלא 'הצבעתי ללפיד', לא 'הצבעתי לבית יהודי' אלא 'הצבעתי לבנט', וש"ס יצרה לאנשים בעיה, כשלא היה אדם אחד מובהק בראש".
- בסוף זה ממילא הצבעה לרב עובדיה.
"על זה יש בש"ס הסכמה מוחלטת. זו גם הסיבה ששלושתם שיתפו פעולה, כי הרב רצה ופסק. אבל למה את לא שואלת אותי מה שאת מתה לשאול כל הזמן - איך אני מסביר את זה שאחרי שאריה בא נשארנו עם 11 מנדטים כמו בבחירות הקודמות".
- נראה שאתה ממש רוצה לענות על זה, אז קדימה.
"אנחנו שמרנו על כוחנו, שזה הישג שאין להמעיט בחשיבותו במערכת בחירות שבה כל מפלגות השלטון נפגעו אנושות. זה כאילו שהליכוד ביתנו היו נשארים עם 42 מנדטים. ואנחנו עוד נלחמנו נגד סדר יום שלא שיחק לטובתנו, כמו שוויון בנטל ולימודי ליבה. ליברמן ונתניהו פתחו חזית נגדנו, בנט, כשחקן חדש בזירה, התמודד על שני מנדטים שמשותפים לנו ולו; אמסלם ואמנון יצחק לקחו לנו קרוב לשני מנדטים".
- והכריזמה המפורסמת של דרעי לא אמורה לפצות על כל זה?
"הציפייה הייתה שדרעי ייקח את ש"ס אליו. במקום זה הוא נבלע במשולש הברמודה שנוצר שם, וש"ס לקחה אותו אליה. אילו דרעי היה מקים מפלגה, הוא היה לוקח את ש"ס לכיוון מתון יותר בכל התחומים, וזה היה מביא לו הרבה מנדטים. במקום זה הוא נבלע בש"ס, שהתרחקה בעשור האחרון מהמסורתיים לייט, מי שאני מכנה 'הכחלונים', בני עדות המזרח שומרי המסורת, שמחזיקים בזיקה עמוקה לדת אבל גם רואים טלוויזיה. אני בתמימותי או בטמטומי האמנתי שאולי אפשר לשבץ ברשימה איזו כיפה סרוגה, אבל ש"ס לא הביאה פנים חדשות, למעט דרעי. יש לה מזל שדרעי הבעיר את השטח והחזיר חלק גדול מהבוחרים. בלעדיו ש"ס הייתה מקבלת שבעה-שמונה מנדטים".
- אהבת את תשדיר התעמולה כוכבית גיור?
"אני שלם איתו במאה אחוז. שני תשדירים אחרים פסלנו לשידור ובצדק. בהם באמת היה סממן של גזענות. כוכבית גיור זה תשדיר חמוד והומוריסטי. הוא לא נגד רוסים ולא נגד קליטת עלייה אלא נגד חוקים כמו ברית הזוגיות. אם מישהו לקח את זה שני צעדים קדימה ונפגע, אפשר להתנצל. אני מודה שבמסע הפרסום אפשר היה לעשות עבודה טובה וממוקדת יותר. באחד הדיונים מישהו אמר בציניות לגבי שלטי החוצות, שש"ס לקחה חברה מצפון תל אביב לעשות קמפיין ליוצאי צפון אפריקה".
- האשכנזים שוב מצאו דרך לדפוק אתכם. הסביבה שלך, אגב, פרגנה על העבודה עם ש"ס?
"היא הרימה גבה כשהתחלתי לעבוד עם דרעי והסתכלה עליי בעין עקומה כשעבדתי עם נתניהו ועם ליברמן. אני ישן עם זה טוב בלילה. הגעתי לגיל שבו אני מפסיק לרצות את כולם".
- אף פעם לא הייתה התלבטות?
"תמיד יש. מכל מיני סיבות. כשליברמן קרא לי וביקשתי זמן לחשוב, הוא לא אהב את זה. כשחזרתי אחרי שבועיים ואמרתי, 'דא ליברמן', איווט חייך ואמר (לוי משחזר את השיחה במבטא רוסי), 'ידעתי שאתה בחור אינטליגנטי, אבל למה זה לקח כל-כך הרבה זמן?'. עבדתי איתו למעלה משנה כשהיה השר לעניינים אסטרטגיים, והכרתי בו צדדים שאנשים לא מכירים; למשל, שהוא אדם מאוד רגיש".
- זה נשמע כמו בדיחה.
"אני יודע, אבל הוא אדם רגיש. צפינו פעם באיזו כתבה בטלוויזיה שתיארה טרגדיה של איזה ילד, וראיתי שהוא חש לא נוח במחיצתי כי הגרון שלו נחנק, אז יצאתי מהחדר".
- גם מהחקירות הוא התרגש?
"לא, יש לו פרופורציות נכונות על החיים. ליוויתי אותו בחקירות. זה לא היה פשוט לו ולמשפחה, אבל קור הרוח והחוזק הפנימי שלו באמת מרשימים".
זכרונות ממעריב
לוי עזב את מעריב בתקופה שבה שימש אמנון דנקנר עורך העיתון, ואחד ממאפייניה היה הכנסת כוחות צעירים במקומם של ותיקי העיתון.
"עזבתי כי מעריב, שהיה לי כבית, שינה פניו", אומר לוי. "עד אז הייתה איזושהי היררכיה. אם אקח את עצמי כדוגמה, בן אדם ידע שאם הוא מתחיל ככתב ספורט הוא יכול להתקדם לתחומי סיקור אחרים, ובסוף להגיע לתפקידי עריכה בכירים. באו אנשים והחליטו שזו תפיסה שמרנית, שלניסיון ולגיל אין שום משמעות, שגם השומר בחניון יכול להפוך לכתב מדיני אם נחליט לעשות ממנו כוכב, וגם בחור בן 25. אני לא חושב שצעירים מוכשרים צריכים לחכות עד גיל 50 כדי לקבל תפקיד, אבל אי-אפשר לקחת מ"פ מצטיין ולהצניח אותו ישר לתפקיד סגן הרמטכ"ל. צריך כמה שערות לבנות בשביל זה".
- מאז מעריב החליף ידיים.
"מה שקורה שם מאז 2004 זה בית ספר לאיך לא צריך לנהל. אין טעות שלא נעשתה שם. אם לוקחים את מה שנעשה במעריב ועושים הפוך ב-180 מעלות, יודעים איך לנהל נכון. כשאת מוותרת על כתב מעולה בגיל מסוים, את מעבירה מסר לכל הצעירים, שמבינים שבעוד עשר שנים זה יהיה היחס שגם הם יקבלו".
עם סיום עבודתו במעריב אמור היה לוי להתחיל לעבוד בידיעות אחרונות, אבל רכז הכתבים שהוא נועד להחליפו נותר בתפקיד ובידיעות הודיעו לו כי אינם זקוקים עוד לשירותיו. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה רבע מיליון שקלים פיצויים ללוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת, הפרת הסכם, עוגמת נפש והוצאות משפט. שני הצדדים הגישו מאז ערעורים.
"לנהל תביעה מול ידיעות אחרונות זה קרב התשה שלמעט מאוד אנשים במדינה, בטח לאלה שמתעסקים בתקשורת ובדוברות, יש אומץ לעשות. אנשים אמרו לי, אתה לא נורמלי, עזבת את מעריב, עכשיו תתבע את ידיעות? כמה אופציות יישארו לך בתקשורת? למרות שהיום כיועץ תקשורת היחסים בינינו בסדר".
- איך זה לעבור צד, מעיתונאי ליועץ תקשורת?
"כמעט כמו להתגייס למשטרה, אחרי שהיית גנב. זה נותן לך יתרון עצום להיות קודם עיתונאי כי אתה מבין מה עיתונאי צריך. אני מודה שהיה קשה לי עם הממסדיות שבתפקיד, כי באופיי אני נון -קונפורמיסט שאוהב לבעוט ולא לשמור, אבל הגיל קצת ממתן, וגם הנסיבות, ויש הרבה סיפוק בלשנות דימוי של אדם ובלהפחית את האנטגוניזם כלפיו, אפילו שאילו היה מוצע לי היום תפקיד בכיר בגוף עיתונאי ראוי, הייתי הולך על זה בשמחה".
- עד כמה יועצי התקשורת באמת משפיעים?
"אני תמיד צוחק על יועצים שחושבים שהכול זה הם. פעם, אחד האנשים שעבדתי איתם דפק על השולחן ואמר, אתה נותן את העצות ואני את ההחלטות. שמע אותי ועשה הפוך ממה שאמרתי לו. וזה בסדר. בסוף הם אלה שעומדים לבחירה ולביקורת. עליהם מוטלת האחריות".
