כשקובי שמעוני השתחרר מהצבא, היה ברור למשפחתו שהוא יצטרף לעסקי היהלומים שהקים אביו, הכוללים מפעלים לייצור יהלומים ומשרדים ברחבי העולם. אבל לשמעוני, המכונה כיום סאבלימינל, היו תוכניות אחרות. כמו בסרטי בורקס הוא כינס את ההורים ואת האחים בסלון, ונשא נאום. "אני ילד טוב", הוא אמר, "ואני לא מתכוון לחתוך לתאילנד או להודו, אני רק רוצה לעשות מוזיקה, שזה התחום שלי מגיל 12. תנו לי חצי שנה להגשים את החלום שלי. אם לא אצליח, אכנס לעסק כמו טייפון, אבל לא אסלח לעצמי אם לא אנסה". אף אחד לא הצליח לדבר.
"לכולם יש אצלנו תארים", הוא ממשיך. "אחותי, שיש לה מילה בבית, אמרה, על מה אתה מדבר? אתה רוצה אוטו, להתחתן, מה אתה מבלבל את המוח על מוזיקה? יש בכלל אמן שמרוויח כסף?".
שלמה ארצי.
"זה מה שאמרתי. אז אבא קם ואמר, יא איבני, אני נותן לך גב, אבל לא אתמוך בך כלכלית. החינוך בבית העירקי-פרסי שלנו היה ספרטני. לעבוד ולחסוך. נזרקתי לעסקי המוזיקה עם סטופר, ועם ציפייה שאוכיח שאפשר לעשות מזה כסף. אחרי חודש הוצאתי את 'חי מיום ליום' שהיה הצלחה מטורפת. הייתי מבושל יופי, אחרי שתכננתי את כל החיים שלי עד גיל 30, עם כל פיצול וכל צומת".
- בנית לייבל משלך ואולפן - את תאקט.
"זה היה כבר כשהרווחתי כסף. אני זוכר שכילד עבדתי קשה כדי להגיע לאולפן, והטכנאי היה אומר, בוא בלילה שאף אחד לא ידע, ואני התחרפנתי ולא הבנתי איך סוגרים אולפן ששווה מיליונים בלילה. אז כשהחתמתי את החברים הקרובים שלי בתאקט - הצל (יואב אליאסי), שי 360 (חדד) וסיוון (בהנם) - וקניתי את האולפן אמרתי, רוצים להקליט עם סינגולדה? אין בעיה, רוצים לשבת באולפן שעות? בכיף. הכול נרשם על הכרטיס שלהם, כולל אוכל, חדר כושר, מוניות, הכול אני משלם".
- זה לא כלכלי, אלא אם כן הרווחת סכומי עתק.
"זה הגיע למצב שאחותי כמעט שוברת לי שולחן על הראש ואני מסביר לה שאני עושה משהו שהוא גדול ממה שבמשפחה יכולים להבין. החוזה שלי היה שהאמנים מקבלים 70% ו-30% הולכים אליי. הבנתי שבחיים ההוצאות לא יכוסו, אבל אמרתי לאחותי, ממה את רוצה ש'שי 360' יחיה? שאוציא לו אלבום והוא יופיע ויופיע כל חייו עד שימות?".
- ומקסימום, אם תהיה בעיה, תחזור ליהלומים.
"גם אם אמכור בטטות, אמכור אותן הכי טוב. אני יודע לייצר כסף. בחיים לא לקחתי הלוואה מאף אחד, לא קונה בתשלומים, ואף פעם לא אפיל מישהו".
- ואיפה האמן סאבלימינל בכל המירוץ העסקי?
"זה היה האלמנט היחיד שייצר הכנסה. 100% שנכנס לעסק".
- כמה קיבלת מזה?
"משכורת הכי בסיסית בעולם".
- אז או שאתה באמת ספרטני, או שאתה איש עסקים גרוע.
"יש לי משימה וזה על החיים ועל המוות. העצוב בכל זה, שרציתי להיות מלאך. החברים הטובים שלי האמינו בי, אמרו, נהיה צוות ונאכיל אחד את השני. אם העולם באמת היה עובד ככה, זה היה נפלא".
- גילית שהעולם אכזר.
"צעקו לי את זה שנים על-גבי שנים ולא רציתי להאמין, עד שהתחתנתי והפכתי לאבא, ואז הבנתי שאסור לי להמשיך לעשות דברים חסרי היגיון".
- במקביל התפוצץ הסיפור עם "הצל".
"עם כולם. כשנגמרה תקופת ההסכם עם כל האמנים שלי, שהיו חתומים לחמש שנים, הפסקתי את ההתקשרות. אמרתי שאמשיך לעזור, אכתוב, אקליט, אופיע, אבל לא אממן יותר, כי אני מפסיד".
- הלב בטח נקרע להגיד דברים כאלה לחברי נפש.
"זה היה קשה. כשהיינו מקבלים סכום של כסף, אני הייתי משקיע אותו בחזרה בעסק, והוא היה קונה בפי עשרה מהסכום הזה מכוניות, בגדים, מזמין למסעדות. אני נוסע בטויוטה מצ'וקמקת והוא בג'יפ מרצדס חדש. אני עבד. בפגישות, בונה, נלחם, משקיע, גדלתי להיות אבא שלי, עד כמה שזה עצוב".
- לי זה דווקא נשמע משמח.
"הייתה תקופה שכמעט קינאתי בצל, כי הוא חי את החיים. ניסיתי בכל הכוח לשנות את החיים שלי. ניסיתי לעשות את הפרידה בצורה הכי מעודנת שאפשר והוא יצא בטריקת דלת והכריז שהוא אויב, שבגדתי בו וזרקתי אותו, והוא הולך להקים תאקט משלו ובונה אולפן, הרגיש שהוא חברת תקליטים".
- אמרו שהפכת לאיש עסקים קר.
"אמרו גם שמכרתי את המשפחה שלי בשביל כסף. זה פצע לי את הנשמה. זה אדם שהייתי אח שלו, עזרתי למשפחה שלו מהלב, זו לא הייתה יריקה בפרצוף, אלא הרבה יותר גרוע".
- ביקשת מהם את הסכומים שהיו חייבים לך?
"ויתרתי. את יודעת מה? הסכום שהצל היה חייב, היה קטן לעומת זה שהיו חייבים לי האמנים האחרים, כי הוא היה שותף ברווחים של 'סאבלימינל והצל'. הסכומים שהשקעתי בהם גדולים יותר מאלה שמשקיעים בשלמה ארצי".
- ראית את סיוון בהנם ב"דה ווייס"?
"הכישרון שאלוהים נתן לה הוא חד-פעמי, אבל צריך תכונות מסוימות כדי להצליח. בתוכנית אמרו לה להנמיך את המניירות. אם היא הייתה עושה מה שאומרים, ומה שאמרו לה במשך השנים, היא הייתה לוקחת את התחרות הזאת בישיבה. גם היא, וגם החבר'ה האחרים מתאקט, לא הבינו שלא הייתה להם הצלחה עצמאית, אלא שמאות אלפי מעריצים צרחו את השם סיוון, כי היא הופיע עם סאבלימינל והצל".
- אתה עשיר?
"אני לא יכול להגיד את זה. אני חי בדירה שכורה ואני עובד הכי קשה בעולם. 24 שעות ביממה. אני יכול לגמור חודש ברווח של חצי מיליון שקלים וחודש ב-4,000 שקל. בשלוש השנים האחרונות הייתי מונופול בארץ על מיקסים. כשעשיתי את הארגון מחדש של העסקים, יחד עם אשתי אינס, סגרתי את העסק ופיטרתי את כולם".
- אילו היית משקיע את האנרגיה הזאת בעצמך, היית יכול להצליח בחו"ל.
"אני בדרך לשם. תראי, אני לא טיפש, כל העסקים שעשיתי מחוץ למוזיקה הצליחו. פתחתי דיסקוטקים, הקמתי את המגה-בר הראשון בארץ, שהיה טירוף, אבל נסגר בגלל שותף שנפל והלכתי איתו לבית משפט. היה תוכן סלולרי בתאקט אינטראקטיב, כשאני כפיתי את התנאים שלי על המפעילים, היו מרצ'נדייז, אבל גם שם דפק אותי תאגיד גדול".
- אתה אבא עכשיו, הכול יותר מסובך.
"אור בן שנה ואני חייב לחשוב בהיגיון כלכלי. התחלתי לייצר קו תכשיטים ליהודים בחו"ל עם מוטיבים יהודיים וגיליתי את הפוטנציאל המוזיקלי מעבר לים. המוזיקה שלי בקהילות יהודיות עוברת כמו אש. אבל מה שהולך לקרות איתי בהמשך יהיה גדול. פנה אליי בזמנו טל הרצברג, מפיק ענק שעומד מאחורי סנופ דוג וליידי גאגא, וביקש שאגיע אליו לחודשיים והוא יעשה לי קריירה באל.איי. ישנתי על האף, והוא נפטר באופן פתאומי. זאת הייתה סטירה. ואז התחלתי לעשות ערבוב בין האוס להיפ הופ באולפן".
- זה תפס?
"'עליי' עם דנה אינטרנשיונל היה מקום ראשון בהשמעות. אני גם הכותב, המפיק, הראפר. התחלתי לכתוב שירים באנגלית, לשבור את הקול האחד של הדאנס עם הרמוניות מטורפות, ולטייל איתן בעולם. גיליתי שאני יכול להיכנס לשוק כפרפורמר. קודם חשבתי רק אמריקה נטו, ואתה לא יכול למכור לאמריקה היפ הופ מבחוץ, כמו שאי-אפשר למכור פה מזרחי מיפן. הבנתי שהשוק האירופי הוא המוביל, רומניה וצרפת הן השפיץ של המוזיקה האלקטרונית העולמית, והגעתי לפסגות שם".
- החתימו אותך?
"עוד לא. בינתיים עשינו שיתופי פעולה. מזרח אירופה ביד שלי, אבל אני צריך לשנות קצת את המיתוג כדי שיתאים יותר לדאנס".
- איך זה שעוד לא הציעו לך חוזה?
"הציעו, אבל בינתיים הבסיס שלי בישראל. אני מסיים את ההקלטות ואת המיקסים. שמעו אותי ביוניברסל טורקיה ובסוני גרמניה וזרקו חוזה על השולחן. אסור למהר. אני צריך לעשות את העסקה הנכונה. סוף-סוף חזרתי למקום שהכי התגעגעתי אליו. לשבת באולפן ולקבל אורגזמות".