1.
זה הזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו יפסיק להתבשם בניחוחות הבושם המגיעים אליו מחדרו של שר האוצר יובל שטייניץ וממתיקות המילים שמעריפה עליו סביבתו הקרובה.
בזמן שהוא, הנבחר, מתעמק בססמאות ציוניות, איומים איראניים ומשברי אגו עמוקים - המצב הכלכלי הולך ומידרדר והיתרון היחסי שאכן נצבר פה בשנים האחרונות הולך ואוזל. מה שהיה - לא יעזור הרבה למה שיהיה. 2012 הייתה שנה אבודה, יש סכנה ש-2013 תלך בעקבותיה. זה הופך צניחה כלכלית לסכנה ברורה ומיידית.
2.
התארכות ההליכים בהקמת הממשלה החדשה, הדחייה המתמשכת בקביעת תקציב למדינה והאפשרות שכבר החלו לדבר בה ללכת לבחירות חדשות - כבר מאיימים להוריד את דירוג האשראי. אנחנו בהשגחה צמודה לא בגלל נתונים כלכליים אלא בגלל אי יציבות פוליטית.
רק לזכור שבאמצע יולי 2011, בפעם הראשונה בהיסטוריה, ירד דירוג האשראי של ארה"ב. לא משום ש-P&S העריכו שהכלכלה הגדולה בעולם לא תוכל לשלם חובותיה, אלא בגלל חוסר היכולת של הנשיא ברק אובמה להעביר בקונגרס הסכמה להכרעות כלכליות.
חברות הדירוג הפכו מאז 2008 להרבה פחות סבלניות וסובלניות. בימים האחרונים הורידה מודי'ס את דירוג האשראי "המושלם" AAA של בריטניה בגלל מצב מתמשך של אי-יכולת להתמודד עם צמיחה עלובה וחוב לאומי גבוה.
3. כ-39 מיליארד שקל מתקציב המדינה לשנת 2012 הלכו לתשלום ריבית בגין החוב הלאומי. בערך כמו תקציב החינוך. הורדת דירוג האשראי תפגע ביכולת לגשת לשווקים ולגייס כסף ותייקר את עלויות הגיוס.
היות ועלויות גיוס ההון למדינה הן אות וסימן - הדבר יגרור גם עליות במחיר האשראי בכל המשק. קודם כול בחברת החשמל ונתיבי גז שמזוהות עם הממשלה ובהמשך לחברות ציבוריות ופרטיות בחו"ל ובארץ. עלות ההון תגדל אפילו שהנגיד סטנלי פישר ישמור או אפילו יוריד את הריבית במשק. ה
ורדת הדירוג גם תביא לצמצום משמעותי ביכולת התקציבית של השנים הבאות, תוצאה של תשלומי ריבית גבוהים יותר מעכשיו, שכמובן יבואו על חשבון ההוצאות האזרחיות.
4. זה לא סתם שאין שבוע שבו לא מתפרסם דברו של איזשהו הישג כלכלי לישראל. סוג של הסחות דעת מכוונות ופתטיות. בימים האלה מדובר בהשוואת יחס החוב תוצר. אף שישראל טרם סיכמה סופית את גובה החוב שלה כאחוז מהתוצר לשנת 2012, ברור שאנחנו עומדים במתווה ירידה (74.1% ב-2011, הערכה ל-73.4% ב-2012), טוב יותר או פחות ביחס למדינות ה-OECD שחלקן הגדילו את הפערים.
רק שזה בדיוק ניחוח הפנטזיה שמופץ מחדר שטייניץ ללשכת נתניהו, ואולי קצת מרדים אותו. שכן מה שהיה - היה. אם ממשלה חדשה לא תתכנס במהירות ותשתלט על התפרצות החוב ונחיתות הצמיחה, הרי גם יחס החוב יתמוטט, גם נמשיך לחגוג על חשבון ילדינו ונכדינו, הדירוג ייפול, והפעם מסיבות כלכליות, ויכולת המשק להשתקם תיחלש.
לא סתם לפני שבועיים כתבה מחלקת המחקר בבנק ישראל כך: "... אם הממשלה תגדיל את הוצאותיה בהתאם לעלות התוכניות שאישרה, יגיע הגירעון ב-2013 כמעט ל-5% תוצר וימשיך לעלות גם בשנים הבאות. כתוצאה מכך יתקרב יחס החוב לתוצר ל-100% לקראת סוף העשור, גם בהנחות מקלות לגבי השפעת הגירעון והחוב על שיעורי הריבית והצמיחה".
5. כדי להציל את השנה, להתחיל להתכונן למיתון המתדפק ולכוון את היציאה העתידית ממנו באמצעות קביעת סדרי עדיפויות חדשים לצמיחה מואצת - נתניהו חייב וגם יכול להקים בהקדם ממשלה חדשה רחבה ומקובלת, חייב ויכול לגבש תוך כחודש תקציב מדינה קשה ותובעני, וגם להעבירו במהירות תוך דרישה לוויתור על פגרת הפסח של הכנסת. זה תלוי רק בו.
