"עובדה", יום ב' 21:00, ערוץ 2 קשת
אפשר שבאמת ההוויה היא זו שקובעת את ההכרה: צאו וראו מה אירע ל"עובדה" בפורמט הקצר שאליה הועברה בעונתה הקודמת - מעין "תשלום מס" לתכנים גבוהים לכאורה, בין מהדורת החדשות לבין "ארץ נהדרת".
בבת-אחת היא הפכה לקצרה יותר, מה שמאפשר פחות מהז'אנר שנקרא לו (בלי לפגוע בכבודו כמובן) "סיפורי איתי אנגל", אבל מחייב אותה לתנועה קלילה ומהירה יותר וכן להיות רלוונטית לקהל הגדול שממתין בסלון ביתו לקצת דאחקות וחושב שהוא אלן דלון. התוצאה, באופן מפתיע, טובה למדי.
הוכחה ניצחת ליכולתה להיות רלוונטית לא רק עם סיפורים נוסח "60 דקות", אלא בתחקירים קצרים ומהירים שנוגעים לאקטואליה, היא התחקיר הערב (ב') על מצבו של בן זיגייר בשבועות שקדמו להתאבדותו. האם דווח שהוא עלול לשלוח יד בנפשו? (לפי התחקיר - לפחות פעמיים), ואם כן, מדוע לא פעלו סוהריו כפי שנדרש מאזהרה מפורשת שכזאת?
כמובן שהכול הוא חוכמה שבדיעבד, אבל מעבר לסיפורו הטרגי של זיגייר, עולה השאלה: יכול להיות שמי שטעה לחשוב שניסיון להשתיק את הסיפור יצלח - ובכך גרם נזק גדול יותר למדינת ישראל, טעה לחשוב גם שלא נורא אם זיגייר ימות בתאו, אנונימי כביכול?
בישראל נהוג אמנם ליישר קו עם מנגנוני הביטחון, אבל ברחבי העולם מתפרסמים לא מעט סיפורים, בדרגות שונות של אמינות, שמתארים מה היה, לכאורה, טיבם של הדברים שבגינם נכלא זיגייר.
כך יוצא שהסיפור של "עובדה" הערב הוא לכאורה על טרגדיה פרטית שאפשר היה למנוע, למעשה הוא על טרגדיה לאומית שעלולה להיגרם כאשר מקבלי ההחלטות טועים לחשוב שהם משחקים לפי כללים שעברו כבר מן העולם.