בשלב זה אפשר לקבוע בוודאות מוחלטת שזה מעניין. הכוונה כמובן לממשלה החדשה המתגבשת, שבבסיסה הברית בין מפלגה חילונית לדתית. ברית כזאת עוד לא הייתה. אז מה קרה? אהבת דוד ויהונתן? רומיאו ויוליה פוליטיים?
תראו, זה לא בלתי אפשרי, אין שום הצדקה לזלזל באפשרות של חיבור בין שני אנשים, שיוצר חיבור בין שתי מפלגות, שיוצר חיבור בין שתי אידיאולוגיות. כדבר הזה אמנם לא היה, אז מה? זה בדיוק מה שעושה את התופעה לכל-כך מעניינת, מרתקת, ואולי אפילו בלתי אנושית?
דרך חיים
או, זו השאלה. הברית היא מסוג הדברים שנראים יותר טוב ממה שהם באמת. ממה שהם יכולים להיות. בינתיים, הכול מתנהל על מי מנוחות. מסכימים כמעט על הכול. בעצם, מסכימים גם על מה שלא מסכימים. מוותרים זה לחברו על תיקים, על אידיאולוגיות, על אינטרסים. לא מאפשרים לשום דבר להפוך למהמורה שתעמוד בדרך הברית הקדושה. כבר לא כל-כך משנה על מה מסכימים, נדמה כי הברית כבר הפכה מאמצעי למטרה, למקור גאווה, לדרך חיים.
הדרך הזאת גורמת לזילות של עקרונות ואידיאולוגיות, ואני לא אומר זאת בביקורת. אולי אפילו להיפך. יותר מדי צרות ובעיות נגרמו בגלל דבקות במה שנתפס כעקרונות, כאשר לאחר מכן התברר שהיו רק מלים.
כמה מהעקרונות שבהם מדובר בתקופות בחירות מיושמים בסופו של דבר? וכמה מושלכים לצדי הדרך למען "עקרונות" גשמיים כמו כסף ותפקידים? אולי בנט ולפיד הגיעו בדיוק בזמן שבו אפשר כבר לנהוג על-פי אמות-מידה ריאליות. עקרונות? העיקרון העליון צריך להיות לחיות יחד, לבנות יחד, להגן יחד, לשתוק יחד. אולי זה לא עניין של פוליטיקה חדשה, אלא של אידיאולוגיה חדשה, נקיה יותר?
להתפנן על התקדים
כמה כיף לחלום שזה אמנם כך. אבל האמת היא שהברית הזאת עוד לא עמדה במבחן גדול באמת. כלומר, היא בהחלט עמדה בפיתויי ההצטרפות לקואליציה, היא בהחלט לא נהגה מנהג פוליטיקאים ותיקים, הבוגדים בחבריהם דקה אחת לאחר שנשבעו להם אמונים. כבר עכשיו נקבעו תקדימים. אם ימשיכו להתקיים זו תהיה מהפכה בתרבות ההתנהלות הפוליטית אצלנו. אבל...
יש כל-כך הרבה מכשולים. המונים. יש כל-כך הרבה אנשים שרוצים להכשיל. יש אנשים שיש להם אינטרסים לגיטימיים לפגוע בברית זו. בקיצור, הדרך עוד ארוכה ורבה, רבה. ואם, כפי שצופים רבים, היא תגיע יום אחד לקיצה, זה יהיה מחזה מאוד לא נעים. אבל עד אז אנחנו יכולים להתפנן על החיזיון התקדימי והיפה הזה.