עוזיה גליל מופתע לטובה. האיש שהניח את אחת מאבני הכתר של תעשיית ההיי-טק, אלרון של פעם, זו שהוציאה מקרבה את אלסינט, את אלביט מערכות ועוד חברות רבות, הגיע די סקפטי למפגש החגיגי עם המנכ"ל הנוכחי ארי בורנשטיין, לציון 50 שנה להקמת אלרון.
"באתי לכאן", הוא אומר, סמוך לתום הריאיון, "במגבלות שונות, חשבתי שהדבר היחיד שאני עומד לשמוע ממנו (מבורנשטיין) זה איך עושים כסף. לא שזה לא חשוב, אבל חשבתי לעצמי, בשם שמיים, כל האיתות של החברה הוא לא של חברה שרוצה להיבנות, אלא איתות שיש מישהו שצריך את הכסף שאפשר להוציא ממנה. והנה אני רואה שהוא מאמין בחדשנות, בהשקעה בדברים חדשים".
ממרומי 88 שנותיו, והרקורד האגדי שלו, עוזיה גליל מרשה לעצמו לדבר בפתיחות מוחלטת, תוך שהוא שוזר בדבריו דוגמאות לא להצלחותיו אלא דווקא לטעויות שעשה. ארי בורנשטיין, שגילו כמחצית מגילו של גליל, מחושב הרבה יותר בדבריו ומנסה לנווט בעדינות את השיחה לכיוונים הנכונים בעיניו, בלי לשכוח לחלוק כבוד לגליל ולהסביר עד כמה אלרון של היום עדיין מחזיקה בחזון של המייסד.
אמנם היא אינה אותה מעצמת היי-טק שהייתה, אלא חברת השקעות צנועה בגודלה (נסחרת לפי שווי של 570 מיליון שקלים), שמציעה כעת למכירה את החברה המשמעותית ביותר בפורטפוליו שלה, גיוון אימג'ינג. צעד כזה יכול לסייע מאוד לחברה האם של החברה האם שלה, קבוצת אי.די.בי, לעבור את משברי התקופה.
גליל הוא לא רק מייסד אלרון, אלא גם בעל מניות בה. "בחיים שלי לא מכרתי מניית אלרון", הוא אומר, "והיו תקופות שהיא הייתה 50 דולר, ואיפה היא היום אתם יודעים (המניה נסחרת כיום לפי שווי של 19 שקלים). קוראים לזה מניות סנטימנטליות. למזלי הרב, יש לי מניה סנטימנטלית שנייה, אלביט מערכות (שיצאה מאלרון, נמצאת בשליטת משפחת פדרמן, ועושה חיל - נסחרת כיום לפי שווי שוק של כ-6 מיליארד שקלים).
גליל עשה תעשיית היי-טק לא רק לפני שהיא כונתה כך, אלא עוד לפני שהייתה פה תעשייה מוטת ידע טכנולוגי של ממש. כבר ב-1957 החל את אלרון כמעבדה, וב-1962 חל הרגע המכונן בחיי החברה: משה ארנס הכיר לו את דן טולקובסקי, מפקד חיל האוויר לשעבר שהצטרף אז כסמנכ"ל בהשקעות דיסקונט (לימים הפך למנכ"ל החברה), שהייתה בבעלות משפחת רקנאטי. באמצעות מיכאל דורון, שהיה הנציג הכלכלי הישראלי בניו יורק, יצר גליל קשר גם עם לורנס ודיוויד רוקפלר, וכך, "הצלחתי בין הרקנאטים לרוקפלרים לגייס 160 אלף דולר, שאז נחשבו להמון כסף", הוא צוחק.
אלרון אינה פועלת בוואקום אלא היא חברה בת בתוך אי.די.בי הנאבקת של נוחי דנקנר. בעבר נהגה אלרון לומר שהיא מסתמכת על חברת האחזקות החזקה שלה, וכיום המצב אינו כזה. איך זה משפיע על התנהלות אלרון? האם כפי שעוזיה רומז יש לחץ לייצר יותר מהר הכנסות?
בורנשטיין: "ברמת האווירה זה בוודאי משפיע. זה לא נעים. הסיטואציה שבה נמצאת החברה האם לא מעלה את מצב הרוח, ואני באמת כולי תקווה שהיא תגיע לפתרונה במהירות האפשרית. ברמת ההתנהלות היומיומית והחזון של החברה, אין לזה שום השפעה. ולמה? קודם כול כי נערכנו כמו שצריך, יש לנו בקופה מספיק מזומנים לממן את המשך ההשקעות שלנו, ויש לנו קו אשראי שבעזרתו נוכל להמשיך להשקיע לטווחים יותר ארוכים, שבינתיים ניצלנו רק חלק קטן ממנו, כך שיש לנו השקט התעשייתי להמשיך ולפעול".
"לא הייתה מכירת חיסול"
בארבע השנים האחרונות מכרה אלרון חברות בסכום כולל של כ-400 מיליון דולרים, בהן את נטוויז'ן, מדינגו, טלדטה ואת סייפאנד, מהלך שיצר לפחות בתחילתו רושם של "מכירת חיסול". אבל לדברי בורנשטיין מדובר היה בתהליך של התמקדות, שבמהלכו הוחלט כי החברה תתרכז בהשקעות במכשור רפואי. "אף אחת מהחברות הללו לא הייתה מכירת חיסול, כולן נבעו מהאסטרטגיה של אלרון, בלי קשר למה שקורה בקבוצה".
אלא שדי ברור שהאחזקה הגדולה ביותר של אלרון, גיוון אימג'ינג, יצרנית גלולת מצלמה לאבחון מערכת העיכול, שהיא בהחלט בתחום הליבה, מכשור רפואי, נמצאת על המדף. גיוון היא החברה הגדולה ביותר (נסחרת לפי שווי שוק של 1.8 מיליארד שקלים) והיחידה המניבה כיום רווחים בסל של אלרון, ורוב ערכה של אלרון נגזר מהערך של גיוון. אלרון מחזיקה ישירות ב-22.4% מגיוון, ודסק"ש, בעלת השליטה (50%) באלרון, מחזיקה ישירות בעוד 15.6%. קל להבין מדוע דסק"ש להוטה שגיוון תימכר.
- אם גיוון נמכרת, עושה רושם שלא נשאר הרבה מאלרון.
בורנשטיין: "אלרון של היום היא בעצם שתי חברות - אלרון שמחזיקה בגיוון אימג'ינג, בעבר החזיקה גם בנטוויז'ן, ובעבר היותר רחוק בשורה ארוכה של חברות; ואלרון, שהיא חממה לטכנולוגיות חדשות ולמיזמים חדשים, שאמורים בסופו של דבר לגדול ולהיות חברות. אלה שני תחומים שונים לחלוטין של עשייה, וגם ברמה היומיומית השקעת הזמן והמשאבים שונה לחלוטין בשניהם.
"ודאי שמבחינת שווי השוק של אלרון יהיה שינוי משמעותי אם וכאשר גיוון תימכר. אבל מבחינת העשייה היומיומית אין לזה כמעט משמעות, כי התמיכה של אלרון בגיוון אינה גוזלת ממנה משאבי כסף או זמן יומיומי, והיא נעשית כיום דרך חברות במועצת המנהלים. אני רוצה לקוות שאם וכאשר גיוון תימכר, נוכל - באמצעות המזומנים במכירה הזאת - להמשיך ולהשקיע באותן חברות ולפתח את עסקינו קדימה".
- חלק תצטרכו להעלות כדיבידנד לחברה האם.
"לא נצטרך. ההחלטה על חלוקת דיבידנד נופלת בדירקטוריון החברה. אבל כהנהלה, כאשר אנחנו נמצאים במצב שמצבת המזומנים של החברה גדולה על הצרכים שלה לשנים הקרובות. אנחנו לא משאירים את הכסף אצלנו כי זה נחמד, אלא ממליצים לדירקטוריון לחלק דיבידנד. בימים של ריביות אפסיות אין שום היגיון לשבת סתם על כסף".
- ברור למה דסק"ש רוצה למכור, היא רוצה לראות כסף. האם גם מבחינתך כמנכ"ל אלרון, נכון כיום למכור את גיוון?
"גיוון היא חברה שמבחינת אלרון לא תורמת דיבידנדים, ומצד שני היא חברה שאלרון הקימה וגידלה במשך שנים. השאלה אם למכור או לא היא גם שאלה של מחיר וגם שאלה של סיטואציה. זו לא חברה שכאשר נרצה לממש אותה נוכל לעשות זאת בתוך יום-יומיים. לכן ההחלטה תיפול ברגע שנראה את תוצאות התהליך. בינתיים לא דירקטוריון אלרון ולא ההנהלה קיבלו החלטה ללכת למהלך".
- עוזיה, אתה מסכים עם זה שצריך לוותר על חלום חברות הענק ולהסתפק בחלום הצנוע יחסית של אלרון של היום?
"עד לפני שלוש שנים, כאשר ישבתי עם צעירים נהגתי לומר, אתם יודעים איך הצלחנו? עשינו כך וכך. היום אני לא מעז להגיד את זה. מה שעשינו אז לא נכון לעשות היום. מה שהיה נכון אתמול יכול להיות הטעות של היום. אני מאוד אוהב לדבר על השגיאות שעשיתי בהיסטוריה, שחלקן נבעו מזה שלא תמיד הייתה לי הנכונות להאמין בדברים החדשים. היה שלב שבו הבאתי לאלרון את ד"ר אייב פלד, שהיה מנהל המחקר והפיתוח העולמי של י.ב.מ. הוא היה צריך לקחת את מקומי באלרון ולא מי שלקח (עמי אראל), אבל הייתה לי בעיה איתו שהצד הביטחוני (אז חלק נכבד מהתיק של אלרון) לא עניין אותו. הוא לא אהב את הצד הביטחוני, אבל רצה לדחוף אותנו לכיוון האינטרנט, ולא הבנתי אותו.
"יום בהיר אחד הוא הציג לנו את צ'ק פוינט והציע שנשקיע בה. ואני אז לא הבנתי למה זה מעניין, וגם מועצת המנהלים לא, ולא השקענו, וזה היה פספוס ענק. לכן אני לא כמו ההורים האלה שאומרים לילדים 'כשאנחנו היינו...'. אני אומר, כל מה שאנחנו אומרים היום שהוא הדרך הנכונה, מחר אנחנו צריכים לבדוק אם זה נכון. אני חושב שבאלרון צריך לנסות להקים צוות שיגדיר בצורה ברורה מה היתרונות היחסיים שלה בכל תחום".
הכתבה המלאה - במגזין G