שתי נשים בחברת החשמל מונו למנהלות אגפים. כביכול, נפל שם איזה האסימון, אך אותן נשים ממשיכות לעבוד תחת גברים בכירים. אולי זה לא מפתיע, כי מחקרים מוכיכיחים שלא רק שיש העדפה ברורה להעסקת גברים וקידומם לניהול, אלא שנשים בעצמן מצדדות בכך.
מחקר מקיף מאוניברסיטת פרינסטון הראה שנשים מעדיפות גם להעסיק גברים. במחקר הוצגו לאנשי סגל בפקולטה ידועה למדעים שני מסמכי קורות חיים לתפקיד ניהול מעבדה. המסמכים היו זהים לחלוטין פרט למגדר, אך כצפוי, קורות החיים של המועמד הגבר דורגו גבוה יותר - הן במסוגלות לביצוע התפקיד והן בסיכויי העסקתו. קורות החיים של האישה תוארו אמנם כאהודים יותר, אך כבעלי סבירות נמוכה להוביל להעסקתה. כשהמדעניות עצמן התבקשו לבחון את מועמדות השניים לעבודה, העדיפו להעסיק את המועמד על פני המועמדת.
מה שפרדוקסלי בכך הוא שלא רק שמדובר בנשים המטפחות את הסטריאוטיפ, אלא במדעניות - אוכלוסייה שאמורה להיות מודעת היטב לחשיבות האובייקטיביות, ערך עליון בעולם המדע.
המנהלת הרגישה - חיסרון או יתרון?
מסתבר כי לא רק כמעסיקות נשים מעדיפות גברים, אלא גם כמועסקות. כך העידו למשל מזכירות משפטיות במשרד עורכי דין במחקר שפורסם בכתב-העת ABA, כשהביעו העדפה ברורה להיות מנוהלות על-ידי משפטנים ולא משפטניות.
המזכירות הסבירו כי לעורכי הדין הגברים מיוחס כוח רב יותר, ושעדיף להן להיות שותפות ליוקרה שכוח זה מביא עמו. אחרות טענו כי הן מוצאות במנהלים גמישוּת רבה יותר מאשר אצל מנהלות, שנוטות להיות רגשיות יתר על המידה, וכי כאשר שני המינים מביעים רגש בעוצמה רבה, ככעס למשל, אצל הנשים זה מיוחס לתהליכים הורמונליים, ואילו אצל הגברים הדבר נתפס כרציונלי ולגיטימי.
עובדים שפגשתי בצוות שנוהל על ידי שני בעלים משותפים - גבר ואישה - פישטו לי את הסוגיה באופן ישיר וברור: לטענתם, העובדה שהמנהלת אמפטית לא מרגשת אותם ואף מאוסה עליהם ("למי יש כוח לחפירות האלה כל הזמן", "למה היא צריכה להגיד לי שהיא אוהבת אותי? עדיף שתוסיף לי עוד כמה שקלים למשכורת"). להבדיל מכך, סיפרו כמה הם מעריכים כל ניצוץ של רגישות שמפגין מנהלם, וכיצד הדבר הופך אותו לייחודי וחזק בעיניהם.
המנהלת הקשוחה
על אף שהרגישוּת היא אחד ממאפייניהן הבולטים בהשוואה לגברים, נשים רבות מתקדמות דווקא בזכות יכולתן להיות קשוחות ורציונליות. הן משולות למלכות דבורים - "נקבות אלפא" שמנסות לשמר את כוחן בכל מחיר, גם על חשבון קידום עמיתיהן הצעירים.
הדפוס הזה אמנם מוביל אותן להצלחה בטוחה יותר, אולם המנהלות מהזן הגברי נמצאו כנוטות למצבי רוח, תחרותיות, מאוימות בקלות בשל הצורך המתמיד להיאבק באפליה המגדרית, ובהתאם לכך - כרודפות כוח ושתלטניות אף יותר מהגברים. במצב כזה, סביבת העבודה קשה להתמודדות יומיומית.
אז לפני שיקומו עליי חברותיי הפמיניסטיות, המנהלות, המוכשרות, שמנהלות צוות מושלם וגם בית לתפארת: כן, אני מאמינה בכל לבי שאנחנו זכאיות לזכויות, לנקודות פתיחה טובות בקריירה ולאופציות קידום בדיוק כשל הגברים, אך אם אנחנו עצמנו מוטות לרעת הנשים, אנחנו לא יכולות לצפות אחרת מגברים.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. מאמריה מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר יש לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.