המטרה האמביציוזית, כפי שניסח זאת הבעלים, היא "זכייה בליגת האלופות לכל המאוחר בשנה הבאה". אינל אייסל, האיש החזק בגלטסראיי, חושב בגדול. בהתחשב בתוצאת המשחק הראשון הבעייתית מול שאלקה בשמינית גמר ליגת האלופות (1-1 באיסטנבול), לא יהיה קל לטורקים להגיע להישג הגרנדיוזי כבר העונה, אבל את רצינותה של "גלא" אפשר להבין מהחיזוק שהגיע למועדון בחלון ההעברות האחרון: ווסלי סניידר ודידייה דרוגבה, לא פחות. מאז הקיץ השקיעה הקבוצה ברכש מעל 30 מיליון אירו, וזה לפני שכר לא מבוטל לכוכבים החדשים: סניידר ודרוגבה מרוויחים כל אחד סביב 5 מיליון אירו נטו בעונה. איך הם עושים את זה?
עם כל הכבוד להאצה בהכנסות של המועדון, זה עדיין לא ברמה של אריות אירופה. המחזור של "גלא", סביב ה-100 מיליון אירו בעונה, עדיין לא מתקרב לאלו של מועדונים כמו ליברפול (הפסידה במאבק על סניידר) או מנצ'סטר יונייטד (לא הגישה כלל הצעה עבור הכוכב ההולנדי מטעמים כלכליים). אז איך מצליחים הטורקים להתמודד מול הענקים האלו - ולנצח? לכאן נכנס אחד הנעלמים הכי חשובים במשוואה: מיסוי, והיכולת של הטורקים לשלם לכוכבים יותר, למרות שבפועל זה עולה להם פחות.
***
טורקיה היא אחת משורה של מדינות שעלתה על טריק שהוכח כבר, גם ברמה המדעית, ככלי נהדר לפיתוח הספורט: מדרגות מיסוי אטרקטיביות יותר משפרות את הענפים, ומאפשרות התחרות ברמה בינלאומית גבוהה יותר.
למה הוכח מדעית? ב-2010 פרסמו חוקרים של אוניברסיטאות ברקלי וסטנפורד מאמר שכותרתו "מיסוי והגירה בינלאומית של כוכבים: עדויות משוק הכדורגל האירופי". המחקר בדק את השפעות חוק בוסמן המפורסם מ-1995, שנתן את החותמת על חופש התנועה של כדורגלנים אירופיים בין מדינות האיחוד, על רקע מדיניות המיסוי המשתנה בכל מדינה. המסקנות? 1. נמצאה קורלציה ברורה בין מדינות עם שיעור מס מרבי נמוך, לבין נכונות של כוכבי כדורגל להגר אל אותן מדינות; 2. מדרגות מס נמוכות יותר לכדורגלנים, הן כדורגלנים זרים והן מקומיים - גוררות הצלחה גדולה יותר בדירוג הקבוצות מאותה מדינה באירופה (דירוגי אופ"א וכו').
15%, זה כל המיסוי על הכנסה של כדורגלן בטורקיה, מה שאומר שעלות שכרו של סניידר ב"גלא" היא כ-5.75 מיליון אירו לשנה לכל היותר. באנגליה, שכר נטו דומה היה גורר עלות של כ-7.25 מיליון אירו.
מחמט שימשק, שר האוצר, לא יכול להבטיח שההקלה הזאת לכדורגלנים תישאר תקפה. "הממשלה תדון בשינויים בנושא לטיוטת התקציב הקרובה. הממשלה מודעת לכך שהנושא מרגיז את הציבור". כלומר, לפחות את הציבור שאינו אוהד כדורגל. אבל בינתיים אוהדי גלטסראיי מפגינים התלהבות אדירה מהתכשיטים החדשים שלהם. הם ממש לא מרוגזים.
***
טורקיה כמובן לא לבד. המחקרים הוכיחו, כאמור, כי מיסוי נמוך מביא לפריחה והצלחת הכדורגל. הדוגמא האידיאלית היא ספרד, שם הביא "חוק בקהאם", שנחקק סמוך להחתמתו של הכוכב האנגלי ב-2005 בריאל מדריד, למהפכה בכדורגל המקומי. החוק קבע שעובדים זרים בעלי הכנסה גבוהה במיוחד המגיעים למדינה, יכולים במשך חמש שנים לשלם רק 24% מס על הכנסות ונכסים בתוך ספרד. עם החוק זינק מספר הזרים בכדורגל הספרדי בהשוואה לליגה האיטלקית, שהיתה דומה בגודלה וחוזקה הכלכלי עד אז, עד כדי כך שב-2008 כמות הזרים בספרד היתה גבוהה מזאת שבאיטליה ב-35%.
לא "חוק בקהאם" הוא זה שהביא את מהפכת הטיקי טאקה לכדורגל העולמי, אבל הוא כן גרם לשמות כמו רונאלדו, קאקה וצ'אבי אלונסו לנחות בחצי האי האיברי, ולריאל מדריד להגדיל את סעיף השכר שלה במשורה בלבד. אבל כשהמשבר הפיננסי החל להכות גלים, בממשלה הבינו שההטבה לכדורגל היא מותרות. ב-2010 בוטל "חוק בקהאם", ומדרגת המס המרבית במדינה הועמדה על 43%. לקראת סוף כהונת ממשלת ספאטרו בשלהי 2011, עלה המס על הכנסות שנתיות של מעל 300 אלף אירו ל-52%. וזה כמובן רע לכדורגל. "זו בדיחה גרועה", אמר פרופסור חוזה מאריה גאי, כלכלן הספורט המוביל בספרד, לעיתון "אס". "פעם לקחנו הכי פחות, ועכשיו הכי הרבה".
ועדיין, יש מקומות בהם לא ויתרו על ההקלות המיוחדות לכדורגלנים. כך למשל בדנמרק, שם ירד המס לעובדים זרים זמניים ל-25%, לעומת מס שולי מרבי כ-60%. וכך, בליגה הדנית פתאום קפץ מספר הזרים לפי שישה יותר מאשר בשבדיה, המתחרה העיקרית ואבן הבוחן הגדולה של דנמרק. מקרה מעניין אחר יכול להסביר את נהירת השחקנים הישראלים לבלגיה בשנים האחרונות: במדינה הקטנה הוחלט ב-2002 לאפשר לשחקני ליגה ראשונה ושנייה בכדורגל וכדורסל לשלם 18% מס בלבד, במקום 52% לעובד "רגיל". מדינות אירופיות נוספות שהתקינו מיסוי מיוחד לכדורגל הן פולין, אוקראינה וקפריסין. באחרונה יש נוהל מיוחד: המיסוי על שכר הבסיס של הכדורגלן באי השכן הוא מלא, אבל המיסוי על בונוסים הוא אפס. וכך, מורכבים מרבית החוזים בקפריסין בעיקר ממענקים שונים ומשונים, ובעונה הקודמת הצליחה קפריסין לשלוח נציגה עד לרבע גמר ליגת האלופות (אפואל ניקוסיה).
חוקי המס משתנים ממדינה למדינה באירופה, בהתאם לצרכיה הפוליטיים/כלכליים. בצרפת, למשל, לא מרגישים צורך לשפר את הכדורגל - אלא דווקא להכביד עליו. בסוף דצמבר ביטל בית המשפט לחוקה את מדרגת המס החדשה שהעביר הנשיא הולנד לתקציב 2013, בסך 75% על שכר של מיליון אירו ומעלה בשנה. הולנד הבטיח שהעבודה על החוק ממשיכה ושהוא יעביר אותו בסופו של דבר. יותר מ-100 שחקני ליגה ראשונה בצרפת צפויים להיכנס לקטגוריה של הנפגעים. הקבוצות יצטרכו לשאת בעול, וראשי הכדורגל המקומי כבר הגדירו אותו כ"אסון".
***
תקנות המיסוי המשתנות בין מדינות אירופה יוצרות סיטואציה קצת כאוטית עבור הכדורגל. הן מעניקות יתרון עצום לקבוצות רוסיות למשל (13% מס מקסימלי) על-פני המתחרות ממדינות אחרות. זוהי נקודה מעניינת לקראת כניסת עידן הפייננשל פייר-פליי: בעוד האנגליות, הספרדיות והאיטלקית יתמודדו עם מיסוי גבוה ועלויות שכר מטורפות, קבוצות ממדינות אחרות יוכלו לאזן את הספרים, כמו שתדרוש אופ"א, הרבה יותר בקלות.
באופ"א לא מקבלים את הטענות האלו, והאמת היא שדי בצדק. ישנם דברים שהם מעבר לשליטת הארגון, כמו החלטות ממשלתיות על מיסוי. ולמען האמת, את אי-השיוויון בנושא המס אפשר להשוות לכמעט כל אי-שיוויון אחר: עבור הגרמנים, זה ממש לא הוגן שבאנגליה יש רגולציות פעוטות על ערוצי הטלוויזיה המסחריים, במה שמאפשר לאימפריה של רופרט מרדוק לשלם הון תועפות לקבוצות הפרמיירליג בגין זכויות שידור; עבור הספרדים, זה ממש לא הוגן שבאנגליה השכר הממוצע במשק גבוה יותר והאבטלה נמוכה יותר, מה שמאפשר לקבוצות האנגליות לגבות מחירים גבוהים יותר על כרטיסים ובירות, וכו'.
אין סוף לטענות שיכולות לעלות, אבל יש נקודת סוף מאד ברורה ליכולת של אופ"א למצוא פתרונות פרקטיים לכל העיוותים שעלו, ועוד יעלו, בתקנות הפייננשל פייר-פליי.