דמיינו לעצמכם מה היה קורה אם מהטמה גנדי היה נשאר עורך דין ולעולם לא משחרר את הודו, או אם וינסטון צ'רצ'יל היה מעדיף להתמסר כולו לאמנות ולהפוך לצייר במשרה מלאה במקום ללחום בשלטון היטלר. מה אם אלביס היה מחליט להישאר נהג משאית, או אם אברהם לינקולן, מפסידן נצחי שלא הצליח לנצח חמש מערכות בחירות בזו אחר זו, היה מוותר ומחליט לא לנסות שוב לרוץ לנשיאות ארה"ב. לכל האנשים האלה היה ייעוד. ברגע שזיהו אותו הם נקטו פעולה אקטיבית על מנת להגשים את המטרה. נגד כל הסיכויים, או גם אם הדבר נראה כמעט בלתי אפשרי, הם פעלו במחויבות עמוקה למלא אחר משאלת לבם.
בהרבה מקרים מתקיים פער בין מי שאנחנו לבין מה שאנחנו חולמים להיות. כמו בתוכנית עסקית, שבה חשוב זיהוי המטרות והכוונות, כדאי שנדע לזהות מה הייעוד שלנו ומה הדרך שבה אנחנו הולכים.
"אנשים חייבים לממש את הייעוד שלהם, כי אחרת הם לא יכולים להצליח", אומרת ד"ר אורניה ינאי, פסיכולוגית קלינית ותעסוקתית, שהקימה את מכון אדם. "החיפוש והמיצוי האישי הוא כבר לא לוקסוס כמו שנחשב לפני שנים. היום להיות מדויק ולממש את עצמך ואת הייעוד שלך זה גם קריטריון עסקי מובהק. מתכון להצלחה. אם אתה לא אותנטי, אתה תיכשל. זו מהפכה גדולה בדרך שבה אנשים תופסים את ההתנהלות שלהם בעולם העסקי. העולם השתנה, והיום כדי להצליח בעבודה אתה צריך להיות מחויב אליה ושהיא תזין אותך, אחרת לא תהיה מדויק ותחווה כישלונות".
הרעיון המרכזי הוא להפריד בין הצרכים הבסיסיים של הנפש לבין המוטיבציות של האגו. המרדף האינסופי אחרי מילוי דרישות האגו - אשר אחראי על הדימוי העצמי, תחושת הרצייה והעונג - גורם לתחושת אושר וסיפוק קצרת מועד, שסופה מתעתע בכל פעם. המנהל שהשיג את המכרז שרצה, עם הבונוס השמן ותחושת הניצחון, חושב שהוא במקום הנכון. אבל האמת היא שלרוב הוא רק עונה על צווים חברתיים. המרדף אחרי ההישג הדומה הבא הופך, עבורו, כמעט נרקוטי. האגו מתמכר לו כמו לסם, ונזקק לו יותר ויותר. אנחנו מכירים היטב את האנשים שעובדים בשעות מטורפות, תחת לחץ או באורח חיים שלא תואם את האני האמיתי שלהם, על סמך תחושה כוזבת של מילוי הייעוד האישי.
"מי שלא אותנטי עם עצמו משלם בבריאותו הנפשית, באיכות חייו, ולפעמים במשרתו", מסבירה ינאי. "זה הכי בולט בהייטק ובעולם העסקים. אנשים שמגיעים אליי אומרים: 'יש לי משרה, דרגה, כסף, אני סיפור הצלחה. יש לי הכול ואני לא מאושר, לא בא לי לקום בבוקר'".
- עד כמה התופעה רווחת?
"פעם זה היה אצל 10% מהפונים, היום זה אצל 90%. יש אנשים שפתאום טועים בעבודה, שתופסים אותם במשהו רע. זה 'אקטינג אאוט' של אדם שלא מצליח לבטא את עצמו, והלא-מודע שלו מחבל לו בהצלחה, מכיוון שהוא בעצם לא חי את הייעוד שלו, הוא לא באותנטיות שלו".
- מה עושים במצב כזה?
"אני בודקת למה היסודות מחוברים לפני שאני מורידה את הקיר, כדי שהבנאדם לא יתפרק. ואז, לאט לאט, מתחילים לבדוק מה המבנה הקודם שירת. הכי חשוב זה לזהות היכן מונח הפספוס".
- למה אנשים בורחים מהייעוד?
"אנשים אומרים לי, 'אני לא יודע מה הייעוד שלי, מה האותנטיות שלי'. אבל אני מגלה שהם יודעים, הם רק פוחדים להודות בכך, כי זה יחייב אותם לפעול. זה לא כל כך פשוט לזרוק קריירה של 30 שנה. הבעיה היא שהיום כבר אין להם ברירה. העולם השתנה ומחייב אנשים לפעול לפי הזהות האמיתית שלהם".
בריצוי האגו מונח הבלבול. מציאת הייעוד מורכבת מסיפוקה של הנפש, הדייר המתוחכם והחמקמק יותר של האני. מציאת הייעוד מורכבת משילוב של השאלות "מה עוד נותר לי לחוות", ו"מה עוד נותר לי לתת". לרוב אנחנו מקשרים סיפוק ותחושת ייעוד עם השגת תוצרים חומריים ותרבותיים, אלא שהגשמת העצמי צריכה לעסוק במי אני רוצה להיות ולא במה שהחברה חושבת שנכון להיות.
חיים שבעי רצון
מציאת הייעוד האישי והחיים על פיו הפכו לתחום העניין החדשני ביותר בשדה המחקר הפסיכולוגי. הנחת היסוד מנטרלת את המימוש האישי מהאספקט החיצוני שלו (סמלי סטטוס וכד'), ומתמקדת במתכון פסיכולוגי-נפשי שמאחד סיפוק ונתינה. ההשערה היא כי החתירה למימוש תחושת ייעוד היא אחד המנועים המרכזיים - אם לא המרכזי ביותר - בדרך לחיים בעלי תחושת מיצוי גבוהה, דבר המשפיע בהכרח על יציבות הפרופיל הנפשי ויתרה מכך, גם על הבריאות.
מחקר רחב של צוות פסיכולוגים ופסיכיאטרים מאוניברסיטאות בל סטייט ונוטרה דאם בארה"ב, בחן את הקשר בין חיים על פי הייעוד, לבין תחושות תקווה ושביעות רצון מהחיים. 806 נבדקים אשר חולקו לפי שלוש קבוצות גיל: מתבגרים, אנשים בשנות הבגרות הראשונות (20-30) ומבוגרים (40-50) עברו תחקור פסיכולוגי מקיף וענו על שאלונים לאורך כמה שנים. התוצאות העלו כי זיהוי הייעוד שלך בחיים מוביל לתחושת שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים.
המחקר גם הראה באופן אמפירי, כי מציאת הייעוד האישי והחתירה להשגתו, מקנות תחושות תקווה גבוהות יותר בכל קבוצות הגיל.
חיים מאושרים
מחקר שערך פרופ' רובק רוסטיסלב מאוניברסיטת פייס בארה"ב, בדק את הקשר בין ייעוד לאושר ודיכאון בהקשר של אבל והתמודדות עם מוות. 120 תלמידי קולג' ענו על שאלונים פסיכולוגיים הבודקים אושר, מידת מעורבות אישית בחיים, ותחושת ייעוד אישית. התוצאות מצאו קשר חזק בין תחושת ייעוד בחיים לאושר, וקורלציה בין תחושת חוסר ייעוד לדיכאון, או שקיעה בדיכאון, כתוצאה ממוות של אדם קרוב.
התוצאות חזרו על עצמן גם מהזווית ההפוכה: אנשים שדיווחו כי התגברו בקלות יחסית על אובדן או התמודדו בקלות יחסית עם מוות, התגלו על פי השאלונים האישיים כאנשים בעלי תחושת ייעוד ברורה וגבוהה.
אז איך עושים את זה? איך אתם יודעים שאתם מממשים את הייעוד האישי? החוקרים בתחום סבורים שאם אתה מאבד תחושה של זמן כשאתה שקוע בעבודה שלך, התוצאות שלך מצוינות ואתה מהווה השראה לאחרים, אתה ממלא אחר הייעוד שלך. כאשר אתה פועל מתוך הייעוד האמיתי שלך, אין לך צורך להסביר או לשכנע את הסביבה שאתה יודע מה אתה עושה.
אם העבודה קשה לך, אתה מרגיש שהיא גוזלת לך אנרגיה, משעממת וקשה לך להגיע לתוצאות, אתה לא במקום הנכון. היועצת העסקית ד"ר דברה בראון טוענת כי החיפוש אחר הייעוד הוא תהליך האורך זמן. דרך הניסוי והטעייה היא מבורכת משום שהטעויות והכישלונות שבדרך מהווים מדד מעולה למציאת מה שאתה אוהב או לא אוהב. חזרה על אותה הטעות או אותה דרך שגויה תוביל בסופו של דבר לפיצוח העדפות האני. שנית, טוענת בראון, יש לאמץ את האמונה כי ברגע שהייעוד יקרה על דרכך, תדע לזהות אותו. כיצד? באמצעות תחושת בטן, אינסטינקט בסיסי, ואפילו תחושת "היי". שלישית, תדע לזהות את הייעוד שלך בחיים ברגע שהעניין לא יעסוק רק בך. אלה לא המכונית הנוצצת או הבית הגדול יותר שיהפכו אותך למאושר יותר. המפתח אל הייעוד האישי יתקבל כאשר העיסוק יהיה קשור בצורה ישירה או עקיפה אל העולם, ובנתינה לו.
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר גם ברשת סטימצקי
