לא כל-כך נעים לי להזכיר היום שוב את גדעון סער (לאחר שכתבתי עליו אתמול), אבל סהדי במרומים שהפעם לא מדובר בו כלל, אלא בבת זוגו גאולה אבן. בה, ובמה שקרוי אתיקה עיתונאית, או סתם משחק הגן בעיתונות ובפוליטיקה.
באולפן ערוץ 1 קיימו אתמול (ב') את הדיון המתבקש בעניין ה"קרב" על תיק החינוך, שבו סער הוא אחד הלוחמים. מי נבחרה להנחות אותו? גאולה אבן - שהיא, כעדותה שלה, "קשורה קשר אישי עז (!) לשר החינוך גדעון סער". זה היה מה שהגדירה כ"גילוי הנאות" שלה.
תרגיל לעקיפת ההגינות
העניין הוא שגילוי נאות הוא המצאה של עיתונאים המבקשים לעקוף את כללי ההגינות והתנהגות הגונים. יושב מנחה בראש פאנל של אנשים, לאחד מהם יש לו קירבה. לא תמיד היא עזה כמו זו של אבן, אבל די בקרבה כלשהי כדי שייווצר יחס מיוחד, שונה. באים מנחים שונים (וגם שופטים בסיטואציות כאלה) ומטיחים: מה, אתם לא מאמינים שחזקה עלינו כי נדע לשמור על הגבולות ולנהוג בהגינות?
ואני אומר: לא, אני לא מאמין. לא לעיתונאים, לא לשופטים ולא לאף אחד. אם בכלל, אז חזקה על אנשים שייטיבו עם מי שקרובים אליהם. לא מטעמי שחיתות (אם כי גם זה, לפעמים), אלא משום שהם בני אנוש - וכך נוהגים בני אנוש. זה אפילו לא נתון לבחירתם.
גאולה לא מתייחסת לפרשה
אם אתם רוצים, אפשר גם לתת דוגמה מוחשית ממש למה לגאולה אסור היה להשתתף בפאנל על החינוך בפרט, ובפורומים אקטואליים בכלל (בתקופת הרכבת הממשלה). הייתה עם סער איזו פרשה שכיכבה לא מזמן בעיתונים, ואתמול שוב כאן. יש מנחים שהיו בוחרים לגעת בזה (הבוקר בגלי צה"ל למשל). יש רלבנטיות עזה, בלשון אבן, בין אותה פרשה לקרב על החינוך. מנחה שאינו מוטה היה חייב להתייחס לכך. אבל לא אבן, כמובן.
ברשות השידור אין מי שיאמר לאבן לזוז לפי שעה הצדה, ולאפשר למישהו אחר לעשות את עבודת האקטואליה שלה. מנהלי הרשות אפילו לא ינשמו אם זה עלול לקומם עליהם את השר החשוב. אבל יש גם אנשים מחוץ לרשות השידור. כמו הנשיאה של מועצת העיתונות, דליה דורנר. אז מה, אין אף אחד?
אולי אבן עצמה, הנראית אישה נבונה, עשויה להתעשת. או אולי דווקא בגלל שהיא נבונה היא תמשיך בתרגיל הגילוי הנאות?