בימים שבהם מצבה המדיני של ישראל אינו מזהיר, בלשון המעטה, ואירופה מצטיירת עוד יותר מבעבר כביקורתית כלפינו (עם כל הכבוד לאהדה שלה זכה פרס באיחוד האירופי), השקפותיו של הסופר הספרדי המוערך, אנטוניו מוניוס מולינה, הן כמשב רוח אביבי מרענן.
מולינה, שמוכר בארץ בעיקר בזכות ספריו "ירח מלא", "ספרד" (שניהם בהוצאת "עם עובד" ו"בלעדיה" (הוצאת "כתר"), הגיע לאחרונה לביקור בישראל, כדי לקבל במסגרת פסטיבל הספרים הבינלאומי בירושלים את "פרס ירושלים" (פרס יוקרתי הניתן על-ידי עיריית ירושלים בתחומים שונים). בתחום הספרות, פרס זה כבר ניתן בעבר למריו ורגס יוסה, חורחה לואיס בורחס, ברטרנד ראסל, מילן קונדרה, סימון דה בובואר, ארתור מילר, הרוקי מורקמי ואיאן מקיואן.
- מה הרשמים שלך מהביקור?
"זה ביקורי השני בישראל. לפני 4 שנים הייתי פה עם אשתי (הסופרת והתסריטאית אלווירה לינדו - י.מ). אני חושב שצריך להיות זהיר ולא להגיע למסקנות חפוזות לגבי מקומות שמבקרים בהם. אני חי היום בניו-יורק ומגיעים אליי מבקרים מספרד. ביום השני כבר יש להם הסברים על מהי ניו-יורק. כך שאני זהיר מאוד שלא להגיע למסקנות חפוזות לגבי כל מקום שאליו אני מגיע. צריך להעניק תשומת לב, להתבונן בזהירות בדברים, להקשיב לאנשים".
מולינה, כך נראה, מכיר לא רע את הספרות הישראלית בפרט ואת התרבות המקומית בכלל. "הייתה לי לאחרונה ארוחת ערב עם ידיד שלי - אהרן אפלפלד, שאותו אני מעריץ, וגם הייתה לי ההזדמנות לדבר בטלפון עם א.ב. יהושע. אני מעריך מאוד ומזדהה עם דוד גרוסמן. הוא אחד מגדולי הסופרים של ימינו. מעבר לצד הספרותי, יוצרים פה גם תמיד סרטים מעניינים, שצפיתי בכמה מהם בניו-יורק".
- איזה סרט אהבת?
"למשל את 'הערת שוליים'. זה סרט שנעשה עם מה שנראה כחומר מאוד לא מבטיח. כוונתי, ליצור סרט מעניין על אנשי אקדמיה, זה נשמע כדבר בלתי אפשרי. אם אתה מנסה למכור את הרעיון, תלך למפיק ותזרוק לו את התסריט לסרט הזה - 'אני מתכנן לעשות סרט על שני אקדמאים באוניברסיטה'. אף מפיק לא ייתן לך כסף לזה.
"סרט אחר שראיתי בימים האחרונים ומאוד הרשים אותי זה 'שומרי הסף'.
הבגרות להתמודד עם הסיפור, כלומר לדבר באופן מאוד פתוח וגלוי על נושאים כמו חיים ומוות. זה מאוד רציני. אני חושב על מקבילות לכך במקומות אחרים ואני לא מצליח לדמיין בכירים ב-CIA וב-FBI מדברים בצורה כה פתוחה וכנה. המדיניות בארה"ב או גם במדינתי, ספרד, היא כה שונה. אני לא מדמיין את זה קורה. הפתיחות הזו, היא דבר שאני מעריץ".
לוגיקה בעייתית
בפרס נובל לספרות מולינה טרם זכה, אבל הוא כבר זכה בכמה פרסים נחשבים במדינתו. פעמיים הוא קיבל את הפרס הלאומי הספרדי לספרות ופעם אחת את פרס פלאנטה הספרדי אף הוא. אפשר להאמין שהוא עדיין מתרגש לקבל פרסים, כמו "פרס ירושלים".
"כשאני מוצא את עצמי ברשימה של האנשים שכבר קיבלו את הפרס, זה מדהים", הוא אומר. "אני לא בטוח שאני שייך לרשימה הזו. יש ברשימה זו כמה סופרים שאני מעריץ ומכבד מאוד. למצוא את עצמי בכזו חברה? תאמין לי, אני לא בטוח שאני ראוי לכך".
באופן די צפוי, לאחר שנודע שיקבל את הפרס, מולינה הוצף בפניות מצד אמנים וסופרים פרו-פלסטינים שלא להגיע לישראל. בין אלו נמנו הסופרת אליס ווקר ("הצבע ארגמן"), הבמאי קן לואץ' והמוזיקאי רוג'ר ווטרס ("פינק פלויד").
- מה ענית להם?
"ההתנסחות של הפנייה הזו היא בלתי מקובלת. אני יכול להיות ביקורתי כלפי ישראל בהרבה דברים שהיא עושה ולאנשים יש את כל הזכות לבקר מדינה וגם לבקר סופר, אבל הלוגיקה שלהם והטיעונים הם בעייתיים. ראשית זה הזיהוי של ישראל עם האפרטהייד בדרום אפריקה. זה לא הגיוני. זה מגוחך.
"כתיבה אמורה להיות על ניואנסים, לא על סטריאוטיפים. אנחנו, כסופרים, צריכים להיות מומחים בחיפוש אחר ניואנסים ופרטים קטנים, אבל מה שהם כתבו נגד ישראל זה תעמולה. כך שאני לא מסכים לשפה הזו. האם אני שותף לדבר עבירה של הכיבוש בגלל שאני מסכים לקבל את הפרס? באמת. זה לא רציני".
- ובכל זאת, נדמה שיש לך ביקורת על ישראל.
"במקום לקדם את דעותיי, אני מתמקד בלקרוא את דעותיהם של אנשים שאני מכבד, ואני רואה שהרבה אנשים בישראל מבקרים בחריפות את הכיבוש וההתנחלויות ואת האופן שבמקרים מסוימים מטפלים בפלסטינים. אז אני מעדיף להקשיב להם. הרי זה די קל לבוא ממרחק בטוח מסכנה כמו אירופה וארה"ב, ומשם להגיד שהישראלים מתנהגים לא יפה כלפי הפלסטינים ולכן הם לא ראויים לביקור שלי. לשם ההשוואה, באירופה אין למשל מדינה זרה שמאיימת להפציץ אותך".
- כוונתך שמפה המציאות יותר מורכבת.
"הרבה יותר. אני מוצא שיש הרבה יותר אומץ בישראלים שנמצאים פה ומחזיקים בדעות ביקורתיות כלפי הנעשה פה".
"מידע מוטה ומוגבל"
בספרו "ספרד", מולינה עוסק בסבל היהודי. באחד הראיונות הוא הסביר שהדבר נובע מכך שבילדותו הרגיש זר בארצו.
- בהתחשב בהיסטוריה הזו של העם היהודי, אתה יכול להבין מדוע ישראלים מרגישים כה בקלות שהם תחת סכנה קיומית?
"זה מובן להרגיש ככה כשיש מדינות בעולם שממשלתן מצהירה באופן כה גלוי שהיא רוצה למחוק את ישראל מהמפה. זה איום קיומי, לא? יחד עם זאת, אני חושב שאם אי פעם סבלת, זה לא מאפשר לך לגרום לאחרים סבל בשם הסבל שנגרם לך. כל אדם הגון יסכים לאמירה זו.
"אבל, בהתייחס לעבר, זה ברור שהרבה אנשים במדינה זו הגיעו אליה כי הם לא היו רצויים בשום מקום אחר. כי הם גורשו ממדינותיהם, מהמקומות שבהם הם נולדו. רבים נרצחו ולאלה שברחו, לא ניתנה האפשרות לבוא למדינות אחרות בעולם. ספינות מלאות ביהודים ניסו להגיע לאמריקה וגורשו משם בחזרה לאירופה.
"לכן, כשהרבה אנשים באירופה מרגישים עליונים מוסרית על הישראלים, זה מה שאני אומר להם - 'אירופה אחראית למה שאירע ליהודים במלחמת העולם השנייה'. לנו האירופאים אין זכות להחזיק בתשתית מוסרית ביחס לישראל".
- נדמה שרוב האנשים במערב לא מחזיקים בדעות דומות לשלך.
"אני לא חושב שרוב האנשים במערב הם נגד ישראל, אבל הם לא מבינים את הסיטואציה המורכבת פה. זה בגלל שהם מקבלים מעט מאוד מידע על מה שבאמת קורה כאן ורוב המידע שהם מקבלים הוא מאוד מוטה ומוגבל. זו הבעיה".
- אמרת פעם ש"קריאה היא פעולת הריבונות היחידה שנותרה לנו". אתה מרגיש שהחופש כה מוגבל אפילו במשטרים הדמוקרטיים?
"עמוק בפנים, כשאנו קוראים, אנו האדונים המוחלטים של מה שאנו עושים, כי אף אחד לא יכול לאלץ אותנו ליהנות ממשהו או לא. זה ההקשר שבו אמרתי את דבריי. לא מבחינה שלילית. בהחלט לא".
אנטוניו מוניוס מולינה
נולד ב: 10 בינואר 1956 באנדלוסיה
מתגורר ב: ניו-יורק
ספריו שתורגמו לעברית: "החורף בליסבון" (עם עובד, 1997); "ירח מלא" (עם עובד, 1998); "אשרי האיש" (עם עובד, 2001); "ספרד" (עם עובד, 2008); "בלעדיה" (כתר, 2010)
עוד: ב-2004 ו-2005 כיהן מולינה כמנהל מכון סרוונטס בניו יורק. כיום הוא מכהן, בין השאר, כחבר האקדמיה המלכותית הספרדית