מרוב התלהבות מצמצום מספר השרים, לא כל כך שמים לב שלא רק השרים צומצמו. גם ראש הממשלה כמעט ונעלם.
לא פיזית, חס ושלום. מה שנעלם אלה הם הסמכויות שלו. לא לקחו אותן ממנו בכוח, הוא חילק אותן כאילו אין לו בהן צורך, כאילו הן מהוות משקל עודף על תפקידו. התפרקות כזאת מסמכויות עושה מי שמתכוון לצאת לפנסיה, או לחופשה ארוכה מאוד. במאמר זה אעסוק בוועדה לאנרגיה אטומית, ולאחר מכן מתפקידים חשובים אחרים שראש הממשלה התפרק מהם.
המילים הקטנות והסמכויות הגדולות
ברור לכל, כי הוועדה לאנרגיה אטומית היא אחד המוסדות החשובים, ובעיקר הרגישים, ביותר במדינה. פרט לשני יוצאים מהכלל, כל ראשי הוועדה היו ראשי הממשלה. החריג הראשון היה מקים הוועדה, פרופ' ארנסט ברגמן, בעת הקמת המדינה. השני הוא מנכ"ל הוועדה האחרון, גדעון פרנק, שנתניהו מינה אותו לפני כמה שנים כיו"ר. וזהו.
נדמה שלא צריך להסביר מדוע זה היה כך. אין דבר רגיש יותר מן האטום. שימוש לא נכון בו יכול לפוצץ לא רק את המדינה, אלא גם את האזור והעולם. שכן כבר לא מדובר בגרעין אחד אלא ברבים (לפי פרסומים זרים בנושא). לומר שהאחריות היא עצומה זה מובן מאליו. טבעי, לכן, שראש הממשלה ירצה, ידרוש, שהוא יהיה היו"ר.
מי המחליט?
יהיו שיאמרו כי בכל מקרה ביבי יהיה המחליט. זה נכון רק בחלקו, וכאשר מדובר בגרעין חלק יכול להיות גורלי. הסכנה בגרעין אינה רק מי ייתן את הפקודה. היא גם הטיפול בו, מיקומו, החומרים, האחסון שלהם, עשרות ומאות דברים שכל אחד מהם יכול להיות בעל פוטנציאל מסוכן.
הלילה נקבע כי השר יובל שטייניץ ימונה לראש הוועדה לאנרגיה אטומית. קודמיו בתפקיד היו מחליטים לגבי נושאים רבים בתחום. כי הם היו המומחים, בה"א הידיעה. ראש הממשלה היה מקבל דיווחים, אבל בדרך כלל מקבל את חוות דעתם. עכשיו לא יהיה לראש הממשלה מומחה כזה. על סמך מה יחליט?
בשעתו כתבתי כאן כי לשטייניץ אין את ההכשרה להיות שר האוצר. לאחר מכן הודיתי בסיפוק שהוא עשה את תפקידו בכלל לא רע. אני מקווה ששטייניץ לא יעשה היקש משני המקרים. האוצר אינו האטום משום בחינה, בוודאי לא מבחינת הידע והמזג הנחוצים כדי לשלוט בנושא.
השאלה "מי הפסיד ומי ניצח" אחרי בחירות נהפכה אחת מאבני היסוד של העיתונות הפופולרית המחפשת פיקנטרייה במקום מידע. הוצאת האטום מידי המומחים ופיזורה בין פוליטיקאים (ביבי, שטייניץ) הולכת לאיבוד בין המשחקים הללו. אני מקווה שנשכיל לצאת מהר ממשחקי הקואליציה והעיתונות, ונצלול לעומק של ענייני המדינה. ובתור התחלה, צריך להטמיע את נושא האנרגיה בתוך משרד ראש הממשלה, תחת הנהגתו, ולא נודע כי בא אל קרבו.