"מי שהיה נשוי שלוש נשים" (מסכת כתובות, פרק י, משנה ד) היא משנה המלמדת אותנו על מידת המורכבות של חלוקת עיזבון, אשר לא ניתן לחלקו בהתאם לרצונו ומחויבותיו המקוריות של המנוח, סוגיה המעסיקה את בתי המשפט והיורשים היום כבעבר.
בימינו יורשים רבים מסכימים בינהם לחלק את העיזבון באופן שונה מהחלוקה שנקבעה בצוואת המנוח או מהקבוע בחוק הירושה, לא רק במקרה שבו חלוקה כזו אינה אפשרית, אלא בעיקר כדי למנוע מצב שבו היורשים נותרים כשותפים בנכס אחד למשך שנים ארוכות.
שותפות בנכס יחיד כמו דירה בדרך-כלל אינה רצויה, הן מאחר שהמערכת הבינאישית עלולה להיגרר לסכסוכים, למשל במקרה שבו אחד מהיורשים מעוניין למכור את הדירה, והשני מבקש להותירה בידי המשפחה; והן משיקולי מס, שכן בעלות בחלקים משתי דירות מונעת את קבלת הפטורים המגיעים לבעל דירה יחידה.
חוק המקרקעין קובע כי חלוקת נכסי העיזבון בין היורשים אינה נחשבת למכירה לצרכי מס בהתקיים 3 תנאים: שהחלוקה מתבצעת בין היורשים של המוריש בלבד, שהחלוקה בוצעה ללא תמורה חיצונית אלא רק בתשלומים מתוך חלקים אחרים של העיזבון, ושהחלוקה תתבצע לפני שחולק העיזבון.
נראה כי הסעיף המעורר את מירב הקשיים המשפטיים הוא הקביעה כי ההסכם הפטור ממס הוא רק ההסכם הראשון בין היורשים בטרם חולק העיזבון, שכן נשאלת השאלה מהי חלוקה ראשונה, ומהו המועד שבו חלוקה זו הסתיימה.
בעבר ניתנה פרשנות מצומצמת ודווקנית לתנאי זה, וברגע שנרשם צו הירושה או צו קיום הצוואה באופן מסוים, כל שינוי בו כבר חויב במס. לפני כשנתיים תוקן החוק במטרה לעודד חתימת הסכמים בין יורשים גם בתקופה מאוחרת יותר, אשר עשויים להחזיר נכסים ודירות למאגר הנדל"ן הארצי.
לפיכך, כיום גם הסכם חלוקת עיזבון שנחתם בין יורשים לאחר רישום הירושה או צו קיום הצוואה עשוי להיחשב כהסכם ראשון הפטור ממס, וכל מקרה נבדק לנסיבותיו הספציפיות.
הדגש ניתן להתנהלות היורשים בפרק הזמן שעבר בין הרישום הראשון להסכם החדש, וככל שהרישום נעשה באופן פורמלי בלבד, אך לא היו לו השלכות מעשיות וכלכליות על היורשים - כך בית המשפט יטה לראות בהסכם כפטור ממס.
לאחרונה ניתן בבית המשפט המחוזי פסק דין אשר מתח עוד יותר את גבולות ההסכם הראשוני. באותו מקרה ניתן צו ירושה לעיזבון אשר כלל מניות בחברות ודירה, במסגרתו חולק העיזבון באופן שווה בין בנו של המנוח לביתו. 7 שנים מאוחר יותר התגלתה צוואה בלתי שוויונית שהותיר אחריו האב, במסגרתה הוא אכן ציווה לחלק את הדירה בין שני ילדיו באופן שווה, אך את המניות הוריש רק לבת.
בעקבות גילוי הצוואה בוטל צו הירושה, וניתן צו קיום צוואה תחתיו, אשר לאחריו הגיעו היורשים להסכם על-פיו הבת תקבל את הדירה כולה, ואילו הבן יקבל את כל המניות ובנוסף ישלם לאחותו סך של 300 אלף שקל.
רשויות המס דרשו מהיורשים לשלם מס על שתי הטרנזקציות בטענה כי ההסכם הראשון הפטור ממס מוצה כבר בחלוקה על-פי צו הירושה, ולפיכך החלוקה מחדש, המאוחרת לה, נחשבת כאירוע מס.
בית המשפט דחה את טענות רשויות המס וקבע כי במקרה כזה, שבו החלוקה הראשונה בין היורשים נעשתה בתום-לב ובשל חוסר ידיעה על קיום הצוואה, אין לקבוע כי ההסכם הראשון הפטור ממס כבר מוצה.
בסופו של דבר בית המשפט פסק כי אין לחייב במס את העברת מחצית הדירה או המניות מהאח לאחות ולהפך, והמיסוי הוטל רק על הסך של 300 אלף שקל אשר שולמו כתשלום איזון מחוץ לנכסי העיזבון.
* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".