תחושה של נינוחות על הסט של תוכנית הבוקר החדשה של זכיינית ערוץ 2 קשת, הנושאת את השם הקולע "הבוקר של קשת". אייטם רודף אייטם. עוד דן כהן מוסגר לישראל וכבר קטטה המונית באילת, ועוד רגע צביקה הדר מהפריים-טיים קופץ לביקור נימוסין ומחליף דחקות חינניות תוך שהוא מתלונן על השעה כמקובל, והכול נעשה בנועם ובשלווה, בלי שום התפרצות דרמטית, עד שנדמה באמת שבוקר של יום חדש מפציע, ערפילי הבוקר גולשים ברוגע אל הגינה הקטנה הצמודה ל"וילה", אולפן התוכנית. אין לחץ. כמעט אפשר להריח את ניחוח הקרואסון על גדות הסן.
גלית גוטמן, השותפה החדשה להגשת תוכנית הבוקר עם יואב לימור, אמנם תגיד שזה רק נדמה לי, שאני לא שומע את מה שקורה באוזנייה, את אחורי הקלעים התזזיתיים, את הוראות העורך, שצורח "תסיימו את הריאיון, מחכים לנו במבזק, יש פרסומות". אבל היא לגמרי בשליטה, וגם עובדי האולפן באולפני הרצליה מדווחים שזו אווירה שונה לגמרי מתוכנית בוקר אחרת שמצולמת שם, עם אורלי וגיא, של ערוץ 10. שם, מספרים העובדים, הכול מאוד כאוטי. ופה, מהוקצע ומתוקתק וכולם נשמעים להוראות ומפגינים יעילות.
מפתיע שכזו היא הטלוויזיה שלנו, שבעינינו לנצח תישמר תדמיתה מרובת האדרנלין וחסרת המנוחה, ששועטת קדימה קצרת נשימה ומסוכסכת עם עצמה עד לקאט האחרון. אבל גם כי זו תוכנית חדשה לגמרי, שעלתה לאוויר לפני כמה שבועות בסך-הכול, ואפשר היה לצפות לקצת יותר קשיים ולהתנהלות חלקה קצת פחות. והנה, דווקא שלווה. אולי זה זורם ככה כי היא המשך ישיר של "יום חדש", שקדמה לה, עם יואב לימור הוותיק. אלא שמדובר בפורמט חדש ובגישה חדשה, שלפי גוטמן "תואמת לפורמט הלקוח מתוכניות הבוקר של אמריקה", שבה החדשות תופסות מקום מרכזי יותר, ושהופכת את תוכניות הבוקר בארה"ב ל"חשובות יותר ממהדורות הערב, לפעמים".
קשה בבוקר. לא רק כי מוקדם, אבל לעזאזל, כל-כך מוקדם. גם כי משבצת השידור המושמצת הזו, המסרבת להתפענח, הפכה לזירה תוססת שבה אסור להשאיר חלל שימולא על-ידי המתחרה. דווקא קשת, הארי השואג של הטלוויזיה הישראלית, קמה במשך תקופה ארוכה על צד שמאל. בעוד שבערוץ 10 עלו על הגל בתחילת 2011, וברשת נמצאים כבר שנים בשיוט אוטומטי עם אברי גלעד והילה קורח, בקשת לא הצליחו למצוא שידוך הולם שיחזיק מעמד.
אפשר להניח שבזכיינית לא צפו בנחת באחוזי הרייטינג המטפסים של המתחרים. אפשר גם להניח שהאופי העיתונאי של המתחרים היווה שיקול מסוים בפיתוח הפורמט החדש. "אני מכירה את אורלי וגיא מצוין מערוץ 10. הם אנשים מקסימים ומפרגנים. פגשתי אותם לפני שעליתי לשידור, הם חייכו ואמרו לי 'בהצלחה. למה את עושה לנו את זה?'", גוטמן צוחקת, "ה-SMS הראשון שקיבלתי, ביום שעלינו לשידור, בשעה 6:10, היה מאורלי וגיא, והיה כתוב שם: 'המון בהצלחה, אוהבים אותך'. יש מקום לכולם. וגם אני מאוד אוהבת אותם ומפרגנת".
כך או כך, בקשת, כמו בקשת, לא עושים חצי מהלך. לא מדברים על פיצוח הפורמט, אלא על המצאה מחדש של הז'אנר. כמו "טודיי" של NBC בשנות החמישים, הם יראו לאחרים כיצד לעשות זאת מעכשיו, והאחרים ייאלצו ליישר קו.
המהלך הזה, במידה מסוימת, עושה מתיחת פנים גם לגוטמן, יחד עם התוכנית. כשהוחלט שגוטמן תיכנס להגשה לצד לימור, החליטו בקשת להקים אולפן חדש ומצוחצח לתוכנית. גוטמן מספרת שרצתה להיכנס לאולפן הישן בשקט יחסי, בלי לעשות יותר מדי גלים. "לא הקשבנו לה", אומר לימור, "כבר באו והיו החלפות, ומעבר לכך שגלית היא אדם שיש להשתבח ולהתגאות בו, רצינו שזה לא ייראה כמו עוד החלפה, והדרך לעשות את זה, לייחד ולהבהיר שיש פה משהו חדש, הייתה להחליף את כל החבילה". לא כל החבילה הוחלפה. מה ששונה הוא הפורמט החדש, האולפן החדש, וגוטמן החדשה.
אין חדשות שמחות
כמו תוכנית הבוקר, גוטמן מפרמטת את עצמה לגרסה חדשותית יותר. זו לא הפעם הראשונה שהיא מיטיבה יותר מאחרים להריח את הקפה. בניגוד לקולגות לא מעטים מתקופת הזוהר של עולם הדוגמנות בשנות ה-90, שמבליחים לחיינו רק כשמישהו עושה איזה דוקו על תופעת הדוגמנות בישראל, היא הצליחה לבצע מעבר לעולם הטלוויזיה בדיוק כשהוא החליף את הדוגמנות כחלום האולטימטיבי. ובניגוד לכאלה שנתקעו אחרי הנחיית ריאליטי אחד, גוטמן מיתגה את עצמה כדוקומנטריסטית בערוץ 10, שמרימה תוכניות מצליחות כמו "בטבעת זו" ו"אחים לכל החיים". ועכשיו, לחדשות.
אבל לדבריה אין מתווה דרך. "אם אני אגיד שזה במקרה, לא יאמינו לי, אבל אני לא מנתבת או אומרת, 'אני אעשה עכשיו את זה וזה יקדם אותי אחר כך'. לא היה לי חזון לגבי הקריירה שלי כשהתחלתי בגיל 17. כשהתחיל המעבר של דוגמניות לערוץ הילדים וערוץ 2, לא רציתי להיות שם. חשבתי שאחד לא קשור לשני בכלל, וגם היום אני חושבת שזה לא קשור. לא כל מי שהיא דוגמנית טובה יכולה להיות מנחה בטלוויזיה. אני רוצה לעשות את מה שאני רוצה עכשיו, עד הסוף והכי טוב.
"בברנז'ה שאלו אותי, 'איך את עוברת מפריים-טיים לתוכנית בוקר?'. אני מאוד מאמינה במשבצת הזו, וגם יש מעט מאוד דברים שאני יכולה או רוצה לעשות בפריים-טיים היום. אני מאוד נהנית לראות ריאליטי, אני פחות נהנית להנחות. זה מה שיש היום בפריים-טיים".
גוטמן הגיעה לקשת אחרי תקופה משונה קצת בערוץ 10 החבוט. "הייתי כמעט 10 שנים בערוץ 10, ורק כשאתה מסתכל לאחור אז אתה אומר 'וואו, הנה עבדתי שנה וחצי, ואז שנה לא היה כלום, ואז עוד שנתיים'. המשבר האחרון היה הכי ארוך, ישבתי בבית כמעט שנה".
- וזה היה חלק מהשיקולים לעבור לקשת?
"אני בן אדם מאוד לויאלי. אני לא מזגזגת, אלא עושה דברים שקולים ובאיטיות. וערוץ 10 בנה אותי, את הקריירה, מ'לימוזינה' ועד הדוקו, אז כשהסוכן שלי אמר לי שרוצים פגישה בקשת, לא רציתי ללכת מתוך נאמנות. אבל אחרי עשרה חודשים שיושבים בבית ולא עושים כלום... זה נורא משעמם".
- מה עשית בעשרת החודשים האלה?
"בהתחלה אתה מחכה. אתה לא יודע מראש, שתשב בבית 10 חודשים. בהתחלה זה אפילו קצת נעים, יש בית, יש ילדות, וצריך אותי שם. מה שהיה כיף בקריירה שלי היה שזה השתלב מצוין עם הילדות. תמיד עבדתי מעט, מרוכז, בשעות לא נורמליות, ואז יש תמיד תחושה שאני עושה יותר ממה שאני עושה באמת, ויש זמן להקדיש למשפחה ולילדות. אבל כשאתה נכנס למצב שערוץ 10 נכנס אליו, שאתה לא יודע, זה הפך להיות לא בריא. נפשית, לא בריא לי לשבת בבית. ותוכנית בוקר זה משהו שידעתי שיום אחד אני אעשה. עד שנולדו לי הילדות הייתי רואה כל בוקר. תמיד היה לי יותר נעים לקבל את החדשות דרך תוכניות הבוקר. הייתי מגיעה שנים לתוכניות האלה כדוגמנית, והייתי מסתכלת על רבקה מיכאלי, על ירדנה ארזי, וזה מה שרציתי לעשות".
לדבריה, "במשך חודשים ארוכים סירבתי להצעה להגיש את התוכנית, כי פחדתי מהכישלון. ידעתי כמה כבדה עלי חובת ההוכחה, דווקא בגלל איך שאני נראית ובגלל העולם ממנו אני באה. וכשכן היה לי אומץ להגיע לפגישה והיו שם אנשים מקשת הבנתי אחרי כמה דקות שמצאתי לעצמי בית חדש. אם אני לא מרגישה משפחה, אני לא באה".
ליין-אפ תוכנית הבוקר שבה נכחתי, כמעט מייאש. שונה מאוד מתוכניות הבוקר של מיכאלי או של ארזי. בניגוד להתנהלות השקטה, האייטמים רועמים: מוות במרתון, הסגרת שופט מושחת, קטטה המונית - אלה כולם אייטמים שהיו יכולים להיכנס למהדורה המרכזית. רק בסוף מגיע קידום קצר של "בית ספר למוזיקה".
"מן הסתם אני מתחבר לאקטואליה באופן טבעי, הרי זה המקצוע שלי", אומר לימור. "אבל אני מוצא את עצמי מתחבר ללא מעט אייטמים יותר רגשניים, שקודם לא עשיתי. וגם אייטמים של קידום לפעמים. זה חלק מהעולם הזה. זה נורא סקסי לרדת על הטלוויזיה, אבל העיתונים לקראת החג מלאים בקידומים לגיליונות החג. אז בטלוויזיה זה לא בסדר? כל עוד זה נעשה במידה ובצורה אלגנטית - זה בסדר גמור".
כפי שבקשת לא אוהבים את התדמית הישנה של תוכניות הבוקר באופן כללי (לא עוד פח אשפה של אייטמים, לא עוד מסחטת קידום עצמי חסר בושה), גם התדמית הישנה של גוטמן כבר לא רלוונטית. בביקורת טלוויזיה באתר וואלה כבר הביעו התפעלות מראיונות שהיא "מנהלת ביד רמה" עם אישים בכירים וקבעו כי "אפילו לרגע אחד לא נוצרת חלוקה לא נעימה של הגבר הידען והמקצוען מול האישה היפה והקלולסית שנזקקת לתיווך המציאות".
"אני לא מתחפשת לאף אחת"
באייטם על ביקור אובמה, גוטמן מצטטת אמירה שלו מהריאיון שערכה עמו יונית לוי, שלפיה הוא היה שמח לשים על עצמו שפם ולהסתובב כאחד האדם בתל-אביב, ומציינת שאובמה כנראה לא מכיר את פועלה של יחידת עוז. מעטים מגישי הטלוויזיה שהיו מרשים לעצמם לומר זאת, במיוחד כשדעת הקהל משולהבת נגד הזרים האפריקאים.
"אני לא חושבת מה יחשבו עליי, אני באה להגיד מה אני חושבת. המצב הזה מאוד-מאוד מורכב, ואני חושבת שיש לנו מדינה מאוד גזענית, שלא פתוחה לקבל את השונה, וכן, אני אומרת את מה שאני חושבת, אחרת זה לא שווה כלום. אחת הסיבות שבאתי לכאן היא שיש פה תוכנית שאתה יכול להיות אתה, להגיד מה אתה חושב, וזה בסדר אם זה יהיה מקובל בבית ובסדר גם אם לא. לא מעניין לראות מנחה שלא אומר כלום. אני לא חושבת שהפורמט שלנו הוא לרצות. מנחה שלא מביא את האישיות שלו היום - הוא לא קיים".
- ועמדה פוליטית?
"פוליטית זה מסוכן. ברור שאף מנחה בטלוויזיה, בטח לא מי שמתעסק בתוכניות אקטואליה או חדשות, ילך ויצעק את עמדתו האישית בקולי קולות. היו לנו כל-כך הרבה אייטמים כאלה, כי ברגע שנכנסתי זה היה בתקופת הבחירות, ואני תמיד ניסיתי להיות הוגנת, לכל חבר כנסת שהגיע, והיו הרבה. זה הדבר שהכי הפחיד אותי".
- באמת?
"כן, ישבה מולי לימור לבנת, ואמרתי 'בא לי למות'. אני אדם שיש לו כבוד לחברי כנסת. אני אומרת תודה רבה שמישהו רוצה לעשות את התפקיד הזה, כי נראה לי שהדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות בחיים שלך זה לרוץ לפוליטיקה, ואני רוצה להאמין שהם באמת פה בשבילנו, בשביל לעשות את העבודה, ובשביל לדאוג לנו ולילדים שלנו. לקח לי לפחות שבוע להפסיק לרעוד כשהם נכנסים לאולפן. לא מפחד, מאיזשהו כבוד".
המשפט האחרון כולל כנות ברמה שרוב מגישי הטלוויזיה ידחקו עמוק מאחורי האיפור. אנחנו רגילים למופע מצ'ואיסטי של שדרנים ושדרניות, שמשדרים ביטחון עצמי מופרז ולא מודים בחששות האלה. מבחינת גוטמן, שכפי שצוין בביקורת ההיא מביאה משהו אחר להגשת החדשות, עצם ההשוואה לאנשי החדשות שיושבים לידה איננה רלוונטית.
"אני לא מרגישה שאני מנסה להתמודד איתם. יש לי ידע מאוד רחב באקטואליה, ולא הגעתי לפה כגל"צניקית לשעבר או כאשת חדשות. אילו היו רוצים להושיב ליד יואב לימור מישהי מחברת החדשות, אז היו עושים את זה. הם מדברים בשפה שהיא לא שלי, אבל גם אף אחד לא רוצה שהיא תהיה שלי. אני לא מנסה להוכיח שום דבר. יש לי את מה שיש לי להציע, עם זה באתי.
"כשהגעתי לאודישן עם יואב, הבהרתי שאני לא רוצה לשבת עם ז'קט באולפן, ואני לא רוצה שיגידו לי באוזנייה מה לשאול. אני רוצה לשאול את השאלות שמעניינות אותי, כי לא בא לי להתחפש לאף אחת אחרת, ולא בא לי להיות אף אחת אחרת. הרבה פעמים אני יושבת בבית ורואה חדשות ואני אומרת, הם יושבים שם כל החכמים האלה, באמת נורא חכמים, אבל זה קורה מעל לראש של הצופה. הפרשנים כל-כך מבינים מה היה, ומדברים על זה מתוך הידע הזה, שאני לא בטוחה שהצופה מבין. אני הצופה מהבית. כשאתה רואה ראיון ובא לך לשאול שאלה - זה מה שאני עושה".
- כלומר, הג'וב הזה הוא לא מקפצה למהדורה המרכזית בשלב עתידי כלשהו?
"ממש לא. אם יש משהו שהפחיד אותי בעבודה הזאת, זה ההיכרות שלי עם האקטואליה דרך זיו (בעלה, צלם העיתונות זיו קורן, י"א). אלה חומרים שלא קל להתעסק בהם. ביום שלישי, כשאני באיפור, יואב בא אליי ואמר לי שנצטרך לדבר על המסוק שהתרסק לפני כמה שעות. באינסטינקט שלי בא לי ללכת למיטה. או לקום בבוקר ולדבר על רצח משולש בחיפה. הדברים האלה לא עוברים לידי. כל הזמן ברחתי משם, כי ידעתי שאני מאוד רגישה. כשבאתי לאודישן אמרתי, 'אם יש פיגוע, אז אחרי 9:00'. זו הייתה בדיחה, אבל קצת התכוונתי לזה".
"אין פגרה ואין גמר"
גוטמן מתעתעת. היא מדברת בישירות על הצורך לברוח מחדשות, ומצד שני מדברת על המקצוע החדש כשליחות. "בגלל הזמן, בחדשות בערב, אתה לפעמים מקבל כמה שורות של מנחה שהקריא מהטלפרומפטר, VTR, וכבר עוברים לנושא הבא. כאן אפשר לטפל בדברים האקטואליים ולתת להם זמן. לא רק החדשות, גם דברים חברתיים, שהם לא פחות חשובים מהרכבת הממשלה. זה שעתיים וחצי, אין תוכניות באורך כזה חוץ מאשר בבוקר, אלא אם כן אתה עושה גמר 'כוכב נולד'. אתה מביא את הצד הזה של העניין, ואת הצד השני, ותגובות. אליי זה מדבר".
אחד הדברים שלא הלחיצו את גוטמן היה מה שנראה לרובנו כאחת המכשלות הגדולות של התפקיד, וזה הקימה בשעות טירונות מופרכות לחלוטין. "אמרו לי 'מה, תקומי ב-5:00?', ועניתי שכנראה אצטרך לקום ב-3:45, אבל זה שטויות, אני חיילת, זה מה שאני יודעת לעשות כל החיים. אני בן אדם מאוד פרקטי, ומה שהדאיג אותי היה אם אנשים ישמחו לראות אותי בבוקר, אם התגובות יהיו טובות, אם המבקרים יפרגנו, אם הרייטינג יהיה טוב. אבל צריך להגיד את האמת, החיים שלי התהפכו לגמרי. אין לי בעיה לקום ברבע לארבע, אבל אני סוחבת את העייפות הזאת כל היום.
"בשבועיים הראשונים הבנות (שירה, 13, ואמה, 8, י"א) אכלו טוסטים. הייתה ירידה דרסטית באיכות החיים שלהן. אם כי הן מספיק גדולות להבין, ואפילו רואות את אמא בטלוויזיה במקום 'בוב ספוג', שזה וואו. אם יש אהבה, זאת אהבה. אחת השאלות הראשונות ששאלתי הייתה 'לכמה זמן זה?'".
- ומה ענו לך?
"אמרו לי 'תחשבי שאת עושה שנה, ואז אחרי שנה נגיד לך שאת עושה עוד אחת".