1. איזה כאב ראש, הפנסיה הזאת. מה זה כל הג'יבריש הזה - קצבה, יחס תחלופה, הפרשות, דמי ניהול, תשואות. עזוב אותנו משטויות, רבאק, עזוב אותנו עם הנדנוד הזה, זה עוד רחוק, זה יקרה עוד 20, 30, 40 שנה, אנחנו עוד צעירים, צעירים ברוחנו, צעירים בנפשנו, תן לנו עכשיו לטרוף את החיים וליהנות מהם. פנסיה? איזה מושג מעיק ומכביד על הנשמה. אנחנו רק חושבים על גיל פרישה, והדיכאון משתלט עלינו.
אלה חלק מהתגובות, המייאשות יש לומר, שאנחנו מקבלים כשאנחנו מנסים לדובב אנשים ולגרום להם לשוחח על העתיד הפנסיוני שלהם. אבל יש גם קצת תקווה. אנחנו מזהים צמא גובר והולך למידע על הפנסיה, למידע על גובה הקצבאות אחרי הפרישה משגרת העבודה המתישה, ולא בכדי. הבעיה של הפנסיה והשכר בישראל היא הבעיה הכי גדולה של המשק אחרי בעיית הדיור, אבל היא נדחקה הצדה. משום מה? לא ברור.
כנראה נוח מאוד לאנשים שם למעלה לטשטש את הציבור בסיסמאות קליטות אך ריקות מתוכן ולקשקש בלי סוף על "רפורמות מבניות" שמעלות בנו גיחוך. אנחנו זוכרים היטב את כל המטיפים ל"רפורמות" בסבב הקודם שלהם - אז הם חרתו על דגלם את נס ההפרטה כסוג של "רפורמה מבנית" שתבטיח לכולנו עולם שכולו טוב - משכר גבוה יותר עד מחירים נמוכים יותר לצרכנים. ראינו מה קרה מאז "הרפורמה המבנית": לא שכר גבוה יותר ולא מחירים נמוכים יותר. רק מעטים שהתעשרו והתעשרו והתעשרו. בהחלט צריך "רפורמה מבנית", אבל מסוג אחר - רפורמה שתטפל במבנה השכר המעוות של העובדים בישראל (לא, לא רק ועדים חזקים) וגם במבנה הפנסיוני שלהם.
קצת היסטוריה: שלטון מפא"י העניק לעובדי המדינה ולאנשי הצבא מתנה בדמות "פנסיה תקציבית", אך תיכף נראה שמבחינת חלק מהעובדים המתנה הזאת אינה כצעקתה. פנסיה תקציבית היא חלומו הרטוב של כל עובד: הוא אינו מפריש דבר לחיסכון, התיק נופל כל-כולו על המעביד (כלומר, המדינה. כלומר, משלם המסים). זאת ואף זאת, הפנסיה נקבעת על בסיס השכר האחרון (2% צבירה לכל שנת עבודה) ונחסכים כל כאבי הראש של דמי ניהול לקרן פנסיה "סטנדרטית" או תלות בשוקי ההון שבו מושקעים כספי הפנסיה ה"סטנדרטיים" של רובנו (שהעובד והמעביד שותפים בהפרשתם מדי חודש). הפנסיה החלומית הזאת נעלמה בהדרגה מ-98' עד 2004, לאחר שהמדינה הבינה שהטמטום הזה עולה יותר מדי כסף ומכביד יותר מדי על תקציב המדינה. כלומר, כ-ו-ל-ם עכשיו בפנסיה הסטנדרטית, הלוא היא הפנסיה הצוברת.
מנתוני החשכ"ל עולה כי מספר בני המזל שזכו לפנסיה התקציבית הוא לא כזה בשמים: בתחום ההוראה יש כ-107 אלף עובדים (גמלאים ופעילים), במשרדי הממשלה יש כ-73 אלף עובדים (גמלאים ופעילים), במשטרה ובשב"ס יש כ-37 אלף (גמלאים ופעילים) ובמערכת הביטחון, חלק הארי של הפנסיה התקציבית, יש כ-... לא פורסם, כי הנתון מסווג. למה מסווג? לא ברור, אבל משום מה נתונים מסווגים אחרים כמו גובה הפנסיה הצה"לית הודלפו ע"י האוצר כדי לשרת אותו במאבקו נגד תקציב הביטחון, אף שאין בהם דבר חדש או מפתיע. ותיכף גם נראה שמדובר בצביעות. אגב, גיל הזכאות לפרישה בצבא הועלה מ-42 ל-45 לחייל תומך לחימה, ל-46 לחייל המשרת במקצוע נדרש ול-48 לחייל אחר. לסוהרים ולשוטרים הועלה גיל הפרישה מ-55 ל-57 ואילו לגננות הוא הועלה מ-57 ל-59 (לעומת גיל פרישה רשמי של 67 לגברים ו-62 לנשים).
סך כל ההתחייבות של המדינה לפנסיה תקציבית נאמד בכ-560 מיליארד שקל, שמתוכם כ-258 מיליארד רק למערכת הביטחון. סכום עצום אמנם, אבל כמספר בפני עצמו הוא אינו אומר דבר ומוטב שהחשכ"לית מיכל עבאדי בויאנג'ו תפסיק לפרסמו בלי להסביר את המשמעויות שלו. כלומר, עליה להסביר בדוחות הכספיים של המדינה על פני כמה זמן ההתחייבות הזאת נפרסת ומה העול התקציבי המוערך מדי שנה. זה לא כזה בשמים, אפשר לחשב זאת. בשביל זה הרי האקטואר הראשי במשרד האוצר מקבל כ-68 אלף שקל ברוטו בחודש, לא?
עכשיו ניתן דוגמה: נניח שאיש צבא פורש בשנות ה-40 המוקדמות שלו, אחרי 25 שנות שירות, כולל 3 שנות שירות חובה, ומשכורתו האחרונה היא כ-20 אלף שקל ברוטו. 25 שנות שירות צבאי כפול 2% צבירה מדי שנה, כלומר 50% מהשכר האחרון, זו פנסיה של 10,000 שקל ברוטו לכל החיים, כ-120 אלף שקל בשנה. אם תוחלת החיים של גברים עומדת בממוצע על כ-80 שנה ושל נשים על כ-84 שנה, המשמעות היא שחבילת הפנסיה של אותו איש צבא עומדת על כ-3-4 מיליון שקל ברוטו בהערכה גסה (בלי לסבך אתכם בריביות היוון וכדומה). כמובן, גובה הפנסיות עולה עם הדרגה ועם השכר וחלק מהפנסיות הן שערורייתיות וניתנו לאנשים ששירתו את מולדתם בתפקידים משרדיים.
עם זאת, ככלל, בנתונים שהדליף האוצר אין שום חדש. החדש הוא במה שהוא מתעקש לא להדליף: נתונים על הפנסיות של המדליפים עצמם ושל המסכנים. נתוני החשכ"ל חושפים ששווי הפנסיה הממוצע של עובדי וגמלאי ההוראה והמדינה עומדים על כ-1-1.3 מיליון שקל. זה נשמע מפוצץ, אבל אם מחלקים את זה ב-20 שנה לפחות (ההפרש בין תוחלת החיים לגיל הפרישה) מדובר בכ-5,000 שקל בחודש. כלומר, שכרם האחרון עמד על כ-7,000-8,000 שקל ברוטו. מדובר, כמובן, בשכר האחרון הקובע לפנסיה ול א בשכר האחרון ברוטו בחודש.
התבלבלתם מגודש המספרים והמושגים? קראו שוב, הבלבול הזה שווה הרבה מאוד כסף בקצבה הפנסיונית. בתמצית, מה שקורה כאן הוא שהעובדים מקבלים מדי חודש בברוטו ובנטו יותר, אבל משלמים ביוקר בקצבה פנסיוניות נמוכה מאוד.
וכאן אנחנו מגיעים למבנה השכר המעוות של עובדי המדינה, הנהוג גם במגזר הפרטי. חלק די גדול מהעובדים מקבלים תוספות שונות ומשונות (עידוד, ביגוד ומה שלא תרצו) שמנפח את השכר ברוטו, אבל שכר היסוד המחושב לפנסיה נותר נמוך בגלל הסכמים מעוותים שהנהיגו האוצר וההסתדרות. זה הזמן להזכיר לכם שוב את המושג "יחס התחלופה", מושג שכל עובד חייב להבין את משמעותו: זה היחס בין הפנסיה הנצברת במהלך שנות העבודה לשכר שאנחנו מרוויחים במהלך אותה תקופה. בגלל הסכמי השכר המעוותים בישראל וגורמים נוספים (חיסכון מאוחר ושימוש בכספי הפיצויים), יחס התחלופה בישראל מגיע לשיעורים עלובים של 30%-40%, הרבה פחות מאשר במדינות שבאוצר ובבנק ישראל אוהבים להשוות אותנו אליהן בפרמטרים אחרים, בעיקר כאלה המתאימים לאג'נדה שלהם.
יחס התחלופה הזה לא קשור לתחרותיות במשק, לא קשור לוועדים הגדולים (דרך אגב, בחברת החשמל, למשל, חצי משכר העובדים בממוצע לא כלול בהפרשות הפנסיוניות, מה שמבטא יחס תחלופה עלוב של 30%) ולא קשור לשום "רפורמה מבנית". הוא קשור להוגנות ולהגינות וקשור גם להסכמי שכר ולחוקי עבודה רופסים ונצלניים, שעליהם פיקדו לאורך תקופה ארוכה משרד האוצר בשיתוף ההסתדרות.
המסר שלנו לכל העובדים הוא שלמרבה הצער, אין כרגע מי שדואג לכם, לפחות לא בנושא הפנסיה: בחירת מסלול החיסכון חשובה, התמקחות על דמי הניהול חשובה שבעתיים, אבל התמקחות על שכר הברוטו הקובע להפרשות פנסיוניות היא החשובה מכול. בלי טריקים של תוספות, בלי עוד ועוד קישוטים לשכר, בלי עוד ועוד בלופים. חד וחלק - השכר ברוטו כולו כלול בהפרשות. ומי יודע, אולי יהיה איזה שר או ח"כ שירימו את הכפפה ובמקום להשמיע סיסמאות פופוליסטיות על דאגה ל"חלשים" באמת ידאגו להם וינסו להעביר חוק שיקבע ששכר הברוטו האחרון הוא הקובע לפנסיה, כולל כל התוספות.
2. רגע, רגע, עוד קצת מספרים: החישוב שלנו את פנסיית המסכנים מוטה כלפי מעלה מסיבה פשוטה - יש מיוחסים ומורמים מעם שהפנסיה התקציבית שלהם אינה מחושבת לפי שכר היסוד אלא לפי השכר האחרון ברוטו, ואלה כמובן... בכירי האוצר ובנק ישראל, ולצדם כל בכירי המגזר הציבורי בדרגי ניהול. אלו אותם בכירים שמטיפים לנו השכם והערב על הפנסיות המושחתות של הצבא, על התייעלות ועל תחרותיות, על חדשנות ושאר הסיסמאות הקבועות והקליטות.
בסיועו של כתב "גלובס" שי ניב ומנתונים שהגיעו לידי "גלובס", עולה שהבכירים "דפקו" את העובדים אבל דאגו מאוד לעצמם. בדרך כלל הבכירים נהנים מחוזים אישיים הדואגים למטיפים בשער. שכרם הקובע לפנסיה, הן התקציבית והן הצוברת, הוא כ-90% עד 100% משכר הברוטו והוא מוגן באמצעות חוזים אישיים ו"חוזי בכירים" (הנתונים אושרו ע"י משרד האוצר). כך, בכירי האוצר ובנק ישראל ושאר המשרדים הממשלתיים הוותיקים מגיעים לפנסיות המחווירות מול הממוצע הצה"לי - עד 7-8 מיליוני שקלים ואף יותר, כ-10 מיליון שקל. הנהנים מהפנסיות הללו ממלאים שפע של תפקידים. למשל, בבנק ישראל מדובר במנהלי חטיבות, המשנה שלהם, חברי הנהלה, כלכלנים בכירים, "מנתחי שיטות בכירים", מנהל יחידות, סגניהם, מבקרים בכירים ועוד ועוד תארים המקנים שכר מפוצץ של 40, 50, 60 ואף 70 אלף שקל ברוטו בחודש ופנסיה עוד יותר מפוצצת.
איזו צביעות! להדליף נתונים על המושחתים מהצבא, זה בסדר. להטיף מוסר באמצעות כתבי החצר על התייעלות ורפורמות, זה בסדר. אבל להעיד על עצמם, נו... לא בבית ספרם. הם הרי חסינים וקדושים.
קחו לדוגמה את דוידה לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ו"יקירת" הטור הזה, שפרשה מהמגזר הציבורי עם חבילת פנסיה המוערכת בכ-7-9 מיליון שקל. לחמן-מסר מטיפה בלהט נגד ה"ריכוזיות" במשק בעוד היא עצמה שותפה ל"יצירת המופת של אלוהים" ועדת בכר, שהגבירה באופן דרמטי את הריכוזיות בשוק ההון ואחראית ל"יצירות המופת" של תשובה, דנקנר, לבייב, מימן, זיסר, חבס - האחראים בתורם לגילוח כספי משקיעים. לא, לא, ממש לא יעזור ללחמן-מסר ולפראבדה שלה ושל משרד האוצר - ועדת בכר אחראית ישירה לגידול הפראי באשראי החוץ הבנקאי ולשפע הגזיזות והתספורות.
ודווקא היא, דווקא לחמן-מסר, זו שמשלם המסים הישראלי מממן לה פנסיה שמנה, צריכה להתייצב בפני הציבור הישראלי ביושר ולהגיד: כן, הרפורמה שעשינו השתבשה וזה מחייב ועדת חקירה. האם היא תאזור אומץ ותוותר על מחויבותה לקליקת העיתונאים שלה?
בנק ישראל, חידת הפריון ומחלקת הסנדוויצ'ים שלהם
בנק ישראל שלף לפני כשבוע מחקר מתוך דוח בנק ישראל שיפורסם בקרוב, על פריון העבודה בישראל. הכותרות שנשלפו מהמחקר עגומות: הפריון הישראלי נמוך בפרספקטיבה בינלאומית וקצב גידולו נמוך אף הוא ממדינות OECD. מכאן קצרה מאוד הדרך ל"חגיגה" על הפריון הישראלי הנמוך וכדומה ולמטיפי האג'נדה בעד תחרות ובעד התייעלות וכל המילים היפות הללו.
איננו מפקפקים חלילה ביושרם של חוקרי בנק ישראל, אבל יש לנו שתי תהיות: האחת, מדוע מפורסם פרק כזה דווקא ערב ההכרזה על הממשלה החדשה? האם יש פה אג'נדה נסתרת? ושנית, מחקר הוא כמו הערכת שווי - אפשר לקבוע את התוצאה הסופית ולהגיע אליה באמצעות פלאי הסטטיסטיקה. כלומר, אם משחקים היטב במספרים, התוצאות יכולות להשתנות מקצה לקצה, ולפעמים תת-המודע מוביל אותך היישר לאג'נדה שיושבת במסדרונות המוח שלך. האם זה מה שקרה כאן?
המחקר של בנק ישראל מגדיר פריון כיחס של סך התוצר לשעות העבודה בפועל, כלומר, מרחב גדול מאוד ל"משחקים" (איך בדיוק מודדים תוצר ומה קורה בדיוק עם הכלכלה השחורה?). באותיות הקטנות של המחקר אפשר לראות שהחוקרים עצמם תוהים כיצד הגענו כביכול לרמת הפריון של יוון ופורטוגל (הם קוראים לזה "חידת הפריון"), אף שאיכות כוח העבודה עלתה בישראל, ומנסים לתת לכך תשובות: ההסבר הראשון הוא שהישראלים עובדים הרבה יותר שעות, והרי ידוע שהיעילות פוחתת ככל שהיקף העבודה למועסק גדל. השני הוא ההסבר הטריוויאלי: תחרות נמוכה, אבל גם, שימו לב, סביבה רגולטורית וביורוקרטית לא ידידותית לעסקים (כמובן, העיתונות הכלכלית התעלמה מכך לחלוטין). ההסבר השלישי הוא העלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה שהכניסה לשוק עובדים עם מעט ניסיון תעסוקתי.
החוקרים אף קובעים שנדרש מחקר נוסף כדי לחדד את הסיבות לפריון הנמוך כביכול. אלא שלהערכתנו הכשל במחקר לא תלוי בעוד ועוד מחקרים ובעוד ועוד גיליונות אקסל. ראשית, מדוע הישראלים עובדים יותר שעות? אולי כי הם נאלצים או מאלצים אותם? אולי לא משלמים להם מספיק והם נדחפים לשעות נוספות שגורמות לירידה בפריון? ובכלל, כיצד קרה ששאלת השכר כגורם המשפיע על הפריון כלל לא עלתה במחקר? הרי עובד לא מרוצה הוא בדרך כלל גם עובד לא יעיל.
מדוע בנק ישראל לא ערך מעולם השוואה של שכר המינימום או השכר הממוצע או החציוני בישראל מול המדינות ה"מתקדמות" (ההשוואה של שכר המינימום הייתה רק כאחוז מהשכר החציוני והיא קבעה, איך לא, ששכר המינימום בישראל יחסית גבוה)? האם עלה בדעתם של חוקרי בנק ישראל שהשכר התקוע בישראל והנמוך באופן משמעותי מהמדינות בעלות הפריון הגבוה כביכול, הוא גורם משפיע כלשהו על הפריון? אולי הזמינות האינסופית של עבדים מודרניים בישראל, עובדי קבלן ועובדים זרים, בשכר נמוך מאוד מעכבת אימוץ טכנולוגיות חדשות והיא חלק מהסיבות לפריון הנמוך?
מבנק ישראל נמסר השבוע בתגובה לפנייתנו שהם אינם מכירים השוואה ישירה של השכר הממוצע או החציוני במשק למדינות OECD ולשיטתם זה גם לא רלוונטי (טוב, למה שנדע כמה אנחנו מרוויחים בהשוואה לעולם - א"צ), כי השוואות של משקל השכר בתוצר הופיעו בדוח בנק ישראל (שוב, תוצר הוא מושג חמקמק - א"צ). על השאלה מדוע המחקר על הפריון אינו מביא בחשבון כלל את שאלת השכר בישראל והשפעתו על הפריון ענו לנו בבנק ישראל כי הם ישמחו אם נבהיר להם את המודל הכלכלי העומד מאחורי השאלה הזאת, במיוחד כיוון שחלק השכר בתוצר בישראל גבוה יחסית לעולם (עוד תעלומה - א"צ).
צירוף המילים הבולט בתגובה של בנק ישראל הוא "מודל כלכלי". ובכן, גם חוקרי בנק ישראל זכאים לפנסיות תקציביות שמנות על חשבון כספי המסים שלנו, ובניגוד לכל "מודל כלכלי" הגיוני, ולכן הם מחויבים, בראש ובראשונה לציבור ולא לשום אג'נדה נסתרת. אולי לפני שהם מפיקים עוד מחקר מלומד, שיבדקו את הפריון בבנק ישראל עצמו, יתבוננו בעובדת הקבלן שמגיעה עם עגלת הסנדוויצ'ים ובקבוקי השתייה לחדרם וישאלו את עצמם: מה השכר שלה, באילו תנאים היא מועסקת, מה תהיה קצבת הפנסיה שלה ואם היא תוכל לחיות ממנה. וחשוב מכול, האם זה מסתדר עם איזשהו "מודל כלכלי" הגון והוגן?
