המאבק על נכסי נספי השואה: היועץ המשפטי לממשלה התבקש להתייצב בסכסוך בין ארגון המייצג את רכוש קורבנות השואה מקרב יהודי יוון (O.P.A.I.E) לבין "החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ", הנוגע לשאלה מיהו היורש החוקי של מניות של החברה האנגלית JCT (אוצר התיישבות היהודים), שהיו שייכות ל-98 יהודים יוונים שנספו בשואה.
הסוגיה מערבת שאלות עקרוניות על תחולתו של המשפט הבינלאומי הפרטי בישראל - ובעיקר מה גובר - האם עקרונות המשפט הבינלאומי הפרטי, או החקיקה הישראלית שמכוחה קמה החברה לאיתור. שווי המניות שבסכסוך נאמד ב-900 אלף שקל.
תחילתו של הסכסוך ב-2005, אז החליט ארגון O.P.A.I.E, המייצג את נכסיהם של יהודי יוון (והמיוצג בידי עורכי הדין צביקה ברק ואלעד מן), לתבוע את החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה, ולדרוש את שוויין הריאלי כיום של 510 מניות של החברה האנגלית.
ההליך המשפטי החל עוד לפני חקיקת חוק נכסים של נספי השואה בשנת 2006. ואולם, בשני הליכים, לרבות בוועדת הערר שהוקמה בהתאם לחוק, נדחתה תביעתם של יהודי יוון, וההליך נמצא כעת בפני השופט גדעון גינת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
הארגון היווני הוקם בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, לאחר מלחמת העולם השנייה, בחוק שהתקבל בפרלמנט היווני, והוא משמש תאגיד סטטוטורי המרכז בידיו את הזכויות הרכושיות של נספי השואה היהודים.
לטענת הארגון, חיים כיום ביוון כ-200 יהודים שהם קורבנות ישירים של תקופת השואה. לעומת הארגון היווני, החברה הישראלית הוקמה רק בשנים האחרונות, בהתאם לחקיקה הישראלית, וקיבלה לידיה בין היתר את המניות האמורות, שהועברו לישראל כבר בשנת 1960.
"לפי כל דיני הירושה הרלוונטיים", טוען הארגון היווני בבית המשפט, "על מניות אלה היו אמורים לחול דיני הירושה הנהוגים ברוב ארצות אירופה, והם: החוק החל במקום מותם של הנספים או החוק החל במקום הימצאות הרכוש בעת מותם של בעלי המניות. ברור שבמקרה שלנו, מדינת ישראל איננה אחד המקומות הללו".
ואולם, לעומת זאת, ועדת הערר קבעה כי החוק הישראלי גובר על החקיקה היוונית באשר לקביעת הזכאות בכל הנוגע לנכסים המדוברים. הוועדה קבעה כי "ריבונותה של ישראל באה לידי ביטוי בזכות לחוקק חוקים בדבר נכסים הנמצאים בישראל".
היועמ"ש ישקול התייצבות
החברה לאיתור (המיוצגת בידי עורכי הדין אופיר פורת ואוריה גרוס) תומכת במסקנות ועדת הערר. לדבריה, "חוק נכסי הנספים נועד להיות במודע ובמתכוון חוק טריטוריאלי, ונועד לחול על כל הנכסים המצויים בישראל, ללא קשר לאזרחותו או למקום מושבו של בעליו המקורי של הנכס.
"מטבע הדברים, הבעלים המקוריים של כל הנכסים, שעליהם חל חוק נכסי הנספים, הם נספי שואה, שנספו מחוץ לישראל או שמקום שהותם האחרון הידוע הוא במדינות מחוץ לישראל. גם חלק ניכר מהיורשים של אותם נספים חיים כיום מחוץ לישראל.
"המחוקק היה ער לעובדה זו, ובחר להתעלם ממקום מושבו או אזרחותו של בעל הזכויות בנכס, וקבע במכוון ובמודע כי הדין הישראלי יחול על כל נכסי הנספים, בלא תלות בנתינותם או במקום מותם".
לטענת החברה, החלת דין מקום מושבם של הנספים כשאין בנמצא יורשים, "עלולה להביא להעברת נכסיו של הנספה למדינה הזרה עצמה".
"בשים לב לשאלות החוקתיות והציבוריות המתעוררות בתיק", כתב השופט גינת בהחלטתו בעקבות הדיון שהתקיים בערעור לפני כחודש, "מתבקש היועץ המשפטי לממשלה לשקול אם יש מקום להתייצבותו בהליך. בעלי הדין ישקלו גם הסדר מוסכם בדרך של עדכון אמות-המידה לפי חוק הנכסים של נספי השואה".
הדיון בערעור אמור להתחדש בימים הקרובים. (ע"א 7191/05/12).