תחת הכותרת "עידן עופר בורח מהפופוליזם החדש בישראל" הציע בסוף השבוע העיתון "פייננשל טיימס" פרשנות משלו להחלטת עידן עופר, איל הספנות הישראלי הבינלאומי, להעתיק את מגוריו ללונדון. "פייננשל טיימס" בחר בעופר לאיש השבוע.
מיליארדרים של הדור השני מעוררים אהדה רק לעתים נדירות, דיווח ג'ון ריד, כתב "פייננשל טיימס", אך המקרה של עידן עופר הוא מיוחד. האיש העשיר בישראל, היורש המשותף של אימפריית הספנות שהקים אביו המנוח סמי (ביחד עם האח אייל) ובעל השליטה בחברה הבורסאית הגדולה בישראל, החברה לישראל, עבר שבוע גרוע במיוחד.
בתוך כמה ימים, הוא ספג לגלוג ציבורי במולדתו בגלל החלטתו לעקור ללונדון, ומכה עסקית רצינית. זאת לאחר שביום רביעי שעבר התחייב יאיר לפיד, שר האוצר החדש והפופוליסטי, להתנגד נמרצות למכירת השליטה בכיל, חברה בשווי כ-17 מיליארד דולר, שהחברה לישראל מחזיקה 52% ממנה, לענקית האשלג הקנדית פוטאש, עסקה שהייתה אמור להיות הגדולה אי-פעם בישראל.
לפי "פייננשל טיימס", רוב ערכה של כיל טמון במפעלי ים המלח, ממפיקות האשלג היעילות בעולם. אלא שלפיד הכריז שמשאבי הטבע בישראל הם "נכס ציבורי" ו"הישראלים צריכים להיות בעלי הזכויות הראשונים עליהם". להצהרתו של לפיד יש חשיבות משום שהממשלה מחזיקה מניית זהב במפעלי ים המלח, שמעניקה לה את הסמכות לחסום עסקה כזו.
"לא בית מאושר למיליארדים"
ההכרזה הזו באה מיד אחרי שפורסם שעידן עופר, עם שווי שמוערך ב-6.5 מיליארד דולר, מתכוון לעקור ללונדון ועורר סערה-זוטא בתקשורת. מקורביו לא הכחישו שמשטר המס הידידותי יותר בבריטניה מילא אולי גם הוא תפקיד בהחלטה - והעיתונים הישראלים התמקדו בו. אבל מס, כותב ה"פייננשל טיימס", אינו הסיבה היחידה שבגללה ישראל אינה בית מאושר למיליארדרים.
לדעת העיתון, המחלוקת סביב עופר מבליטה את השסע התרבותי הישראלי בנושא הון והצלחה אישית. ישראל היא בו זמנית "מדינת סטארט-אפ, ומדינה שהוקמה על ידי קיבוצניקים וסוציאליסטים. בעוד שהאליטה בתל אביב נוסעת לעמק הסיליקון לעבודה או לאלפים הצרפתיים לחופשות סקי, מעמד העובדים בערים מהליגה השנייה - שניזון מדיווחים שמציגים את העולם כחממה לאנטישמיות חסרת אבחנה - מגיע לחו"ל פחות פעמים וחש אי אמון כלפי מי שמשתקע שם.
לדברי העיתון, דעת הקהל בישראל נעה לכיוון פופוליסטי ולפיד ומנהיגת מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' הגיעו לכנסת לאחר הבחירות בינואר על גבי גל של התמרמרות על יוקר המחיה והתאגידים שבשליטת השושלות הקפיטליסטיות, כמו משפחת עופר.
FT מגולל את קורותיו של אביו של עופר, סמי, שהגיע לפלשתינה מרומניה עם אחיו יולי בשנות ה-20, ושירת בחיל הים הבריטי ובחיל הם הישראלי הצעיר. הוא קנה אנייה ב-1950 והתחיל את מה שהפך לאחת מקבוצות הספנות הגדולות בעולם.
על עידן הוא כותב שבראיונות הנדירים הוא מצטייר כדמות ידידותית-לבבית וצנועה: הוא נמוך קומה, נראה דובי במקצת, נשוי לאישה רביעית, לבוש בסגנון צעיר מגילו בג'ינס וחולצות פתוחות צווארון. אנשים שמחבבים את המשקיע הנוטה לפעול בצורה חשאית, מתארים אותו כאיש רנסנס עם מגוון רחב של תחומי עניין. אלו שאינם אוהבים אותו מכנים אותו חובבן סדרתי.
הנרטיב המשפחתי המועדף הוא שסמי דרש משני בניו, עידן ואחיו הבכור אייל, להוכיח את עצמם. עידן יצא להונג קונג בשנות ה-20 לחייו, והרחיב בה את עסקי המכליות של המשפחה. "הוא בנו של סמי בכמה מובנים", אומר ג'רמי אשר, חבר במועצת המנהלים של פסיפיק דרילינג, חברת בורסאית של המשפחה בעסקי הקידוחים. "יש לו מוסר עבודה חזק".
"רגיל לדימויו הציבורי"
העיתון מציין את אחד הכישלונות הגדולים של משפחת עופר - הפסד של יותר מ-500 מיליון דולר בבטר פלייס, חברת תשתיות המכוניות החשמליות, שמכירותיה הגיעו לסך של קצת יותר מ-10 אלפים כלי רכב.
לפי מקורביו, כותב העיתון, עידן בן ה-57 רגיש לדימויו הציבורי וההתקפות עליו בשבוע שעבר גרמו לו צער. "כמו עשירים רבים הוא התפתה לחוש ביטחון בכך שכולם או;הבים אותו", אומר מקורב. הוא מתרחק מהתקשורת, ומוריו עושים עבורו את העבודה בתחום זה, ומדגישים הוא מעסיק יותר מ-10,000 ישראלים.
הוא מדגיש שהוא משקיע לטווח ארוך, לא ספקולנט. "אני תעשיין", הוא אמר ל"פייננשל טיימס" בז'נבה בחודש שעבר, שם הוא חשף את המיזם הראשון להרכבת מכונית נוסעים בסין בשותפות בין חברת קורוס וחברת צ'רי הסינית. "אני מתחיל דברים מאפס ורוצה להוכיח שהם עובדים", אמר.
עוד כותב ה"פייננשל טיימס" שהוא אינו תומך בהפרטת נכסי מדינה בישראל, אף שהוא נהנה ממנה. הוא נחשב לתומך בשלום עם הפלסטינים, ולליברל תל-אביבי מהסוג שנהג להצביע למפלגת העבודה.
לפני כמה שנים השתתף עידן עופר ביוזמה לתמיכה בעסקים פלסטינים. יחד עם סר ריצ'רד ברנסון הבריטי (קבוצת וירג'ין), הוא שותף בשדולה נגד התחממות כדור הארץ שנקראת Carbon War Room.