היוזמה של שרת הבריאות החדשה, יעל גרמן, להפחית את מס הבריאות לחלשים היא יוזמה מבורכת, אלא שגרמן לא מתכוונת להביא "כסף חדש" לצורך העניין ושוב מעמד הביניים מתבקש לשלם את המחיר. במשרד הבריאות סירבו להעביר ל"גלובס" את הטבלאות שגיבשו בדבר השינויים שהם מבקשים לבצע, אבל הודו שעובדים שמשתייכים לעשירונים 9-10 לפי הגדרות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ייאלצו לשלם יותר.
אם להאמין לטבלה של הלמ"ס, אלה באמת "החזקים" והרי חזקים יכולים לשלם יותר. בפועל, שכיר בעשירון ה-9 משתכר כ-16 אלף שקל בחודש - לא בדיוק עידן עופר וגם לא כל כך "חזק" בהתחשב ביוקר המחייה בארץ. מס הבריאות יעלה לאותו שכיר כ-700 שקל בחודש, נוסף לסכום דומה שהוא משלם לביטוח לאומי. למס הכנסה, כמובן, הוא משלם בדיוק פי 3. בסכום של 649 שקל בחודש אותו שכיר יכול היה לרכוש לעצמו פוליסת ביטוח פרטית שתעניק לו מסאז' רגליים בכל פעם שהוא מבקר אצל רופא המשפחה. אבל, בעולם של ביטוח בריאות ממלכתי, אל הסכום הזה מתבקש השכיר להוסיף עשרות שקלים בחודש לביטוח משלים, וסכומים נוספים עבור השתתפויות עצמיות, תשלומים רבעוניים ואיך אפשר בלי תרופות.
אכן, התשלום המינימלי למס הבריאות עומד על 101 שקל בחודש גם למי שאינו מייצר הכנסות, אלא אם מדובר בעקרות בית או חיילים שאינם משלמים. גם מי שמקבל קצבת הבטחת הכנסה, בין אם הוא צעיר או מבוגר, נדרש לשלם סכום דומה. זה סכום לא מבוטל למי שהכנסתו מזערית, אבל גרמן צריכה למצוא את הדרך להקל על החלשים בחברה מבלי לפגוע במי שממילא משלמים ביוקר וקורסים בנטל. מדוע, למשל, עקרת בית אינה נדרשת לשלם כלל על מס בריאות גם אם ההכנסה הכוללת של משק הבית שלה גבוהה? בכלל, עיקר ההוצאה על בריאות של קשישים וחולים כרוניים אינה קשורה למס הבריאות, אלא להשתתפויות העצמיות.
המפלגה של גרמן ("יש עתיד") חרטה על דגלה את השוויון בנטל, והשוויון בנטל מתחיל קודם כול בשוק העבודה. עליה לבחון דרכים להקל על הנטל בהוצאה לבריאות של אנשים עובדים, ודאי לפני שהיא מוסיפה להם עוד הוצאות באמתלה של עזרה לחלשים.
להקל על החלשים באמת
אפשר להבין גם את חוסר הנוחות שחשה גרמן כשהבינה שמי שמרוויח 100 אלף שקל בחודש משלם מס בריאות בדיוק כמו מי שמרוויח 42 אלף שקל בחודש. לכאורה, מי שמשלם היום 2,000 שקל מס בריאות יכול לשלם גם 4,000 שקל ולשרוד את החודש. השאלה היא האם נכון להפוך את מס הבריאות למס הכנסה נוסף, והאם העלאת תקרת ההפרשה לא תייצר עוד חברות קש דמיוניות של שכירים בשכר עתק שמבקשים להתחכם ולהתחמק מהגזירה החדשה.
אם גרמן באמת מבקשת לסייע לחלשים, עליה להקל על החלשים באמת ולהתחיל בהשתתפויות העצמיות. ואם היא מבקשת לחולל שינוי עמוק יותר במשרדה, עליה לחתור ולבצע מספר שינויים הכרחיים: "לצבוע" מחדש את הפרשות המעסיקים לטובת תקציב הבריאות כפי שהונהג בימים הראשונים של חוק ביטוח בריאות ממלכתי; להפסיק את העיוות שבו הביטוחים המשלימים משמשים רק את בתי החולים הפרטיים מבלי שבתי החולים הציבוריים זוכים לתקצוב ראוי כדי להתמודד עם בריחת הרופאים והמטופלים גם יחד; לאגד את בתי החולים כך שמשרד הבריאות לא יעמוד עוד בכפל כובעים בעייתי כרגולטור וכבעלים מנגד; לקצוב קדנציות של מנהלי בתי חולים ממשלתיים; לשפר דרמטית את השירות בבתי החולים ולהעמיק את השקיפות בפני הציבור; ולעודד יותר רפואה בקהילה באמצעות הטמעה של טכנולוגיות מתקדמות שיחסכו אשפוזים בבתי החולים. כל אלה יחד יסייעו לציבור יותר מכל שינוי פופוליסטי יותר או פחות בפרוגרסיביות של מס הבריאות.
