"הצפירה ביום השואה וביום הזיכרון מבטאת את אותו רגע שבו האומה מתאחדת ומתייחדת במרחב הציבורי עם זיכרון בנותיה ובניה שנפלו במערכות ישראל ובפיגועי הטרור, ושנרצחו בשואה" - כך כתב שופט בג"ץ צבי זילברטל בפסק דין שבו נדחתה עתירה, שביקשה להגביל את השמעת הצפירה בימי הזיכרון למקומות שבהם מתקיימים טקסי זיכרון בלבד.
השופטים חנן מלצר, נעם סולברג וצבי זילברטל דחו את הטענה כי השמעת הצפירה בכל רחבי הארץ מהווה "פגיעה גסה בדמוקרטיה ובחירותם של האזרחים, בכך שהיא מכריחה את השומעים, בשל לחץ פסיכולוגי, לעמוד דום - בניגוד לרצונם ולהשקפת עולמם של חלק מן השומעים".
צפירות יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופיגועי הטרור מעוגנת בחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שנחקק בשנת 1963, ובחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שנחקק ב-1959.
בפסק דינו קבע בג"ץ כי החוק מציין דומיה, ולא צפירה. לדברי זילברטל, "ודאי שאין מוטלת סנקציה נגד אלה הבוחרים שלא לעמוד דום ולהתייחד בהישמעה". בשנת 1997 דחה בג"ץ עתירה שביקשה מהמשטרה לנקוט צעדי ענישה כלפי מי שאינם מכבדים את הצפירה והדומיה.
בפסק הדין מציינים השופטים כי עמדתו של העותר, שלפיה השמעת הצפירה ברחבי הארץ איננה מעשה ראוי ומתאימה למשטרים דיקטטוריים, היא עמדה לגיטימית.
"המשטר הדמוקרטי מצווה לכבד דעות שונות, אף אם הן מקוממות ואף אם הן מבטאות חוסר סובלנות", כתב זילברטל. "יש מקום בשיח ציבורי גם לדעה המושמעת על-ידי העותר, אף שהיא קיצונית ובלתי מקובלת".
עם זאת, לדברי השופטים, אותה סובלנות מחייבת לא רק את הרוב ביחס לעמדתו של מיעוט, אלא גם את המיעוט ביחס לעמדת הרוב. "בחברה פלורליסטית דרושה סובלנות הדדית", נכתב בפסק הדין.
באשר לצפירה, בית המשפט ציין כי היא "מבטאת ומסמלת את הסולידריות של כלל חלקי העם, על מגזריו השונים, עם זיכרון הנופלים והנספים. אמת, אין מדובר בדומיה גרידא, שעליה הורה המחוקק, אלא דווקא בצפירה המלווה את דומיית הציבור, מכריזה עליה ומדגישה אותה. הנה כי כן דומה כי מדובר ב'דומיה זועקת' - ביטוי חי לתחושת הכאב הקולקטיבית על המתים.
"המחוקק בחר לתת ביטוי לאבל הקולקטיבי במרחב הציבורי, בין היתר בהשמעת צפירת זיכרון המבטאת את התייחדותה של האומה, כאומה, עם כאב אובדן בנותיה ובניה. החוק לא נועד לכפות על העותר להצטרף לתחושת הכאב הקולקטיבית, אלא מטרתו היא לאפשר לציבור, שבהיסטוריה המשותפת לו חווה אבידות אישיות ולאומיות, להביע אותה תחושת כאב ולהתייחד עמה". (בג"ץ 2156/13).