מסתיים והולך שבוע של מטאפורות טראגיות: רעש אדמה קטלני באיראן משגר גלי הדף ברדיוס של טיל בליסטי (האדמה רעדה כאן, בניו דלהי, ב-4:18 אחר הצהריים, יום שלישי); מירוץ מרתון בבוסטון מסתיים במוות, כמו המרתון המקורי לפני 2,500 שנה (הייתכן שהטרוריסט הוא חובב מיתולוגיה יוונית?); ונער מגודל ועב-פימה, האמפטי-דאמפטי של הפוליטיקה הבין-לאומית, מתנדנד על החומה המקיפה את צפון קוריאה, ומתחנן לתשומת-לב. אם האמפטי-דאמפטי מן החומה ייפול, כל אנשי המלך וכל סוסיו לא יוכלו להשיב את הסדר העולמי הקודם למוטב.
לפני 100 שנה בדיוק, האמפטי-דאמפטי התנדנד על חומה בלקנית, ודיבר סרבית-קרואטית שוטפת, עם אקצנט בוסני קל. הוא אמר אל לבו שמה כבר יוכל לקרות אם הוא ירקע ברגליו מפעם לפעם. אבל הואיל והאמפטי-דאמפטי אהב לרקום מזימות אפלוליות - תרבותו הפוליטית עמדה בסימן מזימות - הוא היה מוכרח לקשור קשר, כדי לתקוע כדור ברקתו של יורש עצר, ולהתחיל בזה את מלחמת העולם הראשונה, החטא הקדמון של המאה ה-20.
האמפטי-דאמפטי הסרבי לא העלה על דעתו את ההתרגשות שיעורר מותו של ארכי-דוכס אוסטרי. סוף-סוף, בסרביה עצמה מלכה שושלת שהגיע לשלטון רק 14 שנה קודם, לאחר שרצחה את ראש השושלת הקודמת, שהגיעה לשלטון לאחר שרצחה את ראש השושלת הקודמת, שהגיעה לשלטון לאחר שרצחה את ראש השושלת הקודמת.
נפילת האמפטי-דאמפטי מן החומה הסרבית תכונה יום אחד "אפקט סראייבו", על-שם העיר שבה נרצח יורש העצר של אוסטריה-הונגריה. מאז, העיניים היו לטושות, בדרך כלל בחרדה, לפעמים בתקווה, אל סראייבו חדשה. גם כאשר שכנים קרובים או רחוקים שנאו זה את זה, הם בדרך כלל לא רצו לאבד את השליטה על גורלם. הם זכרו, לפעמים רק במעומעם, שמלחמות קטנות ומקומיות עלולות להפוך לגדולות ולגלובליות.
החלוקה המרושעת
בני דמותו של האמפטי-דאמפטי התנדנדו מאז על שורה של חומות, ולפעמים גם נפלו מהן. ב-1950, קים איל-סונג, מייסד השושלת הצבאית-מלכותית של צפון קוריאה, קירב את העולם אל מלחמה גלובלית. הוא כבש במהירות מסחררת כמעט את כל דרום קוריאה, שהייתה נתונה לשלטונו של "משטר הבובות". זה נשאר מאז האפיון הצפוני, הקומוניסטי, של הדרום הפרו-אמריקאי.
חלוקת קוריאה הייתה מן האקטים המרושעים וחסרי השחר ביותר של סוף מלחמת העולם השנייה. גרמניה חולקה מפני שהיא הייתה המעצמה התוקפנית שהתחילה את המלחמה. הכנעתה הצריכה מלחמת כיבוש עקובה מדם, שנמשכה כמעט חצי שנה (מזמן שבעלות הברית חצו את גבולותיה הבין-לאומיים של גרמניה, בסתיו 1944). כיוצא בזה, גם אוסטריה. אבל קוריאה לא הייתה אפילו שדה קרב. היא הייתה קורבנה הגדול הראשון של יפן, עוד ב-1910. היא נכבשה ונוצלה באכזריות.
אילו נפלו פצצות האטום הראשונות חודש אחד קודם, ויפן הייתה נכנעת ביולי 1945, לא באוגוסט, קוריאה לא הייתה מתחלקת. לסטאלין לא הייתה ניתנת ההזדמנות להכריז מלחמה של הרגע האחרון על יפן (הוא חי איתה בשלום כל זמן מלחמת העולם השנייה), והצבא הסובייטי לא היה נע במהירות דרומה כדי לתבוע שלל חינם.
הואיל וקוריאה נצבעה בצבעי המלחמה הקרה, וחלוקתה העמידה "סוציאליזם מדעי" מול "פיאודליזם" (דרום קוריאה הייתה אז ארץ חקלאית ענייה ומפגרת), היא לא יכלה להתאחד בדרכי שלום. בקיץ 1950 היא התקרבה להפליא להתאחד בדרכי מלחמה. רק העזה מזהירה אחת של גנרל דגלאס מקארתור בלמה את הקומוניסטים (tinyurl.com/35xg8o6), ורק פלישה סינית בלמה את מקארתור. זה שישים שנה בדיוק שחלוקת קוריאה היא עובדה קבועה ביחסים הבין-לאומיים, חוליה חיונית בסטטוס-קוו.
הפרדת הצבא מן המדינה
חוץ מזה שהאמפטי-דאמפטי הראשון הוליד האמפטי-דאמפטי שני, והאמפטי-דמאפטי השני הוליד האמפטי-דאמפטי שלישי. צרכיו ורצונותיו של צבא העם הועמדו מעל הכול. האמפטי-דאמפטי השני, אבא של זה הנוכחי, היה זקוק לכמה שנים כדי לייצב את שלטונו. הוא מעולם לא תבע שום תואר רשמי, מחוץ ליושב ראש הוועדה להגנה לאומית.
בצפון קוריאה אין כמובן הפרדת רשויות, אבל קומוניסטים, בניגוד לפשיסטים, היו זקוקים תמיד למראיות עין של מוסדות לגיטימיים. במראית העין הזו, הצבא הוא רשות נפרדת, שאינה סרה למרותו של הפרלמנט. שר הביטחון אינו כפוף לראש הממשלה. ממנה אותו ועדת ההגנה הלאומית, שבראשה עומד האמפטי-דאמפטי.
השאלה היא מה סמכותו הממשית של האמפטי. לנער המגודל קים ג'ונג און אמנם כבר מלאו 30, ובגיל הזה אלכסנדר הגדול כבר התבונן בפסגות ההימליה; אבל המידה שבה הוא אדון לגורלו, או לגורל ארצו, היא עניין לניחושים לא-מלומדים. האם הוא כאחד מקיסרי יפן לפני אמצע המאה ה-19 - ההילה המיסטית של משפחתו מספקת לגיטימיות למשטר, אבל גנרלים מנהלים את המדינה; או שהוא מלך פרוסי צעיר, אשר למגפי הצבא נולד ובמגפי הצבא גדל, והוא אינו עושה אלא את מה שהתחנך לעשות?
לפני 100 שנה בדיוק, סרביה חשבה את עצמה לקורבן של אי-צדק בין-לאומי. הפגישה בין תחושת העוול ובין הנטייה הטבעית לקונספירציות אלימות הייתה הרת עולם, או מחריבת עולם.
האם קים השלישי רק מתחנן לקצת תשומת-לב, או שהוא פיתח חשק חשאי להעלות את העולם באש? האם הוא אידי אמין, או נירון קיסר? האם הדיפלומטיה הבין-לאומית היא תהליך קבוע של פסיכותרפיה לקטנים הרוצים להיות גדולים? האם אמריקה וסין ישנאו את אפקט סראייבו יותר ממה שהן שונאות זו את זו? האם, כמו בקיץ 1913, הכול תלוי על בלימה?