"ימים אלה אינם פשוטים עבור כולנו. כמנכ"ל הבנק אני מישירה מבטי אליכם ואומרת לכם באופן ברור: לאומי ממצה כל דרך לגביית חובותיו ומשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו", כך כותבת היום (ה') מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, במכתב לעובדיה. זאת, על רקע הסערה שעורר הסדר החוב של הבנק עם גנדן, במסגרתו עשוי לאומי למחוק לחברה שבשליטת נוחי דנקנר כשליש מהחוב (150 מיליון שקל).
רוסק-עמינח מקפידה שלא לחשוף פרטים מהסדר החוב, אך רומזת כי הבנק אינו מוותר לבעלי השליטה על הלוואות אישיות: "יודגש כי המתווה אינו כולל ויתור כלשהו על התחייבויות אישיות של בעלי השליטה בקבוצה", היא כותבת. בכך, רוסק-עמינח מנסה להסיט את האש מלאומי, ושולחת רמז עבה לכך שחובותיו האישיים של דנקנר אינם נמצאים בבנק, אלא בבנקים שהעניקו אשראי לטומהוק, החברה שנמצאת בפירמידה מעל לגנדן. טומהוק חייבת כ-150 מיליון שקל לבנק הפועלים, 100 מיליון שקל לדיסקונט, 50 מיליון שקל לקרדיט סוויס ו-30 מיליון שקל למזרחי טפחות.
כמו כן, מתייחסת רוסק-עמינח לביקורת החריפה שעורר הסדר החוב: "רחשי לב הציבור אינם נסתרים מעינינו. הדיון הציבורי של הימים האחרונים חשף הסתייגות רחבה מהמתווה להסדר", היא כותבת. עם זאת, היא דוחה את הביקורת לפיה ההסדר נעשה בשל הקשרים של הבנק עם דנקנר, והיא ממשיכה להאמין כי המתווה הוא הנכון ביותר להחזר החוב: "לדעת הנהלת הבנק והדירקטוריון, המתווה האמור הוא המיטבי עבור הבנק כנושה של קבוצת גנדן ואי.די.בי. כל הסדר חוב שנעשה בבנק, כחלק מהעשייה הבנקאית, נעשה תמיד כשלנגד עיניי טובת הבנק, וציבור בעלי מניותיו".
נזכיר, כי בעקבות הביקורת הציבורית שעורר הסדר החוב, הודיע אתמול בנק ישראל כי ייבחן את ההסדר. שעות ספורות לאחר מכן, הודיע גם לאומי כי בעקבות הבדיקה הוא משהה את ההסדר.
ההערכות הן כי המפקח על הבנקים, דודו זקן, שיופיע ביום שלישי הבא בוועדת הכספים, יבקש הארכת זמן בטרם יחווה דעה על הסדר החוב. בבנק ישראל מנסים ללכת בין הטיפות: מצד אחד, הבנק המרכזי לא נוהג להתערב בהסדרי חוב שמגבשים הבנקים. מצד שני, יש חשש גדול מהתגברות התארגנות הצרכנים נגד הבנקים, שאין לדעת כיצד תיגמר. כך הפך זקן למי שצריך לנקות את השטח ולהרגיע אותו: גם להניח את סולם החבלים כדי להוריד מהעץ את הפוליטיקאים והארגונים החברתיים, וגם להציל את דוד ברודט, יו"ר הבנק, ואת רוסק-עמינח.
זקן צפוי לבדוק בעיקר את ההחלטה של לאומי ב-2008, לוותר לדנקנר על הסעיף בהסכם ההלוואה המחייב אותו להעביר מהדיבידנדים שהוא מקבל מהחברה-הבת, אי.די.בי אחזקות, כתמורה להחזר ההלוואה. אם סעיף זה היה נותר, הרי שככל הנראה מרבית ההלוואה, אם לא כולה, הייתה כבר נפרעת.
זקן יצטרך גם לבחון באם הדיון בהקלת התנאים היה ענייני: בנקאי-כלכלי, או בעיקר חברי, ידידותי, בתוך המיליה. של תן לי אשראי ואתן לך ג'ובים לילדים ולחברים. היה ויימצא שנעשו דברים לא ראויים, בהחלט אפשר לדרוש מהבנקים לפרסם דיווחים, לחייב מנהלי עבר והווה בבנקים להחזיר מ הבונוסים שקיבלו - אם יתברר שניתנו סתם כך.
ובינתיים, עד שתיגמר הבדיקה, ביום שלישי כאמור, זקן בכנסת, בהזמנת היו"ר החדש, ניסן סלומיאנסקי. הוא יידרש לענות על שאלות הנוגעות לתוכנית המחיקה של בנק לאומי בחובות נוחי דנקנר. זקן ייאלץ למצוא ניסוח מעודן ומוקפד, שבלי ספק ינוסח יחד עם הנגיד סטנלי פישר. המפקח, כאמור, ככל הנראה, לא צפוי להתערב במתווה ההסדר, שכן בבנק ישראל לא נוטים כמדיניות להתערב בהסדרי חוב. אולם אז, ייאלץ זקן גם להתכתב עם הזעם הציבורי והאופוזיציה שגילתה פתאום את אמריקה: הבנקים מבצעים מחיקות לחייבים גדולים. הוא צפוי לבקש זמן נוסף לבדיקות וקבלת תשובות מלאומי.
ההודעות אתמול של בנק ישראל ולאחר מכן של בנק לאומי, היו כאמור, בעיקר ניסיון להרגיע את המחאה, והן, ככל הנראה, לא יביאו לשינוי מהותי במתווה ההסדר. המפקח על הבנקים לא צריך ששר האוצר יפנה אליו, כפי שעשה אתמול בבוקר כאשר ביקש לבדוק את ההסדר. בבנק ישראל כבר בחנו את הסדר החוב. למעשה, ביום ראשון השבוע, ערב יום הזיכרון, ישבו ברודט ורוסק-עמינח מול המפקח, בלשכתו, בנק ישראל, ירושלים. ככל הנראה, גם המחיקות לדנקנר היו חלק מהדיון.
כבר לפני כמה רבעונים עשה זקן היכרות אישית עם החוב של גנדן וטומהוק, החברות הפרטיות המסובכות של דנקנר. אפשר שרק אז גילה זקן את הוויתור על הסעיף בהסדר האשראי. בכל מקרה, הפיקוח עוקב זה זמן מקרוב אחר התפתחויות חובות דנקנר גם בלאומי, וגם בבנקים האחרים - הפועלים, מזרחי טפחות, דיסקונט - שמסרו לו בזמנו את מיטב האשראי שלהם. זקן היה מודע לכוונה של ברודט ורוסק-עמינח למחוק כבר ברבעון הזה חלק מחובות גנדן.
המפקח, ככל הידוע, לא התכוון להתערב ציבורית במהלך, גם כי ידע ממנו וגם כי הוא נמצא במרחב שיקול הדעת המותר למנהלי הבנקים. אלא, שאז הגיע לפיד, שפנה אליו באמצעות החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, שאחראית מטעם המדינה על האחזקה ב-6.03% ממניות לאומי, שארית מניות השליטה מהעבר. במקביל, החלו פניות של חברי כנסת וגורמים ציבוריים, ועלה חשש ממרד צרכנים נגד לאומי.
בנק ישראל ובנק לאומי הבינו שהם חייבים לשחק את המשחק, אלא אם כן הם רוצים לראות עוד מחאת קוטג', רק הפעם בבנקים. במשרדי הנהלת לאומי ראו איך בתוך שעות ספורות נוצרת מחאה בפייסבוק ומתארגנת הפגנה נגד הבנק. לכן, הודיעו הודעה דרמטית כביכול שהם משהים את המגעים להסדר. למה דרמטית כביכול? כי ממילא כרגע ההסדר עדיין לא נחתם ולא יצא אל הפועל, ולכן אין ממש מה להשהות.
מתווה ההסדר כבר גובש בסמוך לחג פורים, ומאז לא התקדם כמעט. בלאומי ממילא מחכים בימים אלה שמזרחי טפחות, הנושה השני בגנדן שהעניק לחברה אשראי של 80 מיליון שקל, יגבש הסדר חוב, ושבעלי האג"ח באי.די.בי אחזקות, החברה בה מחזיקה גנדן, תאשר גם כן את הסדר החוב. שלושת ההסדרים הללו הם תנאים להזרמת 75 מיליון דולר של אדוארדו אלשטיין, איש העסקים הארגנטינאי, לחברה.
עם זאת, הסוף ככל הנראה ידוע מראש: בנק ישראל ימצא את הדרך האלגנטית לאשר את ההסדר ולאומי ימשיך להתקדם, רק שהצדדים ינסו לעשות זאת בטיימינג הנכון, כשנושא אחר יהיה בכותרות ויתפוס את תשומת הלב הציבורית.
משפירא ומאור ועד רוסק-עמינח: מי היה מעורב בהלוואה לנוחי דנקנר
רקפת רוסק-עמינח, שנכנסה לפני שנה לתפקיד מנכ"לית בנק לאומי, מגיעה מתחום האשראי העסקי. במשך 7 שנים היא ניהלה את האשראי העסקי של הבנק בזהירות ובקשיחות. כמעט ולא התפתתה לתת הרבה הלוואות לעסקאות ממנופות, על אף שאז זו הייתה האופנה במשק. ובכל זאת, רוסק-עמינח עשתה טעות עסקית מרכזית אחת בגינה היא חווה כעת מתקפה ציבורית חריפה - הטיפול בהלוואה לגנדן.
איך הכול התחיל? ההלוואה המדוברת בגינה מתכנן בנק לאומי למחוק לגנדן 150 מיליון שקל, ניתנה לפני כעשור. נוחי דנקנר, אז דמות מוכרת במיליה העסקי אך פחות בקרב הציבור הרחב, רכש את השליטה (52%) בקונצרן אי.די.בי ביחד עם שותפיו, משפחת מנור ולבנת, מידי משפחת קרסו תמורת 830 מיליון דולר.
בכדי לממן את חלקו בעסקה, נטל דנקנר מספר הלוואות, בין היתר מבנק לאומי, כאשר היקף ההלוואה המקורי עמד על כ-770 מיליון שקל. באותה העת גליה מאור כיהנה כמנכ"לית הבנק, וראש החטיבה העסקית (מי שאישר את ההלוואה) היה אהוד שפירא. כיום, שפירא מכהן כיו"ר בית ההשקעות פסגות, מי שמוביל את הקו המיליטנטי נגד הסדר החוב בקבוצת אי.די.בי, ומנסה לכפות הסדר חוב בקומה התחתונה יותר של הפירמידה - באי.די.בי פתוח.
לאורך השנים נפרע חלק מההלוואה, ונכון להיום היקפה מוערך ב-450-500 מיליון שקל. בתחילת הדרך, ההלוואה לגנדן נראתה כעסקה מוצלחת: אי.די.בי נהנתה מהגאות במשק ומניות החברה נסקו, כך שהביטחונות שהיו בידי לאומי (מניות אי.די.בי אחזקות) היו גבוהים משמעותית מגובה ההלוואה, וכולם היו מרוצים. אלא, שהתחושה שהכול בסדר - המניות רק עולות וההלוואה היא בסיכון נמוך - הביאה לטעות עסקית מהותית שעשה הבנק בהלוואה. התנאי המקורי בהלוואה היה שכל דיבידנד שתשלם אי.די.בי אחזקות ישמש כמקור להחזר ההלוואה ללאומי בגנדן.
אולם, לפני כחמש שנים, כשמאור עדיין מנכ"לית הבנק ורקפת רוסק-עמינח הייתה ראש החטיבה העסקית (וכיום מנכ"לית הבנק), היא ויתרה על התנאי הזה מכיוון שסמכה על כך שלגנדן יהיו מספיק אמצעים לפירעון ההלוואה. במשך השנים 2008-2010, שנים שנחשבו לטובות עבור אי.די.בי, חילקה החברה דיבידנד בהיקף של מאות מיליוני שקלים שיכלו לשמש לפירעון רוב ההלוואה, אם לא כולה. באותם הכספים אמנם פרע דנקנר חלק מההלוואות, אולם חלק לא מבוטל מהם שימשו לרכישת מניות נוספות באי.די.בי לשם הגדלת אחזקותיו בקונצרן.
הסוף ידוע: מניות אי.די.בי התרסקו, שווי אחזקות גנדן בחברה עומד על 230 מיליון שקל, מחצית מההלוואה, כאשר אי.די.בי אחזקות בעצמה נמצאת במשבר ובמגעים להסדר חוב. רוסק-עמינח מבינה כי אין סיכוי לראות את מלוא הכסף בחזרה.
עשר שנים אחרי: שפירא שהעניק את ההלוואה המקורית נמצא כאמור כיום בפסגות המובילה את המאבק נגד אי.די.בי, מאור שעזבה לפני כשנה את הבנק רחוקה מהסערה, ואילו רוסק-עמינח עומדת מול שוקת שבורה, מנסה להציל מה שנשאר מההלוואה ומתמודדת מול ביקורת ציבורית חריפה על המחיקות שהיא צפויה לבצע בגנדן. עיקרי ההסדר הם מחיקת 150 מיליון שקל שהם כשליש מהחוב, קבלת 100 מיליון שקל במזומן, ויתרת 200 מיליון שקל שייפרסו לתשלומים בעתיד.
