מישהו כתב באחד העיתונים לפני כמה ימים: "האם משבר בנק לאומי יצית את הגל הבא של המחאה?". הגל הבא זה לא. הדור הבא זה כן.
כפי שההיסטוריה מוכיחה, תהליכים חברתיים לוקחים זמן. גם אם נראה כאילו על פני השטח לא קורה כלום, וכמו ששמעתי לא מעט: "בעצם המחאה לא שינתה דבר. מחיר הקוטג' רק עלה".
אל תתנו לשקט שאפיין אותנו עד עכשיו לבלבל אתכם. העובדה שאנשים לא יצאו לרחובות (מלבד יציאתם לקלפי) לא אומרת שהכול חזר למקומו ושנשארנו עם הפייסבוק והלייקים.
מי שמסתכל על המחאה במונחים של אפס או אחד, לא קרא את דרווין. תהליכים חברתיים הם אבולוציה. דבר מוביל לדבר. דבר משפיע על דבר. מחאות נולדות מתוך צורך, והן לא גוועות עד שהצורך לא מסופק.
טיבם של צרכים הוא להתפתח. הסוד הוא: תבינו את הצורך, תבינו את התופעה. השבוע האחרון הוא תחילתו של הדור הבא של מחאת קיץ 2011, לא כי משהו השתנה באופן מהותי באופן ההתאגדות, אלא כי הצורך התפתח. הצורך החדש מורכב יותר וההשלכות של מימושו יגעו לא רק בשינוי חלוקת משאבים פוליטיים, אלא בכל תאגיד עסקי שמתנהל מול צרכנים.
עוברים לממד אידיאולוגי
כדי להבין את הדור הבא של המחאה וכדי לענות על השאלה עד מתי קיץ 2011, נלך מעט אחורה: במהלך שנת 2008 היה מיתון עולמי. אנשים נוטים לשכוח דברים כאלה, אבל המיתון ההוא היה מאוד עוצמתי, אנשים איבדו כספים בפנסיות ובביטוחי מנהלים, ומלבד הטראומה הכלכלית, היכתה באנשים תחושה חזקה של התפכחות. התפכחות מהשיטה, מהרברבנות ומהרדיפה אחר כסף. התפכחות מביאה לחיפוש משמעות. חיפוש משמעות מביא לסולידריות קולקטיבית ולמחאה חברתית.
תוסיפו למחאה חברתית יכולות טכנולוגיות שמאפשרות התאגדות, יכולת תגובה מהירה, יכולת הפצת מסרים ותקבלו שינוי בסטייט אוף מיינד של אנשים: התאגדות יכולה לייצר שינוי, להשיג מטרות.
השלב הראשון היה הצורך לייצר שוויון בנטל בהקשר הכלכלי-פוליטי שלו ועל-ידי כך להוזיל את עלויות המחייה ההולכים ומכבידים. צורך שקיבל מענה בתוצאות הבחירות האחרונות ובעיקר במספר המנדטים שקיבלה מפלגתו של שר האוצר, יאיר לפיד.
הדור הבא של המחאה, זה שפגשנו לפני כמה ימים, יוצא מההקשר הפוליטי שלו אל הממד האידיאולוגי שלו. המחאה דורשת כעת תיקון ערכי. לא פחות. השלב הנוכחי של המחאה דורש מהתאגידים העסקיים לפעול בסטנדרטים ערכיים התואמים את ערכי המחאה: שוויון וצדק חברתי.
המחאה כעת לא מצפה לצדק חברתי בחלוקת משאבי מדינה, אלא מצפה לשוויון וצדק חברתי מהבנקים ובעתיד מגופים עסקיים אחרים. במצב כזה, סל הפתרונות למילוי הצורך כבר לא נפתר בקלפי.
חברות עסקיות יצטרכו לקחת בחשבון את העובדה שהעם רוצה שוויון וצדק חברתי כחלק מההתנהלות העסקית, והן יצטרכו למצוא את הדרך למלא את הצורך הזה עבורו.
מה שבטוח הוא שכל עוד הצורך הזה לא יסופק, תהיה פה מחאה.
* הכותבת היא טרנדולוגית ומומחית לחדשנות מוצרית.