השקטים: ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים וראובן שפיגל, מנכ"ל בנק דיסקונט
לבנק הפועלים ולבנק דיסקונט חוב בהיקף לא מבוטל בקומות השונות בפירמידת החובות של נוחי דנקנר. סך החוב לבנק הפועלים, בניהולו של ציון קינן עומד על למעלה מ-900 מיליון שקל: 770 מיליון שקל באי.די.בי פתוח ועוד כ-150 מיליון שקל בטומהוק הפרטית של דנקנר. טומהוק היא הקומה העליונה ביותר בפירמידת החובות, שספק גדול אם ניתן לפרוע אפילו חלק מהחוב. בדיסקונט, בניהול ראובן שפיגל, החוב קטן יותר, אך הוא בהיקף לא מבוטל של 260 מיליון שקל: 130 מיליון שקל באי.די.בי פתוח ו-100 מיליון שקל בטומהוק.
כרגע, בשני הבנקים שומרים על שתיקה רועמת. בטומהוק אין מגעים להסדר חוב. בבנקים מבינים שהסיכוי להציל משהו מהסכומים של טומהוק נמוכים, ולכן צפויים להתמקד בגביית הכסף מאי.די.בי פתוח. קינן ושפיגל יודעים להיות קשוחים עם בעלי החוב שלהם. קינן כבר לקח את מוטי זיסר לבית המשפט, ואילו שפיגל לקח את יוסי מימן. בינתיים הם משתפים פעולה עם דנקנר, והם אף הקלו לאחרונה את ההתניות הפיננסיות באי.די.בי פתוח, כדי שזו לא תצטרך לספוג הערת "עסק חי". למרות ששפיגל וקינן הולכים על ביצים בכל הקשור לאי.די.בי, ניתן להניח כי הם עקבו בשבוע האחרון באדיקות אחר התנהלות העניינים בהסדר החוב בין בנק לאומי לגנדן, שכמעט הסתיימה בחרם על הבנק, והם ודאי מבינים שלא יוכלו לשמור על שתיקה עוד זמן רב.
נקלעה ללב הסערה: רקפת רוסק עמינח, מנכ"ל בנק לאומי
החוב של בנק לאומי עומד על למעלה מ-700 מיליון שקל באי.די.בי. 450 מיליון שקל בגנדן וכ-250 מיליון שקל באי.די.בי אחזקות ובאי.די.בי פתוח יחד. רוסק עמינח הייתה הפעילה ביותר מבין הבנקים, ומיהרה לגבש הסדר עם דנקנר, על מנת שתוכל להשיב כמה שיותר מהחוב. דווקא ההחלטה שלה להיות הבנק שמתקדם הכי מהר בגיבוש ההסדר, עלתה לה במחאה וזעם מצד הציבור.
באי.די.בי אחזקות היא הסכימה להסדר חוב במבנה דומה של בעלי האג"ח (אגב הסדר זה מגלם תספורת של 50%), וכן גיבשה מתווה להסדר בגנדן, הכולל מחיקה של כשליש מהחוב. פרסום המתווה בגנדן הצית את האש והביא לגל מחאה. למרות שמבחינה בנקאית עשתה רוסק עמינח את הצעד הנכון, כשניסתה להציל כמה שניתן מהחוב, היא נבהלה מעוצמת ההתנגדות הציבורית, נסוגה מההחלטה ביום שישי האחרון וחזרה לנקודת ההתחלה.
הקשוח (יחסית): אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי טפחות
אלי יונס ידוע כמנכ"ל קשוח, שלא נרתע מעימותים. עד כה הוא לא התעמת רשמית עם דנקנר, למרות שלדנקנר חוב של 110 מיליון שקל לבנק - 80 מיליון שקל בגנדן ו-30 מיליון שקל בקומה העליונה טומהוק. עם זאת, יונס גם לא עושה חיים קלים לדנקנר. התנאי להזרמת הכספים של אדוארדו אלשטיין הוא שדנקנר יגיע להסדר עם בעלי האג"ח באי.די.בי אחזקות ועם הנושים בגנדן: לאומי ומזרחי טפחות. עם שני הגופים הראשונים גובש כבר מתווה, אבל מזרחי טפחות לא ממהר לגבש הסדר. בבנק רוצים קודם לראות את אלשטיין מגיע לארץ ומזרים את הכסף, ורק אז מתכוונים לגבש עימו הסדר. כעת, כאשר לאומי הודיע כי הוא נסוג ממתווה ההסדר, הסיכוי שמזרחי טפחות יגבש הסדר הולך וקטן.
נימוס אירופאי: הבנקים הזרים: BNP, קרדיט סוויס ו-HSBC
פירמידת החובות של דנקנר אינה ישראלית בלבד, אלא כוללת גם חוב לבנקים זרים, שעימם יצר דנקנר קשרים בשנים האחרונות, אז האסטרטגיה שלו הייתה להוציא את קבוצת אי.די.בי לפעילות בחו"ל. החוב הגבוה ביותר הוא ל-BNP הצרפתי - 310 מיליון שקל באי.די.בי פתוח.
לדנקנר חוב גם לקרדיט סוויס, שעימו יש לו קשר עמוק. דנקנר, נזכיר, השקיע מיליארדי שקלים במניות קרדיט סוויס במשבר האחרון - השקעה שהתחילה כהצלחה ובהמשך סיבכה אותו. החוב של דנקנר לבנק הוא 230 מיליון שקל (180 מיליון שקל באי.די.בי אחזקות ו-50 מיליון שקל בטומהוק).
ל- HSBC חייב דנקנר 130 מיליון שקל באמצעות חברת אי.די.בי פתוח. גם עם HSBC יש לדנקנר מערכת יחסים שהיא מעבר ללווה מלווה - דנקנר הוא הבעלים של בניין HSBC בניו יורק, שמושכר בעיקרו לבנק (בימים אלה מקדם דנקנר עסקה למכירת הבניין). לא ברור כרגע מהי מערכת היחסים של הבנקים הזרים עם דנקנר. עד כה לא ביצעו הבנקים שום מהלך נגד דנקנר, אם כי ניתן להעריך כי בבנקים הזרים מודעים למצבה הפיננסי של הקבוצה, ובוודאי הפרישו חלק, אם לא את כל החוב, להפסדי אשראי.
ללא סנטימנטים: ג'רמי בלנק, קרן יורק
לפני חצי שנה נכנס שחקן חדש לפירמידת החוב של דנקנר, שחקן שדנקנר היה מעדיף כנראה שלא ייכנס. ג'רמי בלנק, נציג קרן יורק בישראל, רכש אג"ח של אי.די.בי פתוח בשווי של למעלה מ-700 מיליון שקל, שתמורתן הוא השקיע 400 מיליון שקל. כך הפך בלנק לבעל האג"ח הגדול ביותר בחברה עם החזקה של 20% ממנה. ישנן ספקולציות רבות באשר לסיבה שרכש את האג"ח: האם סתם זיהה הזדמנות לרווח מהיר (הוא רכש את האג"ח במחיר נמוך), האם הוא רוצה להשתלט על הפעילות התפעולית של קבוצת אי.די.בי, השייכת לקבוצה?
מה שבטוח הוא שבעוד רוב הנושים של דנקנר נוהגים בזהירות רבה מולו, לבלנק אין סנטימנטים. היום או מחר הוא כבר צפוי לפנות לבית המשפט בניסיון לכפות הסדר חוב על החברה, על אף שרשמית החברה עדיין נחשבת סולבנטית (מסוגלת לעמוד בחובותיה בטווח הקצר). באחד הבנקים מישהו אף אמר: "אנחנו מקווים שבלנק יהיה האיש הרע שיעשה בשביל כולנו את העבודה השחורה מול דנקנר".
בלנק עובד בשיתוף פעולה מול פסגות, שהיא גם בעלת אג"ח מרכזית באי.די.בי פתוח. נזכיר כי קרן יורק הייתה עד לפני פחות משלוש שנים בעל השליטה בפסגות, והוא מכיר היטב את אנשיה.
האקטיביסטים: זהבית כהן ואהוד שפירא, פסגות
בעוד רוב המוסדיים יושבים על הגדר או פועלים לגיבוש הסדר חוב עם דנקנר באי.די.בי אחזקות, פסגות מובילה את הקו המיליטנטי - בין היתר בגלל מעמדם הטוב יותר של בעלי החוב באי.די.בי פתוח לעומת אלו שבקומות שמעל.
לפסגות החזקות בעיקר באי.די.בי פתוח, והיא מנסה להוביל מהלך, יחד עם קרן יורק והפניקס, לכפיית הסדר חוב באי.די.בי פתוח. היום הם אף פנו לבית המשפט בבקשה כזו. לעומדים בראש פסגות היכרות טובה עם דנקנר. בעלת השליטה בפסגות היא קרן אייפקס, שאת פעילותה בישראל מנהלת זהבית כהן. כהן עבדה בעבר באי.די.בי תחת דנקנר בתור משנה למנכ"ל וכדירקטורית בחברות הקבוצה. כהן אמנם אינה נושאת משרה בפסגות, אך היא מעורבת היטב במתנהל בחברה, וללא הרוח הגבית שלה, חגי בדש, מנכ"ל פסגות, לא היה יוצא למאבק.
עוד נזכיר, כי יו"ר פסגות הוא אהוד שפירא, שכיהן בעבר בין היתר כראש החטיבה העסקית בבנק לאומי, והיה זה שחתם על ההלוואה המקורית של לאומי לגנדן בשנת 2003, שעמדה אז על כ-770 מיליון שקל.
מיליטנטית אבל פחות: הפניקס
הקודקוד השלישי בנציגות בעלי האג"ח באי.די.בי פתוח היא הפניקס, שבניהול אייל לפידות, הלוחמני לרוב, ובשליטת קבוצת דלק, שבשליטת הטייקון (והשותף של דנקנר בפרויקט הנדל"ן הכושל בלאס וגאס) יצחק תשובה. קולה של הפניקס לא בולט בין הקולות החזקים של יורק ופסגות, אבל יש לזכור שמדובר בחברה שבשנים האחרונות פעלה באגרסיביות לגביית כספה מהחברה האחות, דלק נדל"ן, שנמצאת בשליטתו הפרטית של תשובה, ושסיפרה את נושיה ביותר מ-65% מהחוב.
בין הפטיש לסדן: בעלי האג"ח באי.די.בי אחזקות
בתקופה האחרונה גיבשה נציגות בעלי האג"ח, המורכבת מיואב ערמוני מקרן הפנסיה גלעד, יוני שר מהראל (שכיום נמצא בנציגות מטעם הנאמנים) ועוזי דנינו מאקסלנס, הסדר חוב. המו"מ אמנם הוצג כמאבק עם איומים והצהרות לוחמניות, אבל בסוף הגיעו הצדדים להסכמות ולהסדר הכולל תספורת של 50% על חוב בהיקף של 1.8 מיליארד שקל. אלא שהסדר זה נשען על הזרמת כספים מצד אדוארדו אלשטיין. כעת, כאשר הזרמה זו נמצאת בסימן שאלה גדול, לא ברור מה תעשה הנציגות. נציגות אי.די.בי פתוח ניסתה לפני כמה חודשים לשכנע את זו של אחזקות לחבור אליה ולכפות הסדר חוב כולל. הנציגות של אחזקות לא התלהבה לעשות זאת והימרה על דנקנר ואלשטיין, אבל עכשיו גם היא מבינה שאם אכן ההזרמה של אלשטיין לא תתרחש, הם יישארו מול שוקת שבורה.
המגשר: אייל גבאי
לפני שלושה חודשים מונה אייל גבאי כאחראי מטעם בית המשפט לגיבוש הסדר חוב באי.די.בי. גבאי, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מנוסה בפוליטיקה ובהתמודדות עם משברים, והוא אכן הצליח לגשר בין הצדדים ולהגיע להסדר חוב באי.די.בי אחזקות. אולם, אם כל הפירמידה תקרוס וכל הבנקים ובעלי האג"ח בקומות השונות יתחילו לריב על השלל שעוד נותר, נראה כי זו תהיה אחת המשימות הקשות שגבאי יצטרך להתמודד איתן: גישור בין כל הנושים והגעה להסכמה הכוללת ויתורים כואבים לכל הצדדים.
המכריעה: ורדה אלשיך
סגנית הנשיא של בית המשפט בת"א, השופטת ורדה אלשייך, היא השופטת המרכזית שאליה מגיעות כל החברות הגדולות הנקלעות לקשיים ומבקשות הסדר חוב. בסופו של דבר, על פיה יישק דבר. באולמה של אלשייך כבר ביקרו בשנים האחרונות אפריקה ישראל, דלק נדל"ן ועוד חברות רבות נוספות. גם אי.די.בי הגיעה אליה לדיונים. בתוך כל המולת הנושים, הטענות והריבים, היחידה שבסמכותה לעשות סדר היא אלשייך. לאלשייך אמנם ניסיון רב בתחום, אבל עדיין יהיה זה אחד ההסדרים המורכבים שהיא תצטרך לטפל בהם.
