עתירה מינהלית הוגשה היום (א') לבית המשפט המחוזי ירושלים, בדרישה כי ועדות התכנון יחדלו להסתמך על תוכנית מתאר לעיר ירושלים שמעולם לא קיבלה תוקף. העתירה הוגשה נגד הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ושר הפנים.
בעתירה דורשות עמותת "במקום" והאגודה לזכויות האזרח מבית המשפט להורות לוועדות התכנון להפסיק ולהסתמך על "תוכנית המתאר ירושלים 2000", הכוללת את כל השטח המוניציפאלי של העיר.
לטענת העמותות, התוכנית נידונה בוועדה המחוזית החל משנת 2005 ועד שנת 2009, אולם קידומה נעצר, ועד היום התוכנית לא הופקדה להתנגדויות הציבור ולא קיבלה תוקף חוקי. למרות זאת, טוענות העמותות, הוועדה המחוזית משתמשת בתוכנית כ"מסמך מדיניות" מחייב, שעל בסיסו הן מאשרות ודוחות תוכניות בנייה חדשות.
בעתירה הן טוענות למעשה כי הוועדה המחוזית מתייחסת לתוכנית כמחייבת, למרות שהתוכנית חסרה תוקף סטטוטורי ומעולם לא הופקדה להתנגדויות הציבור, מעולם לא ניתנה הזדמנות לתושבי העיר להשפיע על התוכנית, ולא ניתנה להם האפשרות לקבל פיצויים במקרה של פגיעה תכנונית.
בעתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד שרון קרני-כהן מעמותת "במקום" ועו"ד קרן צפריר מהאגודה לזכויות האזרח, נטען כי ההסתמכות על התוכנית שלא אושרה שינתה בפועל את המצב התכנוני בירושלים בניגוד לדין ותוך עקיפת ההליך הקבוע בחוק, שנועד להבטיח שקיפות ושיתוף הציבור.
לטענתן, המציאות התכנונית הלא סבירה שנוצרה, במסגרתה נדחות תוכניות בנייה ופיתוח העומדות בסתירה לתוכנית שכלל איננה מאושרת, פוגעות פגיעה חמורה במיוחד בתושבי השכונות הפלסטיניות בעיר. "שכונות אלה סובלות משך עשורים מהיעדר תכנון ראוי מטעם הרשויות, ומאופיינות בהגבלות חמורות על פיתוח ובנייה, בצפיפות קיצונית, במצוקת דיור קשה, ובמחסור במבנים ציבוריים (בתי-ספר, מוסדות רפואיים, סניפי דואר וכ')", צוין בעתירה.
"אף שהפלסטינים מהווים כיום 39% מתושבי העיר, השטח הכולל המיועד לבנייה למגורים בשכונותיהם מכסה 14% בלבד משטחה של ירושלים המזרחית (ו-7.8% בלבד משטח העיר)".
העמותות טוענות כי על רקע מצב משברי זה, באה ההסתמכות על תוכנית המתאר ומצמצמת עוד יותר את האפשרויות העומדות בפני התושבים.
אדריכלית אפרת כהן-בר מעמותת "במקום" מסרה כי "בשל מגבלות הבנייה בשכונות הפלסטיניות לקחו על עצמם התושבים הפלסטינים לפתור את בעיות התכנון, ובעשור שקדם להקפאת התוכנית קידמו תוכניות בנייה בעצמם ועל חשבונם. תוך הסתמכות על תוכנית שאיננה תקפה, הקפיאה הוועדה המחוזית חלק ניכר מתוכניות פרטיות אלה, ובכך גרמה לכאוס התכנוני בשכונות ירושלים המזרחית להתרחב ולהעמיק".
עו"ד צפריר הוסיפה כי "האפשרויות המוגבלות מאוד מלכתחילה של תושבי ירושלים המזרחית להנפיק היתרי בנייה ולפתח את שכונותיהם הצטמצמו עוד יותר בעקבות ההחלטה להתייחס לתוכנית חסרת תוקף כ'מסמך מדיניות. במקום לנקוט גישה תכנונית שתקל על מצוקת הבנייה הממושכת ותאפשר פיתוח שירותים ומוסדות ציבוריים בירושלים המזרחית, העמיקו רשויות התכנון את המצוקה ואת הפרת זכויות התושבים בתחומי הדיור, החינוך, הבריאות והתעסוקה".
מהוועדה המחוזית נמסר בתגובה: "בעת ההחלטה על הפקדת תוכנית המתאר של ירושלים החליטה הוועדה המחוזית כי התוכנית מהווה מדיניות הוועדה, ומאז כל החלטותיה עומדת בקנה אחד עם החלטה זו. הנושא נדון מספר פעמים בבתי משפט וקיבל גושפנקא".
"טענות לא מדויקות"
מהוועדה המקומית ועיריית ירושלים נמסר בתגובה: "עיריית ירושלים דוחה מכל וכל את הטענות הבלתי נכונות והבלתי מדויקות האלה. התוכנית משקפת את חזון העירייה לעצירת ההגירה השלילית מהעיר ולפיתוחה הכלכלי באופן מואץ בשנים הבאות וכוללת דגשים חשובים לדיור בר-השגה לצעירים, לפיתוח מזרח העיר ולפיתוח תחומי התיירות והתעסוקה.
"יש לציין כי לאחר אישורה יוקלו הליכי הביורוקרטיה לקבלת אישורי בנייה בעיר. מדובר בתוכנית אשר מתוכננת למעלה מ-10 שנים, ומטרתה להנחות ולהתוות את פיתוח העיר בעשורים הקרובים. במסגרת התוכנית תתאפשר בניית 50,000 יחידות דיור בכל חלקי ירושלים, שני שליש למגזר היהודי ושליש למגזר הערבי, כיחסם באוכלוסייה".