דרור ברודר מושח נפט על ידיו כאילו היה שמן זית ומציג אותן בפנינו בגאווה: "תראו את הנפט הזה, תראו איזה איכות". זוהי שעת צהריים בשדה הנפט מגד 5 של גבעות עולם. מסביב כפרים פלסטינים, נוף בראשיתי. הרוח והמיקום הגבוה והפתוח מאזנים את החום. ברודר, סמנכ"ל הרגולציה של גבעות, עושה לנו סיבוב באתר.
גבעות מפיקה נפט כבר שנתיים. 500 חביות ליום. לגז הנשאב עם הנפט אין עדיין פתרון ביורוקרטי - לגבעות יש הסכם עם חברת גט"ל (גז טבעי לישראל) לדחיסת הגז לצורך שימוש, אולם האישורים מתעכבים - כך שבינתיים פשוט שורפים אותו.
הנפט זורם, אבל המשקיעים עדיין ספקניים. עד לא מזמן הם נהגו לשבת על הגבעות מחוץ לשער כדי לראות בעיניהם את הלפיד הבוער, המעיד על כך שנפט ממשיך לזרום. לאחרונה הם ויתרו על הנוהג הזה, אך לא בגלל התפוגגות הסקפטיות, אלא מסיבה טכנית: במקום הלפיד החיצוני הוקמו לפני כשנה שלוש ארובות שבתוכן נעשית שריפת הגז, כך שאי-אפשר לחזות בתהליך.
מבין החברות המבצעות כיום חיפושי נפט ביבשה, גבעות היא היחידה המפיקה נפט בכמות מסחרית. וגם זה לא הולך ברגל: מדובר בשנתיים של פעילות מתוך 19 שנים של חיפושים. שאר החברות, כך נראה, עדיין מדשדשות: חברת ציון נפט וגז ביצעה כבר ארבעה קידוחים, שבחלקם לא הפיקה דבר ובחלקם הפיקה נפט וגז בכמות מזערית. לא ברור כרגע מתי יחל הקידוח הנוסף, החמישי. חברת גלוב אקספולריישן מתחילה אף היא בקרוב קידוח נוסף, שני במספר, לאחר שקידוח קודם שלה לא הפיק תוצרים. על-פי התוצאות שיגיעו אז, היא תבחן את התוכנית שלה לשני קידוחים נוספים.
העלויות, צריך להבהיר, הן אדירות. מיליוני דולרים לקידוח. תוצרים אין, המשקיעים לוחצים, וכל עוד לא מופק נפט או גז בהיקף מסחרי, קשה לשכנע את המשקיעים להכניס יד לכיס ולממן את הקידוח הבא. נוסף על כך קיימת הבעיה, בה"א הידיעה, של הקידוחים ביבשה: הביורוקרטיה, אישורי התכנון והבנייה, שלא קיימים בקידוח בים. שלא לדבר על הקשיים הטכניים הרבים, עד שלפעמים צריך לקבל החלטות קשות ונאלצים לזנוח את הקידוח לחלוטין.
ובכל זאת, התקווה לגילוי, כזה שאחריו אפשר יהיה לטבול ידיים בזהב השחור ולהניף אותן לאור השמש בחדווה, מחזיקה את המחפשים גם בניסיונות הסיזיפיים ביותר. יצאנו למסע בעקבות הקידוחים היבשתיים כדי לחוות מקרוב את המתח, האופטימיות, התסכול והעבודה הקשה בדרך לכסף הגדול שזורם (או שלא, תלוי בהצלחת הקידוח) מתחת לאדמה.
בכניסה לאתר הקידוח מגד 5 של "גבעות עולם" אנחנו מתבקשים לשים קסדה על הראש ולנעול נעליים סגורות. "זה קצת כסת"ח", מודה הסמנכ"ל ברודר. הרי אם יש איזה פיצוץ, לא הקסדה ולא הנעליים יעזרו.
ברודר הגיע לכאן מתחום המחקר הימי. לפני גבעות עבד בחברת אוקיאניה למחקרים ימיים. הוא מציג בפנינו, שלב אחרי שלב, את המתקנים המהווים את התהליך כולו: שאיבת הנפט, הפרדתו מהגז והעברתו לחביות ענק, שמהן הוא מועמס על משאיות. בעוד כחודש תחל החברה קידוח במגד 6, המרוחק מהאתר כקילומטר אחד. "כל קידוח", הוא מסביר, "אפקטיבי לרדיוס של קילומטר אחד".
הפקת הנפט במגד 5, אגב, נעשית באופן חלקי, מתוך שכבה מצומצמת. "הייתה תקלה", ברודר מסביר בצמצום.
- רגע, אז לא עדיף להשקיע את הכסף בתיקון התקלה מאשר להתחיל קידוח נוסף?
"לא. העלות אדירה. אנחנו מעדיפים להשקיע את הכסף במגד 6 במקום לתקן. בעתיד נשקול מה לעשות עם הבאר".
- אוקיי, אז מכאן הנפט עובר למשאיות. ולאן הן לוקחות אותו?
"לאכסון בקצ"א ומשם ללקוח".
- מי הלקוח הזה, אם אפשר לשאול?
"אפשר לשאול, אבל אנחנו לא יכולים לחשוף".
- למה? מה הבעיה?
"גבעות, מאחר שהיא ציבורית, מפרסמת את המחיר שבו היא מוכרת את הנפט, 110 דולר לחבית. הלקוח שלנו לא מחויב בדיווח, וברגע שידעו כמה הוא משלם על הנפט, זה פוגע ביתרון שיש לו כמי שלא חלה עליו חובת דיווח, וזה גם יכול להיות כלי בידי המתחרים שלו".
המשוואה פרטי-מול-ציבורי מביאה אותנו לדון בהיבט נוסף של הקידוחים: אם יימצא נפט במגד 6, כמו שצופים, יש סיכוי שיקבלו הכרה כפרויקט תשתיות לאומי, ובמקרה כזה כל המהלכים ייעשו דרך ות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות) - החלום הרטוב של כל קודח נפט.
האתר כולו נראה די שומם. בכל הסיור שלנו פגשנו בערך שלושה אנשים, חלקם ממש חיים כאן. דיוויד בארוויק למשל, מפקח באר שהגיע מאנגליה, עובד באתר כבר שנתיים במתכונת של חודש-חודש: הוא חי באתר - עובד, אוכל וישן בו; ובחודש שאחריו הוא בביתו באנגליה. בארוויק בן 26 וכבר הספיק לעבוד כמפקח בארות קידוח בים וביבשה ברחבי העולם. המשמרת שלו מתחילה בשבע בבוקר ומסתיימת בשבע בערב. במהלכה הוא צריך לבדוק טמפרטורה ולחץ ונתונים במחשב ולוודא שהנפט "נקי". "אם יש נפילת לחץ והבאר נסגרת", מסביר ברודר, "זה יכול להיות הפסד של עשרות אלפי דולרים".
כמה ימים אחרי הסיור שלנו במגד 5, אנחנו עומדים בפנייה לכיוון כפר המכבייה. יש כנס משקיעים של גבעות והאווירה בכנסים האלה תמיד תוססת. השעה היא קצת לפני שש בערב. מישהו בנתיב המקביל עוצר לשאול אותנו איך מגיעים. כמה דקות מאוחר יותר אנחנו פוגשים אותו בכנס, יחד עם עוד כ-200 משקיעים, שותים קפה ובולסים עוגות לפני שמגיעים לעניין האמיתי.
טוביה לוסקין, בעל הבית של גבעות, מלווה באנגלית מצגת על הקידוחים. לוסקין, גיאולוג חרדי שקיבל אפילו ברכה מהרבי מלובביץ' לכך שימצא נפט, משמש גם כמנכ"ל החברה. עברית הוא לא מדבר; עו"ד אריק הררי, היועץ המשפטי של החברה, מתרגם אותו.
עד היום, לוסקין מתגאה, הפיקה גבעות עולם 300 אלף חביות נפט במשך שנתיים. הצפי לגבי מגד 6 הוא בערך 700 אלף חביות לשנה הראשונה, שזה כ-2,000 חביות ליום. "בכל מקום שייקדחו בסמוך למגד 5 נמצא נפט", הוא אומר בביטחון, "השאלה באילו כמויות".
אבל גם הכסף זורם, אולי מהר יותר מהנפט עצמו, והספקנים, כמו בכל כנס משקיעים של גבעות, מרימים ראשם. "יש לנו מספיק כסף לבצע את קידוח מגד 6", מדגיש לוסקין, ומבטיח "לאלה שנעשים זקנים יותר וסבלניים פחות", שהבעיות הטכניות לא יחזרו על עצמן בקידוח החדש.
ממש לפני סוף האירוע, משקיע בשם יעקב ("בלי שם משפחה, לא צריך"), מניף בריסטול, שעליו כתוב: "רק בגלל חצאי אמיתות משקיע גדול לא נכנס לגבעות עולם".
תגיד, אנחנו שואלים, למה חיכית שנייה לפני הסוף? "יש כבוד שצריך לתת לבן-אדם. אני מכבד כל אדם שרוצה להעביר מסר".
- כמה אתה מושקע?
"עד היום: 1.3 מיליון שקל. כל מה שהיה לי שמתי בגבעות, כי זו באר עם פוטנציאל. יש בעיה אחת קטנה: הנהלה כושלת, שרוצה לאכול את המשקיע הקטן. יש פה פוטנציאל אדיר של נפט, אבל אף אחד לא יודע להזיז את העניינים כמו שצריך".
"אנחנו חושבים שאפשר להתנהל הרבה יותר טוב מבחינה מקצועית", מסכים שמואל (גם הוא מעדיף להישאר על בסיס שם פרטי), חבר של יעקב. "מי שלא קנה את הסיפורים של החברה ידע לשחק והרוויח. הוא (לוסקין) מספר צ'יזבטים".
אחרים נחלצים להגנתו של לוסקין. "תראי", מסביר אחד מהם, "מה שהם מדברים עליו פה זה שהתפוקה של הבאר ירדה מ-700 חביות ליום ל-400 חביות. אבל נכתב מראש שהתפוקה של הבאר הולכת לרדת. אין עוד חברה בישראל שהביאה בתוך שנתיים 500 חביות ביום ומנפיקה כל יום מזומנים".
- הם טוענים גם שלא מנסים לעניין את המוסדיים. למה באמת?
"אני אגיד לך למה: יבואו המוסדיים, ייראו את השלטים האלה, וייברחו".
"לא יכול להיות שאיש מדע ינהל את החברה!", מתעקש יעקב. "לוסקין הוא גיאולוג, מספר אחת, באמת, הוא לקח את גיורא איילנד (אלוף במיל' שמשמש כיועץ לחברה), שהוא משכמו ומעלה. אני מוריד בפניו את הכובע. אבל שישים מנהל מקצועי. הוא לא צריך להיות מנכ"ל. הוא מדבר אנגלית, הוא לא מבין את השפה פה. צריך מישהו שיבין את השפה ויידע להתנהל מול הביורוקרטיה".
לוסקין עצמו לא נשאר חייב. אחרי ההפסקה הוא נוזף במשקיעים על הדברים הנכתבים בפורום האינטרנטי: "יש שם כל-כך הרבה שקרים, דברים שגובלים בלשון הרע. אני עובד מאוד קשה עבורכם. תתביישו לכם. כל כסף שאנחנו מקבלים מושקע בקידוחים. לא לקחתי לכיס שלי כלום".
ביציאה החוצה תופס אותי משקיע מרוצה: "אני מושקע 400 אלף שקל", הוא אומר, "התרשמתי שזו חברה רצינית. הם מכבדים את המשקיעים, ובפורום באמת לא מתייחסים אליהם בצורה הוגנת. אני חושב שהבעיה היא לא המנכ"ל, אלא חוסר קשרים עם הרשויות המתאימות. הבעיה זה פתיחת דלתות".
לוסקין לא נרגע גם שלושה ימים לאחר הכנס, בשיחה טלפונית שקיימתי עמו. הטענה על אי ביטוי ההצלחה של גבעות בבורסה, הוא אומר, אינה הוגנת: כדי לקבל מידע בקידוחים יבשתיים, יש צורך לבצע קידוחים רבים, כי כל קידוח נותן מידע על שטח מוגבל; בניגוד, למשל, לקידוח ימי, שנותן מידע לגבי שטח גדול בהרבה.
הטענה שלפיה החברה צריכה להיות מנוהלת על-ידי גורם מקצועי יותר, מרגיזה אותו במיוחד: "בשביל גבעות עולם אני המנהל המקצועי, כי זה מה שהחברה צריכה. זה גם הוכח. יש לנו רקורד פנטסטי: 100% הצלחה. לאחרים, אני אזכיר לך, יש רקורד של 0% הצלחה. אם הם לא מרוצים, הם יכולים ללכת למקום אחר, לחברות אחרות".
"קידוחים זו השקעה מסוכנת"
"תגיעו לתחנת הרכבת של לוד, ואז תרדו ימינה לכביש עפר. אחרי כמה עשרות מטרים, תראו את האתר". זו ההכוונה שקיבלנו בדרך לאתר הקידוח של גלוב אקספלוריישן בלוד. בשטח, כל מה שראינו היה שדה פתוח. מתברר שהגענו ל"אתר-לשעבר"; הנוכחי, שבו אמור להתחיל קידוח ממש בשבועות הקרובים, נמצא דווקא יותר בכיוון רמלה לאחר שהראשון, שעל "חורבותיו" אנחנו עומדים כעת, לא הפיק תוצאות. בימים אלה אמור להגיע מגדל הפיקוח, יחד עם הפועלים מרומניה, מדינה שבה נצבר ניסיון רב בתחום הקידוחים.
גלוב הוקמה לפני שלוש שנים. מאחוריה עומד הגיאולוג ד"ר ברוך דרין, שליווה בשעתו את חברת חיפושי הנפט מודיעין אנרגיה. בנו, צבי דרין, מנכ"ל החברה. "חיפושים זו פעילות השקעה מסוכנת כי העלויות כבדות והסתברות ההצלחה נמוכה", מודה הבן. "זה לא שאנו באים ואומרים לאנשים: זה לא מסוכן, כדאי לכם. אנו אומרים: זה מאוד מסוכן, הסיכויים לתגלית נמוכים, ותשקלו בכובד ראש אם זה הדבר שאתם רוצים".
- תגיד, לא עדיף ללכת לתחום אחר? לא מייאש להשקיע כסף ולא למצוא כלום?
"זה תחום החיפושים. ישראמקו, דלק, אבנר ורציו, חיפשו לאורך שנים, וגם מצאו. באופן אישי אני לא מעסיק את עצמי במה היה בעבר או במה יהיה בעתיד, אלא ממוקד בהווה - איך עושים את זה הכי טוב ובטוח שניתן".
הקידוח שביצעה גלוב עד כה, הקרוי אופק 1, כוון לשכבת מטרה בעומק של 2,200 מטרים. "זוהי שכבת היורה", מסביר דרין, "השכבה עם עתודות הנפט הגדולות בעולם. היא הייתה תמיד על הכוונת של החיפושים, רק שהיא קצת 'טריקית'. גם בקידוח ים 2 (של חברת שמן) מנסים להגיע אליה".
הם יצאו לדרך עם צפי הצלחה של 30% וסימנים מצוינים לגבי הגיאולוגיה ומבנה המאגר. מבחינה טכנית החברה התמודדה במהלך הקידוח עם תקלה לא צפויה - כשל בצינור הקידוח. "הצלחנו להתגבר על זה ולהשלים את הקידוח", אומר דרין, "אבל אז הגענו למסקנה שאין שם את התגלית שקיווינו לה. מאותה נקודה צריך לחתוך ולהמשיך הלאה".
הקידוח הבא, שיחל בשבועות הקרובים, קרוי אופק 2. הוא ייעשה לעומק רב יותר, כ-6,000 מטרים. למעשה, מדובר בהמשך קידוח בבור ישן, שבעבר קדחה בו מודיעין עד לעומק דומה, אך עזבה אותו לאחר שנתקלה בתקלה מכנית בשלב המבחנים, ללא מימון נוסף.
לאחר הקידוח הקרוב שואפת גלוב להתחיל לקדוח במסגרת שני רישיונות העומדים לרשותה בצפון הארץ: יהל בדרום הכנרת ובר-אור בגליל המערבי. ההנחה היא ששם עשוי להימצא נפט באיכות גבוהה יותר לעומת המרכז. לצורך ביצוע הקידוחים ברישיונות הצפוניים, פועלת הקבוצה להכנסת שותפים נוספים. השאלה היא מי יהיה מוכן להרים את הכפפה הרותחת הזאת.
"כל עוד אני חי, אמשיך לקדוח חורים באדמה"
"כל עוד אני חי, אמשיך לקדוח חורים באדמה", אמר בשעתו ג'ון בראון, בעל השליטה בחברת ציון נפט וגז, בראיון ל-G. בראון, נוצרי אוונגליסט, שהחליט לקדוח בישראל בעקבות רמזים שמצא בתנ"ך, הקים את החברה בשנת 2000. ב-2007 הוא הנפיק את ציון בנאסד"ק וגייס למעלה מ-12 מיליון דולרים, ברובם מנוצרים אוונגליסטיים כמוהו, ומאז ביצע שני גיוסים נוספים. החברה מחזיקה ברישיונות בשטחים המשתרעים מנתניה עד חיפה - בהיקף של 655 קילומטרים רבועים.
החברה אמנם נעזרת בתנ"ך, אך זה לא מקור המידע היחיד: הקידוחים מבוצעים באיזורים שבהם נערכו כבר קידוחים בעבר כך שהצטבר מידע לגביהם, ועל הנ"צ (נקודות הציון) של הקידוח, היא מחליטה על-פי נתונים מדעיים בהחלט.
נכון לעכשיו, הם ביצעו ארבעה קידוחים: שלושה בקיבוץ מענית, הקרוי קידוח יוסף, ורביעי, קידוח אליהו, בעין כרמל, באמצע מטע הבננות של הקיבוץ. הם ממתינים כעת לאישורים לגבי רישיון חדש בעמק יזרעאל.
לפני כשנתיים הודיעה החברה כי היא נוטשת את קידוח מענית. זאת לאחר שהמקדח ששימש אותה נתקע בעומק 5,000 מטרים, והיא נאלצה לבצע קידוח עוקף כדי להגיע לשכבת המטרה. בעין כרמל הם ממשיכים עד לקבלת התוצאות, ואז יוחלט אם להמשיך לקדוח במקום, או לזנוח אותו.
עד כה השקיעה ציון גז ונפט 80 מיליון דולרים בקידוחים בישראל. עד מתי? "החזון שלנו קיבל השראה מהתנ"ך", משיבים שם, "יש התייחסויות בתנ"ך להימצאות נפט וגז טבעי בשטחים במדינת ישראל, וכל זה נתמך במחקר מדעי מודרני. נמשיך בקידוחים לאורך הזמן שיידרש".
אף על-פי שמה שהופק עד כה מהקידוחים הוא נפט וגז בכמויות מזעריות, הרי שבחברה לא חושבים שמה שנעשה היה לשווא: "מכל קידוח וקידוח", אומרים שם, "הפקנו הרבה מאוד מידע, שהוא בלעדי שלנו וישרת אותנו בעתיד".
בינתיים, החברה מנסה לגייס כסף בדרך מעניינת: היא מציעה למשקיעים פוטנציאליים, המעוניינים להשקיע 250 דולרים לפחות, לרכוש מניות ישירות ממנה כדי לחסוך עמלות ברוקראז'. אבל מהרו, המבצע לזמן מוגבל. *e