בשבוע שעבר חווינו את הבהלה מהזהב. פתאום כולם נלחצו למכור, ומחיר המתכת הזהובה נמס ברכות של 24 קראט. ואם כבר אז כבר, גם מניות צנחו. ואם היו אלו מניות של חברות עם שווי שוק נמוך, סחירות נמוכה, אי-ודאות גדולה יותר וקהילת משקיעים קטנה יותר - הן נמחצו יותר בידי קהל המוכרים.
אירוע כזה, לא חד-פעמי בשוק ההון, מוצא את המשקיעים שואלים את עצמם שאלות לטווח הקצר כמו האם לברוח, לקנות בזול, מה לעשות ומה יהיה; ושאלות לטווח הארוך, כמו איך אני בונה תיק השקעות בטוח יותר, ואיך אני מפתח ביטחון בתיק ההשקעות שלי - ביטחון שימנע ממני לפעול תחת פאניקה, ואף יאפשר לי לקנות הזדמנויות, כשאחרים מוכרים כאילו אין מחר.
התיאורטיקן והעשיר
שתי דמויות פיננסיות מוכרות הציגו גישה לתיק בטוח יותר. הראשון הוא הארי מרקוביץ', חתן פרס נובל לכלכלה ב-1990, שכתב על פיזור מניות ומציאת תיק יעיל-אופטימלי. הפיזור הוא על בסיס נתוני שערים מהעבר והתנודתיות שלהם. המודל נלמד בכל בתי הספר למינהל עסקים, וכל יועץ השקעות מתחיל נשבע לו אמונים. הבעיה: המודל לא עבד ולא יעבוד. נאסים טאלב הציע לתבוע לדין את ועדת פרס נובל, שנתנה למרקוביץ' את הפרס, שכן הוא נהיה חותמת גומי לשאננות ואמונה עיוורת בפיזור עיוור.
מייקל לואיס כותב בספרו "מכונת הכסף", איך האנליסטים של S&P בנו תיקי אג"ח "זבל" שכל אחת מהן בדירוג נמוך ונתנו לו דירוג AAA. לואיס כותב, בציטוט חופשי, שהם חשבו שאם מערבבים זבל בזבל יצא זהב, בעוד בפועל כשאתה מושיב בעל בית חדל פירעון בפלורידה ליד בעל בית חדל פירעון בלאס וגאס אתה לא מקל על חדלות הפירעון שלהם. לואיס מתאר את העיוורון של האנליסטים של S&P, שגם כשהמציאות תפחה על פניבם, הם חשבו שמשהו לא בסדר איתה, לא עם המודל חס וחלילה. פיזור שקול יכול להפחית סיכון, אבל רק אם הוא מבוסס על היגיון, לא על היסטוריה סטטיסטית.
בעל הביטחון השני הואוורן באפט. להבדיל מהראשון וחסידיו, באפט צעד בביטחון במסלול המשקיע הטוב ביותר בעולם. הוא הגדיר את המושג "טירות עם תעלות הגנה", וקבע מספר פרמטרים שהופכים חברה להיות טירה מוגנת. בין היתר, הוא דרש להבין מה החברה עושה ואיך היא מרוויחה כסף. גם לבאפט תיק מפוזר, אבל ייחודו בכך שכל השקעה נבחנת בפני עצמה, ביחס לאיכות שלה, והפיזור הוא ערך מוסף, לא עיקרון קדוש. יתרה מכך, באפט נמנע מפיזור יתר. על פי מרקוביץ', כמה שיותר מניות - יותר טוב, בהכללה. בפועל, כשיש לי הרבה מניות, אני לא יודע מה אני מחזיק ומה קורה בכל חברה, ולכן הסיכון להפסיד הרבה פעמים על מניות רבות - גדול.
חיזוק הביטחון בתיק
כשאתם רוצים לחזק את הביטחון בתיק המניות שלכם, זכרו שוב את המטרות: להרוויח לאורך זמן (ביטחון בתשואה) ולפעול נכון בימי פאניקה.
לשם כך אתם צריכים כל הזמן לבדוק את עצמכם, בסיומו של כל יום מסחר, ולשאול את שתי שאלות המפתח:
1. האם אני מכיר מספיק טוב את החברה ופעילותה, סומך על הנהלתה, מאמין במגזר ושלם עם ההחלטה להשקיע בה. חברות כמו נייקי, סטרבאקס, טארגט, היינץ (שבאפט קנה לא מזמן), קוקה-קולה ו-וולס פארגו (החזקות מסורתיות של באפט), דיסני ואחרות הן חברות שביום סגריר לא נחשוש לקיומן, ונוכל לראות ירידות בבחינת הזדמנות לקנות אותן בזול.
אם אני מחזיק חברת ביוטכנולוגיה, למשל, ובייחוד אם אני לא מכיר אותה היטב (בענף הזה גם היכרות טובה מותירה הרבה מקום להימור), ירידות שערים חדות יעלו חששות כבדים בדבר האפשרות שמישהו יודע משהו. חששות אלו יובילו במקרים רבים למכירה בפאניקה. כל יום תבדקו את עצמכם גם ביחס לחברות וגם ביחס לתחושה שלכם לגביהן. היא חשובה, שכן היא תקבע את הפעולה שתעשו.
2. מהם שולי הביטחון הטכניים. הרבה משקיעים אימצו לעצמם גישה ממושמעת ש"הזריקו להם" בקורס ההשקעות השכונתי. להיות ממושמע בחיתוך הפסדים. מגדירים רמת תמיכה, וברגע שהמניה יורדת מתחתיה, מוכרים ונתלים במשמעת כפרמטר שהופך אותם למשקיעים מנוסים. בשוק התנודתי של היום, אין דיוק טכני.
הרבה מניות מתנהגות כמו קפיץ סביב רמות תמיכה והתנגדות, אם תרצו, כמו הנחתת מטוס על ידי טייס מתחיל. לכן, גם במישור הטכני כדאי לזהות תעלות הגנה, וכל עוד המניה במרחב התרחיש שנתתם לעלייתה - אל תתנו לכל רעשי השוק להוציא אתכם מדעתכם. להיפך, כך תוכלו לנצל פאניקה ולראות בה הזדמנות.
כך לא תיבהלו מירידות שערים ותוכלו לראות אותן כהזדמנות ובוודאי לא כסיבה למכור בזול עם כל העדר. ואם אתם נבהלים מהנרות היפניים האדומים ששוטפים את המסך שלכם, תצבעו אותם בדמיונכם בזהב. תראו בהם הזדמנות והם אכן יהיו הזדמנות.
ולמה הזהב מעורר פאניקה? כי אין בסיס כלכלי להחזקתו, אלא רק בסיס מנטלי. אפשר להסביר כל מחיר, ובאותה מידה שהוא עלה ואנשים חשבו שהוא רק ימשיך לעלות, הוא יכול לרדת מבלי שנוכל למצוא לכך יסודות תמיכה מוצקים. המחיר שלו נבנה על פאניקה וייפול עליה. כל עוד הוא עלה, המשקיעים הדחיקו את העניין כמו בתקופת רגיעה ביטחונית. עם מטחי הירידה הראשונים, המשקיעים התחילו לשאול את עצמם האם באמת מוצדק להחזיק את הזהב. וכמו בסרטים המצוירים, הם גילו שהם עומדים למעשה באוויר והמרחק עד הקרקע רב מאוד.
הכותב הוא מנכ"ל משותף וראש תחום פיננסים בחברת BePlusDo - פיתוח כלים וטכנולוגיות אימון, ואסטרטג ההשקעות של קרן הגידור Green Ocean. אין לראות בטור המלצה לרכישה/מכירה של ניירות ערך ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם
ziv@beplusdo.co.il
www.facebook.com/groups/themallglobes
