פרקליט המדינה משה לדור החליט לסגור מחוסר ראיות את תיק החקירה נגד בעלי תפקידים בכלא איילון ובשירות בתי הסוהר, שנחשדו בכך שבמעשיהם גרמו למותו של "האסיר X" האוסטרלי, בן זיגייר.
כך הודיעה היום (ה') הפרקליטות, לאחר שנשיאת בתי משפט השלום במחוז המרכז, השופטת דפנה בלטמן-קדראי, הסירה כמעט במלואו את צו איסור הפרסום מעל דוח חקירת נסיבות המוות שניהלה לאחר מותו של זיגייר, שהתאבד בתאו בכלא איילון בישראל בעת שעמד למשפט על ריגול. מהדוח עולה כי זיגייר נותר ללא השגחה במשך שעה וחצי בתאו.
חקירת נסיבות מותו זיגייר מעלה ראיות לכך שרשלנות של בעלי תפקידים בשב"ס היא זו שגרמה למותו.
בלטמן-קדראי גילתה בחקירת מותו של זיגייר כי קיימות ראיות לכאורה לכך שמחדלים של גורמים שונים בשב"ס גרמו למותו; כי יש ראיות לכאורה לאשם של גורמים בשב"ס בגרם מוות של זיגייר; ובנוסף נקבעה לכאורה זהותו של הממית - אך עניין הגשת כתב האישום הושאר לשיקולה של הפרקליטות ושל היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.
השופטת בלטמן-קדראי החליטה להסיר את צו איסור הפרסום כמעט במלואו, לבקשת כלי תקשורת, מעל דוח חקירת סיבת המוות שחיברה, למעט כמה הסתייגויות: בין היתר, שמותיהם של בעלי התפקידים בשב"ס ייעשה בראשי-תיבות בלבד; יושמטו אזכורי פרטים מזהים של זיגייר או בני משפחתו; פעולות שביצע זיגייר ושנקלטו במצלמה שהוצבה בתאו יושמט חלקית בשל צנעת הפרט; דברים שנאמרו בתאו של זיגייר ביום מותו, 15 בדצמבר 2010, מהשעה 14:09 ועד 18:02 יושמטו - ככל הנראה בשל חיסיון עורך דין-לקוח; תוכן המלל שהוקלט מהשעה 18:05 ניתן לפרסום.
בהודעת פרקליט המדינה מנמק לדור את החלטתו לסגור את תיק החקירה נגד אנשי השב"ס, בכך ש"מחוות-הדעת הפתולוגית עולה ספק רב בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הפיקוח הלקוי למות זיגייר. גם אם הפיקוח היה מתבצע בהתאם להנחיית הפיקוח ולנוהל משל"ט - לאמור בדיקה מיטבית מדי חצי שעה, אין לקבוע כי ניתן היה להציל את חייו של זיגייר. נוכח כל זאת, לא ניתן לקבוע כי חומר הראיות מוכיח במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי כי אנשי שב"ס או אחרים גרמו למות המנוח ברשלנות".
לדור מוסיף כי "אין בכך כדי להפחית מהתחושות הקשות המלוות אותם ואותנו. עם זאת, מובן כי אחריות לשלומו של הנתון במשמורת שב"ס, אין משמעה, כשלעצמה, הטלת אחריות פלילית על מי מאנשי השב"ס כשעולה בידי עציר לשים קץ לחייו".
שעה וחצי ללא תיעוד
ביום מותו נמצא זיגייר בתאו כשהוא תלוי במקלחת תא המעצר, כשעל צווארו כרוך סדין הקשור לחלון תא השירותים.
רעייתו של זיגייר הסכימה לביצוע נתיחה לאחר המוות בגופת בעלה, במסגרת הליך חקירת סיבות המוות. מהחקירה עלה כי בתאו של זיגייר פעלו 3 מצלמות ששידרו 24 שעות ביממה למרכז השליטה של השב"ס.
השופטת מציינת בדוח "אוסף כשלים" בטיפול אנשי השב"ס בזיגייר ביום האירוע. בין היתר, ביומן הפיקוח נותר פרק זמן של שעה וחצי שבו לא נרשם כל תיעוד של זיגייר. התיעוד האחרון ביומן בוצע בשעה 17:52, והתיעוד הבא נעשה רק ב-19:37, אז נרשם כי "חובש תורן נכנס לאגף למסור טיפול רפואי לאסיר. התיעוד הבא מתאר כבר היעדר מענה מהמנוח באמצעות האינטרקום".
בשעה 18:05 כבה האור בחדרו, זיגייר סידר כיסא ועליו מצעים בסמוך למיטה, ונכנס למיטתו והדליק את הטלוויזיה. דקה לאחר מכן הטלוויזיה כבתה. בשעה 18:54 זיגייר קם ממיטתו, והטלוויזיה נדלקה. באותה דקה הוא נכנס לשירותים בתאו ולא יצא עוד.
בדוח נכתב: "החדר חשוך מעט, חדר השירותים חשוך יותר, בהמשך נצפות תנועות לא ברורות וצלליות אדם בחדר השירותים והמקלחת".
בשעה 20:19 - יותר משעה ורבע לאחר מכן - מצוין ביומן כי "נדלק האור בתא, ונצפה במקלחת פלג גוף עליון של זיגייר ללא תנועה".
לדברי השופטת, "מובן שגילוי פעולה מחשידה על-ידי זיגייר באמצעי הפיקוח חייבה התערבות למניעת פגיעה עצמית. למחדלי הפיקוח היו שותפים מספר ממלאי תפקידים".
במסגרת חקירת סיבת המוות, שהשופטת הטילה על היאחב"ל, נחקרו באזהרה 10 בעלי תפקידים בשב"ס: גונדר-משנה עב"ש, מפקד כלא איילון בעת קליטתו של זיגייר; גונדר-משנה נ"ע, מפקד הכלא בעת מותו; אחראי היומן המפקח ביום האירוע; סמב"ץ במשל"ט; מפקד המשמרת ביום האירוע; קב"ט הכלא; קצין המודיעין ביום האירוע; ואחרים.
עוד התברר כי במהלך שהותו בכלא נבדק זיגייר בדיקות פסיכיאטריות ואף דיווח על שני ניסיונות התאבדות בעברו, ואף אובחן כסובל מהפרעת חרדה.
עוד עולה מדוח חקירת המוות כי ביום מותו של זיגייר, בשעה 11:10 בבוקר, הוא קיבל ביקור מאשתו ובתו הקטנה. הביקור ארך 55 דקות, עד השעה 12:05. מש"ק המודיעין שליווה את בנות המשפחה החוצה סיפר בעדותו כי ראה את זיגייר "בוכה, עצבני ונסער". הוא ביקש למסור לאשתו פתק שהחזיק, אך איש השב"ס סירב לכך, ובתגובה לכך קרע זיגייר את הפתק והביע זעם. אשתו של זיגייר ביקשה לאפשר לה לשוב ולהיכנס לכלא כדי להרגיעו, ובצאתה כעבור דקות אחדות בכתה גם היא.
השופטת דחתה את עמדת המדינה שלפיה יש לסגור את תיק חקירת סיבת המוות ללא קביעת אשם, וקבעה כי "בסיכום החקירה מצאתי כי יש ראיות לכאורה לאשמם של גורמים בשב"ס בגרימת מותו של המנוח. ואולם, נושא ההעמדה לדין כרוך בשיקולים נוספים של עוצמת הראיות ושל מדיניות האכיפה.
"בסופו של יום סברתי כי ראוי שהמדינה תשקול שוב את עמדתה לעניין ההעמדה לדין, לאחר שתלמד את הקביעות וההדגשים שפורטו בהחלטתי". (חס"מ 25377/12/10).