בזמן שבמשרד האוצר מנסים לקדם את העלאת גיל הפרישה לעובדים בישראל, הסיפור של מוטי פתאל מדגיש שוב עד כמה הדיון על גיל הפרישה מנותק מהמציאות, מציאות שבה בישראל 2013 אנשים בני 45, מוכשרים ובעלי ניסיון, לא מסוגלים למצוא עבודה.
"45 זה לא 35 החדש", כותב מוטי פתאל בדף בפייסבוק שלו, בסטטוס שהפך ויראלי עם יותר מ-12 אלף שיתופים ותגובות רבות. לדבריו, הוא מחפש עבודה במשך חצי שנה לאחר שהחברה בה הועסק העבירה פעילות לסין והוא אולץ לעזוב לאחר שסירב לעבור לסין.
פתאל, תושב רמת גן ואב ל-3, מספר על התלאות שהוא עובר בשוק העבודה: "שיטת החיפוש הקלאסית של שליחת קורות חיים למעסיקים וחברות השמה כבר לא רלוונטית ורוב המשרות נסגרות בשיטת החבר מביא חבר. היה והתמזל מזלי וכבר פותחים את קובץ קורות החיים שלי, מבין אלפי קורות חיים שמציפים את תיבת הדואר, הדבר הראשון שרואים זה הגיל. הניסיון, מגוון התפקידים וכל הידע המקצועי שצברתי לאורך השנים הופכים ללא רלוונטיים.
"מאז שסיימתי תואר ראשון בתעשייה וניהול בגיל 27 עבדתי במגוון תפקידים בתחום ניהול התפעול והלוגיסטיקה החל מתפקידים זוטרים ועד ניהול מערכי תפעול (סמנכ"ל) בחברות גלובליות. מתחילת הקריירה ידעתי שהשאיפה שלי היא להגיע לתפקידי ניהול בכירים ובהתאם לזה מלאתי תפקידי רוחב שונים וצברתי ניסיון מתאים, והנה משהגעתי אל סף הבאר לא נותנים לי לשתות ממנה, רק בגלל גילי.
"שלחתי מאות קורות חיים, פניתי במכתבים יזומים לחברות ומנכ"לים, יש לי את סמל הסטטוס 500+ של לינקדאין, אבל כנראה שהאפשרות היחידה להתגבר על סטיגמת הגיל היא קשרים במקומות הנכונים".