מחלקת המחקר של הכנסת פרסמה הערב (א') מסמך הכולל תיאור מפורט של עליית מחירי הדיור בשנים האחרונות וניתוח הסיבות והגורמים שהובילו לעליות החדות. זאת, לקראת דיון בוועדת הכספים, שיתיקיים מחר, ויעסוק בנושא "המשבר בשוק הדיור והדרכים להיחלצות ממנו".
"בשנים האחרונות חלה עליית מחירים מהירה בשוק הדירות למגורים בכל רחבי הארץ", נכתב במסמך. "כתוצאה מכך, בחודש יולי 2010 החליטה הממשלה לפעול להגדלת היצע הקרקע למגורים ולהגדלת אישור יחידות דיור ל-60 אלף בשנה בשנים 2011 עד 2020 (לעומת 25 אלף יחידות דיור בשנה בממוצע בשנים קודמות), באמצעות רשות מקרקעי ישראל (להלן רמ"י) ומוסדות התכנון. בנוסף, קיבלו הממשלה ובנק ישראל שורה של החלטות בנושא הבנייה למגורים".
מהנתונים במחקר עולה כי בחודש מאי 2007 החל מחזור עסקים חדש בשוק הדיור למגורים ומחירי הדיור החלו לעלות. מחודש מאי 2007 ועד לחודש פברואר 2013 עלה מדד מחירי הדיור הריאליים בשיעור חד של 52.7%. מחודש אוגוסט 2012 ועד לפברואר 2013 התחדשה שוב עליית המחירים החדה בשיעור ריאלי של 7%. בתקופה זו שיעור השינוי החודשי הממוצע עמד על 1.14%.
המסמך המחקרי מציין מספר גורמים שהובילו לעלייה החדה במחירי הדיור. בצד הביקוש הגורמים ה"אשמים" הם גידול באוכלוסייה; עלייה בהכנסה; שער הריבית למשכנתאות; כוח הקנייה של הציבור (שיעור אבטלה ומדדי עושר); זמינות האשראי הבנקאי לרוכשי הדירות; שינוי בריביות ובתשואות האג"ח הקצרות וארוכות הטווח (כאשר התשואה בשוק ההון נמוכה גדל תמריץ להשקעה בשוק הדירות).
בין הגורמים המרכזיים בצד ההיצע, שתרמו לעליית המחירים ניתן לציין את: שיווק קרקעות לבנייה; כמות היתרי הבנייה שמנפיקות הוועדות המקומיות; מדד תשומות הבנייה (עבודה, חומרי גלם); הליכי תכנון; זמינות אשראי לחברות הבנייה.
אז מהי המסקנה שעולה מנתונים אלו? "מאמצי הממשלה למתן את עלייה המחירים לא רק שלא צלחה, אלא בחודשים האחרונים קצב עליית המחירים אף הואץ באופן חד", נכתב במחקר. "המשמעות היא שכלי המדיניות לא הביאה לתוצאה המקווה, וייתכן שיש לנקוט בכלים אלו בעוצמה גדולה יותר, בעיקר הגדלת ההיצע וקיצור משך זמן קבלת אישורי הבנייה ומשך הבנייה עצמה וריסון הביקושים של רוכשי דירות להשקעה".